לכל גיבור חייב להיות הארכי-רשע שמולו (או: למה אני לא צופה בתוכניות ריאליטי)


בשבוע האחרון התנהלו מסביבי ולצדדיי שיחות מרתקות על הנושא האחד והיחיד ברומו של עולם – "מי ינצח ב'האח הגדול' וייקח את המליון". אני, בלי ידע מעמיק בנושא, ידעתי שזו תהיה שפרה (ואפילו טרחתי לומר את זה למי שרצה להקשיב). זו תהיה שפרה, בדיוק כמו שזו הייתה נעמה, ואם תרצו בדיוק כמו שזו הייתה נינט טייב. אם תרצו, אז בדיוק כמו שלכל סרט הוליוודי שמכבד את עצמו יש סוף טוב, שבו הגיבור מנצח את הרשעים וזוכה בנערה.


 


בסצנה נהדרת בסרט המטופש "בלתי שביר" מסביר אלייג'ה (סמואל ג'קסון) לדייויד דאן (ברוס ויליס) שלכל גיבור חייב להיות הארכי-רשע שמולו, כמו יין ויאנג. "בקומיקס", הוא אומר לו, "אתה יודע איך אתה מזהה מי יהיה הארכי-רשע?  הוא ההפך הגמור של הגיבור, ורוב הזמן הם חברים, כמוני וכמוך".


 



הצופה הממוצע בריאליטי מניח שמדובר ב"תוכנית מציאות", כלומר כזו שמתעדת את המציאות ומביאה אותה בצורה "נקייה" לצופה, משהו דומה ל"מופע של טרומן". בפועל, תוכניות הריאליטי רחוקות מאוד מהאידיאל הזה – לא רק שההפקה מפעילה מניפולציות, בונה טייפ קאסטינג, ממליכה מלכים, משאירה את אלו שהיא חפצה בהם במשחק ומלבה יצרים (כפי שנחשף כבר במקרה של "הישרדות"), אלא שהתוכנית הערוכה שבה רובנו צופים מאפשרת למפיקי התוכנית לעשות במציאות כבשלהם. הם אמנם לא יוצרים בדיה, אבל כל סטודנט שנה א' בתקשורת יודע כמה כוח יש לעריכה טלוויזיונית, כמה היא יכולה לעוות את המציאות.


 


"כוכב נולד" היה כנראה הריאליטי הראשון שעם ישראל התמכר אליו. אז, הייתה זו נינט ששווקה לעם ישראל ככוכב מהדרום, הילדה השמנמנה עם קול הזמיר שהתחרתה מול הבלונדה המשופשפת מהצפון, שירי מימון. מיותר לציין מה ארע בסוף ההתמודדות – נינט, חביבתם של צביקה הדר וטמירה ירדני, לקחה את כל הקופה עם "ים של דמעות", ומאז מתנטנטת לה בין תוכניות בידור למופעי פסטיגל. שירי מימון, לעומת זאת, השאירה אותה מזמן מאחור בכל הקשור לקריירה כזמרת, עם או בלי תמיכת עמישראל והאס.אמ.אסים שלו.


 


"הישרדות" הייתה קפיצה מדרגה רצינית בכל הקשור לתוכניות ריאליטי בישראל – יותר רייטינג, הרבה יותר התערבות של ההפקה (ועל זה נכתבו כבר טונות של מילים…) והרבה יותר מניפולציות. ב"הישרדות" לוהק ארכי-רשע אמיתי, דן מנו, ולאורך העונה, כמו בסרט הוליוודי, הוא הפך לברון הרשע, לג'וקר, לד"ר אוויל של האי. השיא היה כששחט במו ידיו את קוריצה, התרנגולת האהובה של השורדים, שחסו על חייה גם כשרעבו ללחם.


 


מול מנו הצפונבון המניאק לוהקה נעמה, האם שהקריבה את תינוקה והלכה לשחק על המיליון, הבחורה הפשוטה מהעיר הקטנה שמנסה ולא מצליחה, שבוכה בכל הזדמנות. והרי לכם גיבור(ה) וההפך הגמור שלו, ומכאן והלאה הסוף כתוב כבר מראש. הפלא ופלא דן מנו לא לקח את הכסף, כמו שהרבה אנשים היו משוכנעים, ונעמה נסעה עם הג'יפ שלה כל הדרך בחזרה למשרת הקוסמטיקאית הנחשקת שלה. הפתעה גדולה לא נרשמה שם, לפחות לא מבחינתי. אלא אם כן אתם גם מופתעים כשבטמן מנצח את הרשעים גם בבטמן 3.


 


ו"האח הגדול"?   Same Shit, Different Day. מצד אחד, שפרה הנאווה והמתורבתת. מצד שני, הבובלילים, זו טיפשה וזה מניאק, זו שמנה וזה עושה מעשים מגונים בקטינות, זו קרציה וזה לא מסוגל לומר משפט אחד הגיוני. היא אינטיליגנטית, רהוטה. הם שונאים את האשכנזים, ודופקים את כל מי שזז. בקיצור, היא הגיבורה, הם הרשעים. ועם כל הכבוד ליוסי בובליל, אין מצב בעולם שמישהו היה נותן לו לקחת את המיליון. אני לא יודע איך זה קרה ומי החליט, אבל מה שבטוח – לא היה צריך לחכות לגמר אתמול כדי לדעת מה יהיה בסוף.


 


ובדיוק בגלל זה כל הז'אנר הזה של ריאליטי לא מדבר אליי. בדיוק מאותה סיבה שסרטי "מתח" הוליוודיים הפסיקו לעניין אותי. דקה 30 בערך, ואתה מבין את הסרט. מזהה את הגיבור?   מזהה את הארכי-רשע?   ובכן, בסוף הגיבור ינצח את הארכי-רשע וייקח את הפרס הגדול. מכאן והלאה זה רק 60 דקות של בזבוז זמן, לעתים יותר יפה, לעתים פחות יפה. אבל בזבוז זמן.


 


בקיצור, בפעם הבאה שאתם צופים ב"תוכנית מציאות", תזכרו שבין מציאות לבין התוכנית אין שום דבר משותף. אם בא לכם באמת לקבל מציאות לפנים, תפתחו ערוץ 8 או יס דוקו. תתפלאו לגלות שברוב המקרים המציאות עולה על כל דמיון, גם זה של ארז טל.


 


והכי טוב – פשוט לוותר על הטלוויזיה. בחודשים האחרונים אני מוצא שעל חשבון צפייה בטלוויזיה אפשר לעשות כל-כך הרבה דברים טובים ומועילים, שזה פשוט פשע להמשיך ולרבוץ מול המסך הקטן. אפילו לישון מוקדם יותר כבר עדיף. כמו שמיכה שטרית כתב "שברי את הטלוויזיה ובואי נלך לישון…".


 


 


 


נ.ב.


לידיעת הבובלילים: פרידמן טוב הוא פרידמן טל – – –



 


 


[גילוי נאות: הח"מ לא צפה באף פרק של "האח הגדול". הח"מ צפה בשלושה פרקים בערך של "הישרדות". הח"מ צפה רק בגמר של "כוכב נולד 1". הח"מ מקבל את כל האינפורמציה שלו מהתקשורת. הח"מ מתנצל מראש על טעויות במידה ואינו שוחה בחומר כנדרש]

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “לכל גיבור חייב להיות הארכי-רשע שמולו (או: למה אני לא צופה בתוכניות ריאליטי)

  1. יכול להיות שאנשים צורכים תכניות ריאליטי יותר משהם צורכים ספרות וקולנוע, כי הם צריכים שיהיה סיפור עם סוף טוב, אבל שתהיה לו חותמת של "מציאות",
    כלומר, את ההבטחה שזה יכול לקרות – בווריאציה כזו או אחרת – גם להם.

    • גם הישרדות זה שעשועון וגם האח הגדול זה שעשועון. אנשים מתחרים על פרס ומביכים את עצמם בדרך. זו לא מציאות, זה שעשועון מושקע ומחורבן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s