תוצרי הלוואי של הקפיטליזם יכולים יום אחד להציל את העולם

פוסט שפרסם לא מזמן ידידי הוירטואלי עידו שחם בבלוג המצוין שלו פתח דיון מעניין בינינו על מקומה של הטכנולוגיה בחיינו. הטכנולוגיה, טוען עידו, מאפשרת לנו להשיג את העל-טבעי – אנחנו יכולים לשלוח הודעה במהירות האור, לחפש מושג במליוני דפי טקסט – אבל היא מנוצלת בעיקר לתקשורת ובידור.


טכנולוגיה צריכה לשפר את חיינו ואת הסביבה, למרות שהטכנולוגיה מפותחת בעיקר על-ידי חברות למטרות כלכליות. האם חברות הי-טק משפרות את חיינו מעבר לשכר היפה שהן מעבירות לעובדיהן?   האם חברות צריכות להציל את העולם?


אני נוטה להסכים עם עידו. היה קשה לי מאוד לעבוד בארגון שמטרתו היחידה היא לעשות כסף. אני גאה לעבוד בחברה שעושה כסף אבל גם משנה את חייהם של רבים לטובה. הטכנולוגיה שאנחנו מפתחים – שיחות ועידה בוידאו (video conferencing) – מאפשרת לא רק שיתוף פעולה בין עמיתים. היא הופכת את העולם ל"ירוק" יותר, מאפשרות לחרשים ומתקשים בשמיעה לתקשר זה עם זה, ויכולה לצמצם פערים כלכליים ולהיאבק בעוני.


למרות כל הטוב הזה, שמגיע מהטכנולוגיה, עידו נותר סקפטי. הוא טוען שאלו רק "תוצרי לוואי" של הטכנולוגיה, שאינם משמעותיים, והשורה התחתונה היא שאנחנו מייצרים מוצר כלכלי/עסקי. אחרי הכל, אנשים ב"עולם האמיתי" יכולים פשוט להיפגש, ויש אמצעים אלטרנטיביים לתקשורת כאשר פגישות פנים-אל-פנים אינן אפשריות. אפילו האסקפט ה"ירוק" של הטכנולוגיה לא מרשים אותו, שכן לצריכת רוחב הפס יש אפקט סביבתי גם כן (ותקשורת באמצעות וידאו צורכת המון רוחב פס…).


 



"קפיטליזם", במוזיאון MOMA. (CC)


אינני יכול להתווכח עם העובדה שהחברה שבה אני עובד היא עסק. ככזו היא מפתחת טכנולוגיות ומוצרים כדי להכניס כסף ולהיות רווחית. זה אולי נשמע כמו קפיטליזם "טהור", אבל אם לשאול מביל גייטס, אני מאמין שקפיטליזם יכול להפוך ליצירתי.


טכנולוגיות שמפותחות על-ידי חברות יכולות לפתור את הבעיות המהותיות, והן עשו כן בהצלחה בעשורים האחרונים. גייטס כותב:


הגאוניות של הקפיטליזם נעוצה ביכולתו לגרום לאינטרס האישי לשרת את האינטרס הרחב יותר. הפוטנציאל של החזר כלכלי גדול ליצירתיות שיחרר קבוצה רחבה של אנשים מוכשרים במרדף אחר תגליות רבות ומגוונות. המערכת הזו, המוזנת מאינטרס אישי, אחראית להמצאות הגדולות ששיפרו את חייהם של מיליארדים.


 


הבעיה היא שעסקים מפתחים טכנולוגיות כדי למלא אחר ביקושים, ואם אין ביקושים לא יהיו פיתוחים טכנולוגיים. מחלה כמו ALS, למשל, היא חשוכת-מרפא, ואין כמעט מחקר בנושא, שכן "רק" 30 אלף אמריקאים אובחנו כחולים במחלה, מספר שאינו נחשב ל"ביקוש" מספיק כדי לערב את חברות התרופות הגדולות.


הקפיטליזם רותם את האינטרס האישי מטעם אלו שיכולים לשלם. ממשלות ופילנתרופים דואגים לאלו שאינם יכולים לשלם. אבל כולנו יודעים שהמשאבים האלה קטנים, ובטח קטנים מכמה שצריך.



בול גייטס על קפיטליזם יצירתי, דאבוס, נובמבר 2008.


 גייטס מציע לפתור את הקונפליקט הזה עם "קפיטליזם יצירתי", שבו ממשלות, עסקים וארגונים ללא מטרות רווח "יעזרו" לכוחות השוק, כל שאנשים ירוויחו ו/או יזכו להכרה אם וכאשר יעשו עבודה שתעזור לפתור את בעיות העולם.


 רבים טוענים שלשפר את העולם זו עבודה לממשלות, לא לחברות. כמו שמילטון פרידמן טען, האחריות החברתית של עסק הוא להגדיל את רווחיו. עם זאת, אם נסתכל מסביבנו, אפשר לראות שהממשלות כושלות בתפקידן זה (בטח אצלנו). ואם נשאיר את זה להן, אנחנו נמשיך לחכות שהן תביא לנו פתרונות עוד שנים רבות.


אם מיקרוסופט של ביל גייטס פיתחה ממשק ללא-טקסט המאפשר לאנשים שלא יודעים קרוא-וכתוב להשתמש במחשב, לא ממש מעניין אותי  ה-business case שמאחורי זה. באותו אופן, אם video conference יכול לחבר את החרשים לעולם השומע, אני גאה בטכנולוגיה הזו. כמו הרבה טכנולוגיות, אנחנו יכולים להעביר את חיינו בלי video conference. אבל אני בטוח שהעולם יהיה מקום טוב יותר אם הטכנולוגיה הזו תהיה נגישה בכל מקום.


זהו חלום אצילי מאוד לחקור ולפתח טכנולוגיות ומוצרים רק כדי להיטיב עם המין האנושי. עם זאת, אפשר לספור את המיזמים האלטרואיסטים האלה על אצבעות יד אחת, וגם הם בדרך-כלל ממומנים על-ידי אנשים בעלי אינטרס אישי. חקר ALS, למשל, התפתח עשרות מונים מאז שדב לאוטמן אובחן חולה במחלה. לאוטמן הצטרף ל- IsrA.L.S, ארגון ישראלי שחוקר את המחלה, ומממן 15 חוקרים בישראל שעובדים על תרופה למחלה הנוראה הזו.


כמה שהייתי רוצה יום אחד לעבוד במקום כזה, אני מאמין שהעולם יכול להרוויח המון מהקפיטליזם, בין אם הוא "יצירתי" ובין אם לאו. זה נכון למרות שכל הכסף שבעולם לא יכול להציל אותנו, אם כדור הארץ ייהרס מאסון, טבעי או יציר-אדם. תוצרי לוואי או לא תוצרי לוואי, אם טכנולוגיות שיגיעו מחברות, יצילו אותנו יום אחד, אני לגמרי בעד קפיטליזם.


 


נ.ב. – לעניין פליטת הגזים בכל פעם שאנחנו מחפשים בגוגל (או משתמשים ברוחב הפס שלרשותנו לכל מטרה אחרת), מבלי להוסיף לבלבול הכללי בנוגע לשטות הזו, אני מסכים עם אום מאליק ש"אם גוגל מזהם את הסביבה, לפחות הוא עושה משהו בנידון":


"זה לא עניין של גוגל, זה עניין שלנו…  אנחנו מבזבזים המון אנרגיה… אנחנו בורים מאושרים בכל מה שקשור לזבל שאנחנו מייצרים".

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “תוצרי הלוואי של הקפיטליזם יכולים יום אחד להציל את העולם

  1. עידו שחם הגיב:

    פוסט תגובה מעניין. אני רוצה רק לתקן שגיאה נפוצה. משום מה תפסו את הפוסט שלי כפוסט אנטי-קפיטליסטי. ובכן, הוא לא בהכרח.

    הבעיה היא לא בהכרח בקפיטליזם, אלא במטריאליזם הקיצוני וברדיפה הבלעדית אחרי הכסף בכל מחיר מבלי להתחשב בשום אספקט אחר. אם רווח זה לא המטרה הבלעדית, אלא אחת מתוך סל של מטרות, התמונה יכולה להיות אחרת לגמרי. אין שום סתירה שחברה תהיה למשל חברה שמייצרת מקור אנרגיה חלופי, תעסוק בסחר הוגן, ותרוויח. אדרבא, זה יהיה מצויין אם זה המצב!

    הדיבור של גייטס על קפיטליזם יצירתי לא ברור כל כך, נשמע כמו סיסמאות באוויר שיגרמו לו להשמע טוב ולמניה לזנק. הוא אמנם אחד מהפילנטרופים הגדולים בעולם, אבל החברה שלו, מייקרוספוט, היא מכונת מזומנים משומנת היטב כשהרוב המוחלט של הרווחים הולך לכיסי האנשים למיטב ידיעתי.

    אמרת בצדק שכל עוד לא יהיה רצון לפתור בעיות אמיתיות מאשר קישקושים וירטואליים זה פשוט לא יקרה. הדוגמה לגבי דב לאוטמן אומרת הכל. אני מקווה שעוד בעלי כוח למיניהם יתחילו לדאוג לגבי הדברים שבאמת חשובים בעולם הזה ויסחפו את עדר הכבשים אחריהם.

  2. אבל טכנולוגיות שמגיעות מחברות קפיטליסטיות מצילות את העולם כבר מאות שנים:
    – לרוב האנשים יש קורת גג רק בזכות העובדה שמשהו המציא את הבנק, ואת המשכנתא
    – לכולנו יש קורת גג רק משום שמישהו המציא אותה (את קורת הגג)
    – את הביטוח הרפואי שלנו של ילדינו היה צריך להמציא, והמציאו את זה כדי לעשות כסף
    ועוד ועוד.
    לעומת זאת, קשה לנקוב בשם של משהו שמישהו המציא סתםכך, לא כדי להרויח מזה.

  3. אודי הגיב:

    אני מסכים עם הפוסט שלך, אבל רבאק: טלקונפרסינג משפר את העולם? צריך רמה גבוהה של שיכנוע עצמי כדי להאמין בזה.
    רוב התעשיה אינה יצירתית בהגדרה, ולא יכולה להיות. יש מעט פריצות דרך, ושאר התעשיה עוקבת אחריהן כדי לייצר את המוצרים.
    וזה לא שונה מייצור סולם או סרגלי פלסטיק, רק יותר מורכב.

    הנה מוצרים שמשרתים באמת את האנושות:
    טכנולוגיית ריבוב תדר לסיבים אופטיים, מכשירי הדמיה רפואית פורצי דרך, מחשבים קוונטיים וכו’

    הדיסוננס הזה של חוסר המשמעות של מה שאתה עושה תחת עבודה סיזיפית האורכת שעות על גבי שעות, יכול לשגע פילים. אני מכיר את זה טוב כי גם אני עבדתי בתעשיית הטלקום ובתעשיות הייטק אחרות. אבל בלי ספק דבר אחד תמיד יהיה נכון: החיים קלים יותר כשמאמינים שמה שעושים הוא באמת חשוב.

  4. אודי,
    אני עובד עם שגיא באותו מקום העבודה. לא חושב על לשנות את העולם עם וידאו קונפרנסינג, אבל התגובה שלך קצת מוזרה.
    תעשיית הטלקום הנפיקה לעולם את הטלפון (אתה יכול לחייג 100 למשטרה, 101 למגן דוד או למספר הטלפון של הורים שלך אם צריך). היא גם הביאה את הטלפון הסלולרי, שמלבד יותר תאונות בכבישים מאפשר לתקשר מכל מקום בכל זמן – אפילו כשחייבים לחייג ל-100 או 101.
    אני לא יודע מה יוסיף וידאו לעולם הזה ואיך זה יעזור לאנושות, אבל אני די בטוח שאנשים כבר ימצאו לו שימושים שישפרו את החיים שלהם.
    צחי

    • אודי הגיב:

      תראה, אני מכיר את התעשיה באופן אישי ואי אפשר למכור לי לוקשים. אין רע בעבודה בתעשיית ההייטק (זו גם פרנסתי) , אבל יש להבין שאין הבדל בינה לכל תעשיה אחרת, מלבד מורכבות המוצרים ובשל כך הצורך בעובדים שהם מיומנים בהרבה (מהנדסים, מתכנתים, מתכנני צ’יפים וכו’). אנחנו יודעים טוב מאוד שתרומה לאנושות היא לא הדבר הראשון שעולה בראש למנהלי מוצר, אלא מחשבות פרקטיות של תכנון ומכירה.

      במובן הזה אין הבדל בין ייצור מוצרי קונפרנסינג לבין ייצור סרגלים וסרטי מדידה, שגם להם ימצאו שימושים שישפרו את החיים. יש לזכור שכדי לייצר את הקופסה של פוליקום (או כל חברת קונפרנסינג אחרת) , מישהו היה צריך ללחוץ על הכפתור במפעל ייצור קופסאות הפלסטיק, והוא עשה זאת בעיקר כדי להאכיל את ילדיו. האם גם הוא גיבור בחברה יצרנית? סביר להניח שלא.

      יוצא מכאן שאדם צריך לקבל על עצמו שהוא חלק מאוד קטן, חייל בתעשיה עצומה שסה"כ התוצרת שלה עוזרת לניהול אורח חיים מודרני. ולאורח חיים מודרני יש צדדים חיוביים (כמו לחצני מצוקה ועזרים רפואיים) וגם צדדים שליליים. וזה בסדר, זו דרך העולם.

      (המשך)

      • אודי הגיב:

        האלטרנטיבה לחיילות היא לעמוד בראש החץ הטכנולוגי תחת פיתוחים שבאמת מקדמים את האנושות. ולצערנו, יש רק מעטים כאלה.

        הראשונים לפתח מחשבים קוונטיים שימושיים יוכלו לראות עצמם ככאלה. מגלי שיטות להיתוך קר או לסופר-מוליכות בתנאי טמפרטורת החדר יוכלו לראות עצמם ככאלה. גם המצאת הטלפון הסלולרי היה כזו פעם, והיום נותרה רק התעשיה הכלכלית מסביב. מודו לדוגמה, שמבחוץ נראית כסוג של מגלומניה תעשייתית עם שכנוע עם עצמי יוצא מן הכלל.

        אני בעד כנות, היכולת להסתכל על עצמך במראה ולומר: אין הבדל בין מה שאני עושה לכל תעשיה אחרת, אלא ברמת המורכבות. ואולי לטפוח לעצמך על השכם כל בוקר בידיעה שאתה חכם יותר מהמוכר בקונדיטוריה, ולא פעם גם זה מוטל בספק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s