בבריטניה, ובקרוב גם בשאר אירופה ובארצות-הברית, עלה על גבי אוטובוסים ציבוריים הקמפיין "מסתבר שאין אלוהים", משחק משעשע על הקמפיין המציק-למדי של קרלסברג. תחת הכותרת הראשית הפרובוקטיבית מופיעה העצה הידידותית "עכשיו תפסיקו לדאוג ותיהנו מהחיים".



את הקמפיין מוביל ריצ'רד דוקינס, אתאיסט ידוע, שאומר – לפחות בכל הקשור לשימוש ב"מסתבר" – "אני לא חושב שאתיאזם מוחלט הוא עמדה רציונלית לחלוטין. כל מי שאומר שבטוח שאין אלוהים – אתה לא יכול לומר זאת יותר משאתה יכול לומר שבטוח אין חדי קרן, שאין דרקונים, שאין פיות…  באותה מידה שאני א-פיותי, א-חד-קרני, כך גם אני אתאיסט".

לפחות בינתיים השימוש ב"מסתבר" הוכיח את עצמו – בבריטניה נפסק כי הקמפיין לא הפר את חוקי הפרסום, וכי הוא "ביטוי לדעת המפרסם ולא קביעה אובייקטיבית".

ואצלנו בינתיים הממסד הדתי מתעסק ברצינות יתר עם הסיפור המטופש ביותר שנשמע במקומותינו בשנים האחרונות, על רחל אמנו (!) ששמרה על כוחות צה"ל ממטענים, מבנים ממולכדים ומארבי מחבלים במבצע "עופרת יצוקה", כאילו היתה איזה כלבלב ביחידת "עוקץ". הרב מרדכי אליהו, "מגדולי המקובלים", טוען בתגובה שהוא הוא ביקש מרחל אמנו להתפלל למען הלוחמים.

אגב, כרגיל, הדתיים שלנו לא המציאו את הפטנט הזה. זה קורה בכל תרבות (או שמא יש לומר חוסר תרבות) דתית פנאטית משיחית. במהלך מלחמת איראן-עיראק, היו כמה מקרים ש"תועדו" ובהם, כשמוראל הלוחמים האיראנים היה ירוד, הופיע המהדי, שנחשב בעיני המוסלמים לגואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), וקרא להם "להתנפל על הכופרים" ו"לנקום את מותו של האימאם חוסיין".

אין ספק – ההוכחה הטובה ביותר לאי-קיומו של אלוהים היא המאמינים בקיומו. יום אחד הוא עוד יצטרך להתנצל על כל האי-נוחות הזו.