כן,  נו, גם אני נשברתי, ואחרי שזנחתי לאנחות את "הישרדות" לפני כמה שבועות, כי באמת נשבר הזין ממה שעשו לפורמט המשובח פה בארץ ("סופר נני" פוגש את "משפחה חורגת", עם קמצוץ של "ארץ נהדרת"), הצטרפתי לאשתי לצפות בפרק ההדחה האחרון (yeah, right! אם אפשר למשוך את התוכנית הזו עוד שבוע, למה שלא נעשה את זה בעצם?!), וזאת עוד לפני שידעתי שחצי תוכנית תוקדש לקלוז-אפ על מרינה בביקיני האדום המנצח (והפעם מלפנים!).

מה אומר ומה אגיד…  בזיון לאינטילגנציה. אמנם מדינה שבה שר האוצר גנב, הנשיא אנס וראש הממשלה (לא) טוני סופרנו, ראוי לה שגם תוכנית נהדרת כמו "הישרדות" תיהפך לפיאסקו שכזה, אבל באמת שלא ציפיתי…

במסגרת ההתערבות הגסה עד כדי עלבון של ההפקה בתוכנית, וזאת כדי להעלות עוד קצת את הרייטינג, הפרק כולו נראה כמו חוברת קומיקס ממדרשם של סיגל ושוסטר: מצד אחד, הארכי-נבל דן, שאחרי שביסס את מעמדו כתחמן וחסר מעצורים נעץ את המסמר האחרון בגופה התמים של קוריצה והפך גם לרוצח. "פסיכופט", ממלמלת מרינה, נעמה בוכה (שוב) ורק נועם לא עושה חוכמות ומצטרף לחגיגה. רעב הבחור, והעוף בסיר ממש "דיקסי"…   מצד שני, האול-אראונד-גוד-גיי נועם, האיש שלא רק נראה כמו ישו אלא גם מתנהג כמוהו, האיש שוויתר על החסינות שלו כי "לא איכפת לו", לא מהמליון ולא מהכבוד. פחחחחח…  והבנות, כמו בנות, או בוכות או נראות טוב, ואם אפשר לבכות ולהראות טוב בו-זמנית מה טוב. התחת של מרינה, החזה של נעמה – יותר מזה הן לא מעניינות אף אחד. It’s a man’s, man’s world!

בסופו של דבר הפרק הזה קידם במעט מאוד את העלילה שמתחילה להיות יותר לעוסה מאופרת סבון בינונית. לפי מקורות יודעי דבר, ההפקה קיוותה לשכנע את מחזיקי הזכויות האמריקאים לבחור את הזוכה ב-SMS ולא על-ידי המושבעים (שהרי מי שברך את נינט, סעדו וגבסו יכול בהחלט לברך את נועם), אבל האמריקאים לא פראיירים. וכך מצא את עצמו גיא זו-ארץ חוזר לזו הארץ במסוק עם הצנצנת ובה תוצאות ההצבעה של המושבעים לגבי מי עלה לגמר רק כדי להיות נוכח בעוד הצבעה. אפילו "בית חולים כללי" מתקדמת יותר מהר.

כמו שכתב הפסיכופט המתורבת, בארצות נאורות ההצבעה של המושבעים מתרחשת מיד כשהשורדים האחרונים יורדים מהאי. לעומת זאת, בארצות שבהן ההפקה מפעילה מניפוליציות והרייטינג מסנוור ומסתיר את הצדק ו/או הספורט, השורדים מזמן כבר מהלכים בקרבנו (ואף נבחרים לנהל מועצות יוקרתיות), חופשיים להתמנגל עם המושבעים או אפילו להצטלם עמם ל"לאשה", והמושבעים עצמם יכולים לצפות ב-VOD בכל הפרקים ולגלות מי אמר מה למי ולמה. אם זה בכלל משנה.

אז בינתיים מושכים את הזמן עם התמונות הלא מעניינות מהאי (איך אף אחד לא הנציח את התחת של מרינה?!). ואחר-כך שוב סימפוזיון בהנחיית גיא הצנון. ונעמה מוחה דמעה. ויעל מוחה דמעה. ומרינה רק רצתה שההורים שלה יאהבו אותה. ויאדה יאדה יאדה. נו, תלכו כבר להצביע, ושגיא יחזור הביתה ליעל לפני שאני חוטף עליו את הג'ננה (אגב, מעניין איך יעל היתה נראית בביקיני האדום הזה…).

 
מרינה. כבר אמרתי שהתחת שלה זה הסיבה היחידה לצפות ב"הישרדות"?

 בסופו של דבר הפרק נגמר, והשאיר אותנו עם המון שאלות פתוחות… NOT. הרי ברור מי יעלה לגמר עם דן ונעמה וברור מי ינצח בגמר, וברור שכולנו, כסילים שכמותנו, נצפה בזה בהנאה.

בשבוע שעבר צפינו, אשתי ואני, ממש במקרה בפרק מתוך העונה השביעית של "הישרדות" האמריקאית. קשה שלא היה להבחין בהבדלים התהומיים בין ההישרדות האמיתית שלהם להישרדות-בכאילו שלנו. הארבעה שנותרו במשחק לא דמו כלל לחתיכים ומנותחות שנותרו אצלנו על האי. הארבעה שנותרו שם נראו רעבים, מוכים, אומללים ומלוכלים, ולא שזופים ומאושרים כמו אצלנו. ובכלל, בלי לצפות בכל העונה היה אפשר תוך שניות להתחבר לשורדים האמריקאים ולהתרגש מהמכתבים שקיבלו מהבית ומהרצון שלהם לסיים את התקופה על האי בנצחון.

במקרה של "הישרדות – האיים הקריביים" כל מה שמתחשק לי זה לנסות איזה פצצה חכמה על האי שבו הפארסה הזו מתרחשת (בתקווה שגיא זו-ארץ יימצא שם אותה שעה) ולסגור את הבאסטה.

בקיצור, להתראות בגמר.