למעלה מארבעים אחוזים מבתי האב בישראל צפו בגמר "האח הגדול". הרבה יותר מאשר אי פעם הצביעו בבחירות לכנסת או ראשות הממשלה.
מיליון הודעות טקסט נשלחו לטובת שפרה. רק 290 אלף איש בשנה טורחים לתרום דם.
כל המדינה עצרה את נשימתה כשהשידור של "האח הגדול" הופסק כיוון ששי שטרית עזב את הבית כדי להשתתף בהלוויית דודתו. 25 סוכני נסיעות מרוסיה נהרגו ו-33 נפצעו (מהם 23 קשה) באסון ליד עובדה, אבל חגיגות הגמר הגדול לא סטו ממסלולן.
זה פופוליסטי, זה אליטיסטי, זה נון-קומפורמיסטי – "האח הגדול" פשוט חשף כמה אנחנו קטנים.
שגיא נאור 
רק להבהיר: בפוסט שלי התכוונתי לכך שבאח הגדול צפו יותר אנשים מאשר אי פעם הצביעו למועמד ספציפי (אני לא בטוח לגבי הנתון של אי פעם הצביעו בבחירות).
קודם כל שלום לבעל הבית ושנית כמה ניטפוקים:
א. אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות, שהיה נמוך בהיסטוריה של מדינת ישראל, עמד על 63 אחוזיםמהאזרחים (שזה הרבה יותר מ40 אחוזים מבתי האב).
ב. מליון הודעות טקסט הן לא מליון מסמסים. גם אם נתעלם מהעובדה שרוב המצביעים שלחו (הרבה) יותר מסמס אחד, קיזוז של כל מי שכן יכול לסמס ולא יכול לתרום דם (מי שגילו פחות מ17, נשים בהריון ואחרי לידה, הומוסקסואלים, אתיופים, אנשים שמקבלים טיפולים תרופתים מסוגים שונים, חולים במחלות שונות ועוד) מחליש מאוד את ההשוואה בין מספר תרומות הדם למספר ההצבעות
תגובה בעקבות המגיבים מעליי – אני לא חושבת שהמספרים המדויקים, למרות שחשוב לדייק, הם הכי חשובים כאן.
מה שחשוב זאת עצם העובדה שהתכנית השתלטה בצורה מחליאה על המציאות האמיתית שלנו וגרמה לאנשים לאבד כל פרופורציה.
מהרגע שתכנית טלויזיה נהיית יותר חשובה מאשר המציאות עצמה משהו אצלינו לא בסדר.