עד שהגעת לא הבנתי כמה היית חסר בחיים שלי (פוסטיומולדת 3)

כמה לידות של ילדים ראשונים אצל חברים (ואחד כזה שבדרך…) גרמו לי להרהר בחיים שהיו לי לפני שהצטרפת אלינו, ילד שלי, בסך-הכל לפני שלוש שנים היום בדיוק .אני מנסה לשחזר אחורה ולחשוב איך בכלל התנהלו החיים שלנו, של אמא שלך ושלי, ובסך-הכל בשביל מה.


 


מה העיר אותנו בבוקר, מי הרעיף אלינו אהבה, את מי חיבקנו ונישקנו, מי מילא אותנו באושר ובצחוק עוד לפני שאפילו עזבנו את הבית.


מי נסע איתנו באוטו, פטפט, שר, קרע אותנו מצחוק.


את מי לקחנו אל הגן, את מי חיבקנו בדרכנו לשם, עם מי הלכנו יד ביד, ממי נפרדנו, למי התגעגענו מאותו רגע ולאורך כל היום.


את מי אספנו מהגן, עם מי בילינו אחר הצהריים, עם מי רצנו בגן, התגלשנו בגי'מבורי, רצנו בלי דאגה, שרנו ורקדנו.


אל מי חזרנו בכל ערב, מי כל-כך שמח לראות אותנו, מי רץ אלינו וקפץ לחיבוק ונשיקות, מי מיהר לספר לנו את כל הדברים שקרו לו כל היום.


עם מי ראינו קלטת, עם מי שיחקנו במשחקים, מי אכל איתנו ארוחת ערב, עם מי התרחצנו, את מי הלבשנו בפיג'מה כל-כך חמודה.


את מי השכבנו לישון, למי הקראנו סיפור, מי חיבק ונישק אותנו "לילה טוב", מי נרדם עם חיוך של מלאך על הכרית בחדר הסמוך.


איך מילאנו את החללים הריקים שמלאים היום בכל מה שאתה? 


מה עשינו בכל הזמן הפנוי שהיום אנחנו מעבירים איתך?   


איך הסתדרנו בלי האהבה הרבה שאתה מעניק, בלי האהבה הגדולה שאנחנו מרעיפים עליך?


 


אומרים שילדים זה שמחה. שמחה זה ביטוי פשוט מדי, דל מדי, לאושר העילאי שממלא אותי כשאתה איתי, כשאני מביט בך, כשאני אפילו רק חושב עליך.


ילד כמוך זה קסם, פלא, אוצר. עד שהגעת לא הבנתי כמה היית חסר בחיים שלי.


 


אז יומולדת שמח לך, ילד שלי, ויומולדת שמח עוד יותר לנו, שחיינו מלאים אהבה ואושר עד כלות בזכותך.


 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s