כפי שהצהרתי כאן מראש, בסוף השבוע נרכשו הכרטיסים להופעה של רופוס וינרייט בהיכל התרבות, שתיערך במהרה בימינו (26.11).
לכן, בטייק אוף פראי על סדרת ה"תהילה והלל" של עמיתי חייש, וקצת על הסדרה המקורית שלי "מרפא חי בעיר האפורה", הריני לפתוח – מעתה ועד ההופעה – בסדרת פוסטים חגיגית המלאה באהבה והערכה לאותו מר ויינרייט תחת הכותרת "עלילות רופוס בעיר הגדולה".
רופוס כבר הוזכר כאן בעבר בפוסט משלו ("הולך לעיירה"), אבל דווקא האזכור האחר שלו – בעקבות ההופעה המרשימה שלו ב"I’m Your Man", סרט התעודה הנפלא על ליאונרד כהן – ראוי בעיניי לפוסט הפתיחה של הסדרה, כי זו הייתה הנקודה שבה הוא משך את תשומת הלב שלי והתחלתי לעקוב אחריו.
רופוס מספר בסרט על הפגישה הראשונה שלו עם כהן: רגע אחד כהן בתחתוניו, נושך בנקניקיות ומאכיל אותן לציפור פצועה אותה הציל. רגע אחר כך הוא מגיח בחליפת ארמני, כולו מלא בשיק הליאונרד-כהני המוכר והאהוב. בסרט, אגב, הוא שר את "Chelsea Hotel No. 2", את "Everybody Knows" ואת "הללויה" כמובן, שהקאבר שהוא מבצע לו הפך להיות טריידמארק שלו.
רופוס מבצע את "הללויה" בסרט. למי שלא מעוניין בראיונות, אפשר להעביר ל-1:45 ולצפות ישר בשיר.
אגב "הללויה", רופוס הקדיש שיר שלו, "Memphis Skyline", לזמר המנוח ג'ף באקלי, אשר טבע בממפיס ב-97', ואשר הקליט בעצמו הגרסה מופלאה משלו ל"הללויה". רופוס הודה בעבר שקינא בבאקלי על הצלחתו, ועל ההופעות שקיים בSin-é- בתקופה שהוא עצמו לא הצליח להשתחל לשם. הוא מספר כי הם נפגשו פעם אחת לפני מותו הטראגי של באקלי, אבל זה הספיק לרופוס להיקשר אליו מאוד.
בשיר עצמו מתייחס רופוס ל"הללויה" שבאקלי הקליט ולקנאה שלו: "תמיד שנאתי אותו בגלל איך שהוא נראה / באור מנורת הגז של הבוקר / ואז הגיע "הללויה" שנשמע כמו אופליה / עבורי בחדר המגורים".
שגיא נאור 
גירסה טובה. אבל אני עדיין אוהב את הגירסה שהם עשו בשרק קצת יותר 🙂