המוזות שותקות, אין לאן לברוח (המנון למלחמה בזמן-אמת)

אתמול בבוקר שמעתי ברדיו את "המנון המלחמה בעזה", כך לפחות לפי קלקל"צ. לולא היו מספרים לי שמדובר בשיר שזהבה בן הוציאה השבוע "לעודד את חיילי צה"ל" הייתי משוכנע שמדובר בעוד הפקה איכותית מבית "ארץ נהדרת" (ע"ע דריה פלג). הנה, הזדעזעו בעצמכם:



מעבר לרעד הבלתי-מוסבר בכל הגוף למקרא השורות הפותחות את השיר – "אני רואה אלפי פרחים בצבע זית / הם צועדים אל מול עיני והם יפים אחד אחד" – שמוכיחות כי יוסי גיספן (מחבר המלים) וזהבה בן לא מכירים כלל את שירתו של נתן יונתן ("יש פרחים"?!), מדובר באוסף של קלישאות נבובות ומלים שלא מכבדות את הנייר עליהן הן רשומות מהמטופשים שבהם נתקלתי, אפילו בסטנדרטים של זמר "מזרחי".


"אני הייתי מחבקת את כולם / מהטוראי עד לרמטכ"ל"?!    אגב, אם כבר חייבים, לא עדיף – למען החרוז – לחבק את כולם, מהטוראי עד ראש אג"ם?   אני מניח שהמטכ"ל יסתדר גם בלי החיבוקים של זהבה.


"לא משנה אם זה בשק"מ או בשטח / הם נותנים את הנשמה, מגלגלים את הפז"מ"?!    ראשית, אין כבר שק"ם. השם הוחלף מזמן לשק"ל. שנית, בשק"ם נותנים את הנשמה?  היחידים שנותנים את הנשמה הם הגזלנים, שלפי מה ששמעתי מגיעים גם לגבול הרצועה.   שלישית, מי כתב את הטקסט הזה, דובר הבקו"ם?!


"השיר הזה ממני מוקדש באהבה / לכל החיילים שבצבא"?!   נו, באמת, זהבה… עשי טובה – עזבי אותך מהמנונים של מלחמה. רוצה לעזור?  עלי על מדים, וצאי לרצועה, שירי לחיילים את "בן יפה נולד", "שלווה" או "הנסיך הקטן", שירי מלחמות שמכבדים את כותביהם ואת מבצעיהם. גם ככה קשה לנו עם כל המלחמה הזו…


 



השמש שוקעת על גבול ישראל-עזה, 4 בינואר 2009 (צילום: Yannis Behrakis/רויטרס)


 


שמעתי את דלית עופר אתמול מסבירה שהמנון מלחמה יכול להיווצר רק אחרי המלחמה, כשיש קצת פרספקטיבה (וזאת למרות האמנים הרבים שמנסים לתפוס על העניין טרמפ וליצור המנון בזמן-אמת…).


 


כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. ואם כבר מוזות שותקות, הייתי שמח לאמץ את אלה של קוב להמנון בזמן-אמת של המלחמה, ושיהיה כבר לכל המלחמה הזו סיום… כי אין לנו לאן לברוח.


 



 


כן, זה סיום מפואר בלחיצת כפתור


בלחיצת כפתור הם יסדרו גם מציאות


וזה שיעור שנשכח לו בתימרות עשן


לא בתימרות עשן נגיע אל הגאולה


המוזות שותקות


אין לאן לברוח…


 


וזה סיכול מתוזמר מבעד כוונות


מבעד כוונות הם יעצבו גם מחילה


המוזות שותקות זאת הדלות, זה המוסר,


זה קוץ קטן, זה שום דבר


והתמונות ממש קשות, אני לא צופה בחדשות,


אני לא צופה בחדשות…


 


המוזות שותקות


אין לאן לברוח…


 


                             (מלים ולחן: קוב, מתוך "סיום מפואר בלחיצת כפתור")

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “המוזות שותקות, אין לאן לברוח (המנון למלחמה בזמן-אמת)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s