לפני כמה שנים קראתי כתבה שבה עפר שלח כתב, בדיעבד, על המרתון הראשון שלי, אותו רץ בגיל 42.

אני כבר לא זוכר את כל הפרטים שם, ולא הצלחתי למצוא את הכתבה ברשת, אבל אני זוכר שם איזה קטע על כך שהמרוץ הזה הוא בסופו של דבר פסיכולוגי. כי הרגליים כואבות לכולם – למי מוקדם יותר, למי מאוחר יותר, הזיעה ניגרת מכולם – למי יותר, למי פחות, המוח מבקש להפסיק עם השטויות האלה – אצל חלק יותר, אצל חלק פחות, ובסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בלב – הלב שטובע באלפי אנשים, הלב שפועם לצלילי אלפי כפות רגליים, הלב שרוצה להגיע לקו הסיום עם חיוך על הפנים.

תמונה: Moran BH

היו המון רגעים עוצרי נשימה אתמול – ההליכה מהחניון ברידינג ועד לכיכר ביחד עם נחיל אדם לבוש בחולצות האדומות של נייקי, ההצטרפות למשפך בדרך לזינוק, ההזנקה לצלילי התופים הרועמים ו-"Where the streets have no name" של יו-2 ("I want to run…". כאילו, דה?), הריצה לצד עשרת אלפים אנשים, העלייה על הגשר בפינת רוקח ונמיר כשכולו צבוע אדום, הכניסה לפארק הירקון בחושך והגילוי שבגב של החולצות מותקן מחזיר אור, פינות ה-DJ לאורך המסלול, התאורה המיוחדת מתחת לגשרים ומחיאות הכפיים הסוערות של מאות העוברים תחתיהם, הכניסה לספורטק להקפה אחרונה, המטרים האחרונים בדרך ל-finish – ואולי בגלל זה הנשימה שלי יחסית נותרה תקינה למרות המאמץ.

תמונה: roeiad

לצלילי "פרויקט מטבוחה" שנבחר בסופו של דבר כאלבום הרשמי של המירוץ נתתי יופי של ריצה (אם אני יכול להעיד כל כך בעצמי). קרולינה היקרה אפילו עזרה לי בקטע המשבר באיזור הק"מ החמישי (ליד המימדיון, ראו בגרף למטה), כשהיא שרה לי "Feel the beat and you’ll never get down" (מתוך Batukadance). בסופו של דבר הגעתי לקו הסיום בדיוק כשנגמר השיר האחרון באלבום (59 דקות, זוכרים?), עם חיוך גדול על הפנים.

מיותר לציין ששברתי שיא אישי רשמי (בעיקר כי זה היה המרוץ הרשמי הראשון שלי) – 59:06 דקות ומקום 1600 כללי (וזה אפילו יותר מרשים ממה שזה נראה, כי בהתחלה באמת היה קשה לרוץ וגם ליד הסיום הייתה התגודדות רצינית). בכל מקרה, להלן הפרטים המדויקים (באדיבות האתר הנפלא של המרוץ):

אני מאמין גדול בהצבת אתגרים לעצמך. לפני קצת יותר מחודש הצבתי אתגר כזה לעצמי. אני בעיקר גאה היום ב(עוד) משימה שהוכתרה בהצלחה. וכבר סימנתי את המטרה הבאה – (חצי) מרתון תל-אביב ב-7 בנובמבר.

אחרי הכל אתמול הצטרפתי למועדון (המפוקפק?) של הרצים. ובין אלפי חברי המועדון בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים מעולם לא הייתה נעימה יותר…

* הכותרת עפ"י אלן סיליטו, כמובן.

עוד: יוסי מלמן על המרוץ.
      תמונות מהמרוץ.            
      סטטיסטיקה על המרוץ.