הבלוגים מתו (שוב). יחי הבלוגים!

פוסט זה נכתב לפני כמה שבועות. הוא מתפרסם היום לרגל וורדקאמפ 2008 שבו בסופו של דבר לא ביקרתי (לא לייב בלוגינג של הכנס אפשר למצוא כאן).





פעם בכמה חודשים, שישה בערך, קם מישהו ומכריז ש"עידן הבלוגים נגמר". הסיבות: זמן (למי יש?), עלות-תועלת (לא מקבלים כלום בתמורה), תחרות מטורפת, מיקרו בלוגינג (טוויטר ושות') וכו' וכו'.


אז קשה להתעלם ממה שאנשים מסביב מרגישים, אבל כל העניין הזה מזכיר לי הייפ אחר, הייפ ה"כולם עושים כסף בהי-טק", שפשה פה בערך לפני עשר שנים. תקציר לאלו שלא היו פה או לא זוכרים: כולם הלכו להי-טק, מהר מאוד אנשים הבינו שלא מדובר כאן בכסף שנופל מהעצים, שצריך לעבוד קשה בשביל להנות מהצ'ופרים, ורוב אלו שבאו לתחום בשביל הכסף פרשו לכיוונים אחרים, לשמחת כל הצדדים.


ועכשיו?   עכשיו מתפוצץ לו הייפ ה"כולם כותבים באינטרנט". כמו שבמקרה של ההי-טק הראשונים לפרוש היו אלו שעשו קיצורי דרך (בוגרי מכללות, קורסים מקצועיים וכו'), כך גם במקרה הזה הראשונים לפרוש הם המיקרו-בלוגרים, אלו שהסתפקו בלעדכן את הסטטוס בפייסבוק או לרשום משהו קצר בטוויטר כי זה "הרבה יותר מהיר".


מכל פינה מספרים לכם שבלוגים זה פאסה?   שזה כל-כך 2004?!   עזבו אתכם משטויות. בלוג זה עבודה, גם אם לא משלמים לכם על זה. מבלוגים לא עושים (בדרך-כלל) כסף, גם אם מישהו מנסה לשכנע אתכם אחרת. בלוג זה תשוקה, שאין לה התחלה, אמצע וסוף. מי שאוהב לכתוב, יכתוב תמיד. ולא במדיומים מעליבים כמו טוויטר או הסטטוס בפייסבוק. כי אחרת מה הוא יעשה  (בזמן שהוא מחפש עבודה)?


לפני כמה שבועות שאלה אותי מישהי כמה כסף אני עושה מהבלוג שלי. היא הופתעה לשמוע שאני כותב "לשם שמיים", "לכיף". לא מעניין אותי אם גוגל מוצא אותי או לא (למרות שכיף לי נורא שהוא כן) או אם רוב התגובות עילגות ומטופשות (כי תגובות מעניינות ומפרגנות עושות לי את זה הרבה יותר). בלוגים הם עדיין מדיום נפלא לאנשי מקצוע ולחובבים להביע את דעתם. העובדה שאני מתחזק בשגרה שני בלוגים (אחד מקצועי, אחד אישי), תורם לשניים נוספים ומתחזק און-אנד-אוף שניים אחרים רק מוכיחה את זה.


אני גרופמן, אני מודה. "כותב למען עצמו" שיש לו המון מה להגיד, וצריך להביע את זה דרך קבע בלי קשר לכמות הקוראים. קשה לי להיזכר מה עשיתי לפני הבלוג, אבל אני יודע שמאז חיי השתנו לגמרי. כותבים שכמותי ימשיכו לכתוב בבלוגים שלהם, כי אנחנו כותבים לא בגלל ההייפ או הכסף או הכתבות בעיתונים שמכריזות שזה קול או לא קול לכתוב בלוג. We write because we can, we write because we are.




"אתה יכול לכתוב פוסט פעם בשבוע?", שאל אותי סמנכ"ל השיווק כשדנו בבלוג המקצועי שאני אחראי עליו במקום עבודתי, ואני גיחכתי מתחת לשפם שאין לי. כשיש לך תשוקה למשהו, הפוסטים נשפכים ממך אל הדף בלי שיש לך שליטה על זה. כמו שנשארתי בהיי-טק הרבה אחרי שהבועה (הקודמת) התפוצצה, וכנראה אשאר כאן גם לבועות הבאות, כך אמשיך לכתוב בין אם זה פאסה או לא, וכנראה אחזיק בלוג גם כשזה יחזור להיות "הדבר החם הבא".



אז בפעם הבאה שמישהו מכריז ש"תם עידן הבלוגים", בנימוקים כאלה ואחרים, אל תקחו את זה ללב. תדלגו עליו באדישות, תלגלגו עליו חרישית, או – במקרה הטוב ביותר – תכתבו על זה פוסט בבלוג שלכם. אחרי הכל, מלים מעולם לא היו כל-כך עכשיו.


 


נ.ב.


אני מסכים שבבלוגספירה יש לא מעט בלוגים מיותרים ומבישים שטוב מאוד אם יגססו וימותו עם התפוצצות "בועת הבלוגים". כמו בהי-טק, כמו בברירה הטבעית, אם בעסק יישארו רק החזקים והטובים, כל מי שבעסק ירוויח.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “הבלוגים מתו (שוב). יחי הבלוגים!

  1. אנונימי הגיב:

    אולי לא תגובה מעניינת אבל לפחות מפרגנת.
    אחלה בלוג – פה הכרתי את רופוס וינרייט הגאון.
    אה כן, ויש לך טעות הקלדה במילה גרפומן.

  2. לפני שנתיים הכרתי את ישרא-בלוג.מאוחר מכל הבחינות, הן מבחינת הבלוגוספירה והן מבחינת הגיל…אומרים שלאהבהאין גיל, התמכרתיהתאהבתי, לא יודע בדיוק…ואני אשאר כאן, גם אם לא יהיו הרבה אנשים, אבל אני גם כותב בשביל האנשים, אחרי הכל, אם לא היו קוראים זה היה יכול להיות סתם יומן במגירה… וזה לא בשבילי…והמימד הזה הוא… לכל הפחות, חיוני…מי יתן והמשפט האחרון יתגשם.ומצד שני, במה אנחנו, ה’חזקים’ (ואני מרשה לעצמי לכלול אל עצמי ברשימה הזאת) נהיה מיוחדים?

  3. כתבה משהו מאוד (וממש לא מזמן) אסתי ירושלמי: <A target=_blank href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352199&blogcode=10191249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352199&blogcode=10191249">http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352199&blogcode=10191249</A>
     
    ואת הלינק אני מביאה במיוחד בשביל התגובה הזו של גנצו: <A target=_blank href="http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=10191249&user=352199#13http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=10191249&user=352199#13">http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=10191249&user=352199#13</A>
     
    נקודה שאיכשהו תמיד מתפספסת על ידי כל המספידים הסדרתיים.
     
    הבלוגינג לא מת, אבל אנשים לא בהכרח קוראים בו את מה שקראו בעבר: הוא נטמע בתוך המציאות היומיומית שלנו, הוא ממלא פונקציות חדשות, אנשים משתמשים בו לצרכים חדשים. מי שרוצה להתרגש בגלל שהבלוגים מתים יתרגש מחר בגלל שהבורסה מתעטשת בטוקיו. שיתרגש.

  4. ללא שם הגיב:

    כמו הקריקטורה….

    משום מה זה לא נראה שלילי בעיני אנשים בחברה, שאנשים מדברים יחד על כלום, ואין שיח בין בני אדם.

    עולם הבלוגים משקף את המצב הזה, כי גם פה אי אפשר לשוחח, אפשר רק לזרוק דיעה לאוויר, וכתגובה תקבל כאלה שיזדהו וכאלה שלא יסכימו, אבל אין דיאלוג בין האנשים על המהות של הדיעה, כי המדיום לא מאפשר לך ליצור שיחות ארוכות דרך תגובות שלא מסונכרנות בזמן אמת.

  5. ללא ספק…אני לא מצליחה להבין את הרעיון מאחורי הרבה בלוגים. ילדים שכותבים פוסט מגוחך שמכיל תמונה עצמית באיכות מחשבון, עם משפט שאומר "אני יודע שאני מכוער", ואז מקפיצים מלא פעמים בפוסט שכותרתו "פוסטמונות!!!!" או לחלופין "אני כבר לא בתולה". as in "love me, please?" nmאז מוחקים את כל התגובות של האנשים שמגיבים להם כמה זה מעצבן אותם שהם כותבים פעם אחר פעם, 100 פעם בשעה פוסט נטול תכלית, שמיועד למשוך תשומת לב למשהו שאין שום דבר נאות להגיב עליו.אחלה בלוג? תמונה יפה? מה אתם רוצים???? מה אתם מנסים להשיג פה?זה כמו אדם שרוצה לעשות לאנשים טוב והוא רוצה שכולם ידעו שהוא אדם טוב, וזה דורש ממנו להיות פוץ שאומר לכולם מה הוא עושה, ואז הוא כבר לא כזה אדם טוב.מילכוד מילכוד,BUT THAT’S LIFEאז אם את הפוסט שלהם היו כותבים על כל המילכוד הזה, כבר הייתי מעריכה אותם קצת

  6. בהחלט קיוויתי שאני אמצא מילים מאוד חכמות להגיד –
    אבל אין יותר מדי מה להרחיב מעבר לזה שאני לגמרי מסכימה.
    אני אפילו מקווה שה"הייפ" (במילותיך) הזה ייגמר בקרוב ועולם הבלוגינג יחזור להיות משהו קצת יותר אינטימי ואמיתי ופחות מלוכלך וגס שכזה. שהפתיחה החגיגית (שנמשכה כמה שנים) שגרמה לאנשים לרוץ לבלוגים ולבדוק במה מדובר, תגמר ויורידו את הסרטים האדומים. אני לא מאמינה שזה יקרה, אפילו כמעט בטוחה שזה לא ייקרה. אבל לא מזיק לקוות.
     
    אני אפילו אצא בהתוודות קטנה – הבלוגים חדרו עמוק לתודעה ולמחשבות שלי. לפעמים אני תופסת את עצמי חושבת במושגים של ’פוסט’. כאילו אני מול המסך כותבת. זה מביך אותי במקצת אבל זה לא דבר שאני יכולה לשנות. נכנסתי לבלוגים אי שם בהתחלה. הם נכנסו אליי בגיל שמתחיל את ההתבגרות והם מוטמעים כל-כך עמוק בתוכי שאני פשוט לא בטוחה שאי פעם אוכל להפסיק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s