זה קצת קלישאתי, אבל בכל פעם שאני מגיע למרכז תל-אביב (ואין יותר מרכז תל-אביב מכיכר רבין…), אני מרגיש בבת-אחת גם זקן וגם פריפריאלי להחריד. וזאת למרות שאך לפני ארבע שנים עזבתי את מרכז העיר, אחרי שהעברתי שם כמעט עשור (ואיזה עשור זה היה…), וכל-זאת לטובת גבעתיים, שנמצאת מרחק דקות (בהליכה…) ממרכז תל-אביב.
ובכל-זאת, וזו שוב קלישאה, תל-אביב היא עיר מטורפת, מדהימה, מופלאה וחד-פעמית, ואין כמותה, בטח שלא בישראל אבל גם לא בעולם. אתה מביט מסביבך ולא מאמין. אתה נתקל פעם אחרי פעם בתמונות שמעלות חיוך על שפתיך, תמיהה, השתהות. ועכשיו, כשיש לי תמיד איתי מצלמה בכיס (תודות לנוקיה), המלים נדמה מיותרות.
אבן גבירול. הברווז של דודו גבע מתנוסס אל-על מעל בניין העיריה.
עדיין אבן גבירול. מבט יותר קרוב.
הברווז. תמונה מהכיכר עצמה.
קלוז-אפ.
ועוד אחד.
שלט בכיכר מסריק.
פרסומת (לא) סמויה, ומשעשעת מאוד.
עוד מהמיצג המדהים. מגיע לו שאפרסם את מספר הטלפון.
ועוד אחד.
ולסיום, השירותים המוטרפים בקומה השנייה של גזוז. רק בתל-אביב.
שגיא נאור 
אחלה תמונות, פלאפון עם מצלמה זה רעיון גאוני
אין מילים.גם היית לידי וגם לקחת כמה פריימים שאני מתכננת עליהם כבר איזה שבוע.
אחלה מצלמה יש לנוקיה.