אנחנו ילדים עם שער צמר פלדה,
הרי געש בשמורת העין
ולשון הנזהרת מלגלגל סלעים קשים
מהשפה של התורה.
אנחנו, שגדלנו בין כתמי המלט שעל חולצת אבא
לבין סמרטוטי ספונג'ה של אמא, שניקתה לכם
את חדרי הבית ולנו את
חדרי הלב,
לא נשכח אף פעם איך בשיר של ביאליק, שלימדתם
אותנו בגן, בכה פרח שנעקר מהגינה,
ואיך ציירנו לכבודו ממחטות
שמחו מגבעולו את טל הבוקר.
אז, לא ידענו שאלה יהיו הממחטות
שלנו.
(המנון ילדי העובדים הזרים, רוני סומק, "העיר", 24.7.09)
שגיא נאור 
סומק קלע בול, כרגיל
כל עוד יהיה מי שיציע חמלה, יהיה מי שיכריז על עצמו שהוא מסכן.
עניין של היצע וביקוש.
העובדים הזרים הבלתי חוקיים הנם עוד דוגמה לאיפוס שלטון החוק במדינה. נחמד מאוד להזדהות אתם, אך זה אינו מקומם, והם צריכים לעזוב. החמלה מעודדת אותם להישאר, ולהפר את החוק; או אפשרות אחרת: מישהו בנה מראש על החמלה, שיעוררו המסכנים.
מצרים היא מדינת משטרה, שלא זז בה דבר בלי שוחד, או בלי המוחבראת (או שניהם יחד – כמו אצלנו). כלומר, אני טוען, שמצרים מעודדת את הסתננות העובדים הזרים ו"הפליטים" לישראל, כדי לחתור נגד הרוב היהודי במדינה.
בן דוב, אני מאוד מקווה שסבא שלך לא יצטרך סיוע שאתה, ואף ישראלי אחר לא יהיה מוכן לתת לו.
ללא הכותרת ושם השיר, הייתי מוכן להשבע שזה שיר על עולי אתיופיהרוסיה.
היתכן שהעולים החדשים הם בעצם עובדים זרים עם ת.ז. כחולה???????????