ושוב אני יושב מול אשת יחסי הציבור שלי
ומנסה להסביר לה
כמה שאני מיוחד
ומי כמוני יודע להסביר
כמה שאני מיוחד
וגם היא כמו כל קודמותיה
יורדת אל סוף דעתי
ויש לה תוכניות ויש לה תוכניות מגירה

שוב היא פישלה אשת יחסי הציבור שלי

                                                                                (אשת יחסי הציבור שלי / זאב טנא)

שמעתי היום בערב בחטף את היחצ"נית עטרה ישראלי מתראיינת לתוכנית הברנז'ה של 102fm (זה אפילו יותר הזוי ממה שזה נשמע…). בשיחה עם יובל אברמוביץ', פרט להתרברבות עצמית על ה"תוכניות" ו"האסטרטגיות" שמבדילות אותה מיחצ"ניות אחרות (מה, לוסי דובינצ'ק היא עכשיו יחצ"נית?!   WTFC!!!), היא סיפרה שהיא "שונאת את הכינוי 'יחצ"נית' ומעדיפה 'אשת יחסי ציבור'" ואף הביעה בקשה למצוא קיצור טוב יותר למקצוע אליו היא משתייכת (ובו היא מתגאה).

למען האמת, לפני המון שנים, כשעוד הייתי כתב צעיר בעיתון של איטו אבירם, היה לנו כינוי קצר וקולע לאנשי יחסי ציבור. מדובר בראשי תיבות פשוטים יחסית: אשת יחסי ציבור = איח"צ. וכן, מבטאים את זה בדיוק כמו איכס… (לתקופה קצרה זה אכן היה איכ"ס, אבל הרגשנו שזה בוטה מדי…).

מאז עברו הרבה מים בביוב ברחוב קרליבך, וגם במקומות אחרים, אבל עולם כמנהגו נוהג, ונראה לי שהחידוש הלשוני שהתקנתי בגיל 18 יכול בהחלט להתאים גם למציאות היומיומית. עכשיו רק חסר שעטרה ישראלי תייחצ"ן לי אותו.

אם כן, במקום "אני אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת" אמרו מעתה "אני האִיחְ"צ של נושאי המגבעת".

על הדלת יש מלאך, ולכן אנ'לא אוהב אותך כל-כך (ע"ע).