בשנה הבאה, מקווה אני, להיות כבר בסקנדינביה (או: על הצורך הקיומי במזגן בקיץ)

קיץ. זהו. זה רשמי. וחם. כמה חם.

האלטר-אגו של אודי לא מסתפק עוד במאוורר. האגו שלי מזמן כבר התמכר לריח של הגז. ופנחס שדה, מה הוא היה אומר?  
 

חשבתי על זה בסופשבוע במיטה, בעודי מזיע אל תוך הכרית ויצאה לי סוג של הזיה, סוג של רימייק לאותו קטע שירה מופלא.


אמרתי לעצמי לא מכבר, ביום הקיץ הראשון והשרבי:
מעניין למה הפסקנו להשתמש במאוורר
ללחום בחום הזה. והרי כולנו כל-כך ירוקים, וחסכנים.
וחשבתי בדבר, אך אמרתי אל לבי: אני הרי
קטונתי מלהבין את החום, את השרב,
ואין בי שאיפות גדולות בכיוון הזה.
הם הרי לא נועדו לי. לא את שלוותי הם מבקשים לטרוף.
הם נוצרו כך. הקיץ חם, השרב קשה. אין זה אלא כפי שהטבע יצרם.
מאז ומתמיד זה. על פי מתכונת ברורה הדברים מתנהלים.
הייתי אומר, בבואי להרהר בדבר, כי אני מביע אל החום סוג של הכנסת אורחים.
בבואו אני אומר לו: ברוך הבא, התכוננתי לבואך. ובלכתו: ברוך שפטרנו.
בשנה הבאה כשתבוא, מקווה אני, אולי אהיה כבר בסקנדינביה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בשנה הבאה, מקווה אני, להיות כבר בסקנדינביה (או: על הצורך הקיומי במזגן בקיץ)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s