שלם עם עצמי (מחשבות שאחרי ליאונרד כהן ולפני יום הכיפורים)


שלשום בערב, באחד מרגעי השיא של ההופעה של ליאונרד כהן, שר ליאונרד את "Who By Fire". שלושה ימים בלבד לפני יום הכיפורים, עברה בי צמרמורת כשהתרגום מתחת לפניו המדקלמות נכתב: "ומי באש, מי במים, מי באור השמש, ומי בשעת הליל, מי בבית דין של מעלה ומי בדיני מטה…". הוא שר, ואני לא הפסקתי לחשוב מאז על תפילות הימים הנוראים, ועל הפיוט המופלא "ונתנה תוקף" עליו מבוסס השיר:


מי יחיה ומי ימות


מי בקצו ומי לא בקצו


מי במים ומי באש…


ותשובה ותפילה וצדקה


מעבירין את רוע הגזרה


בגיל צעיר הייתי מרגיש לא בנוח בבית הכנסת, כאשר היו קוראים את השורות האלה. אולי כי אף פעם לא הייתי בעל תשובה או בעל תפילה. היום אני מרגיש לא בנוח בבית הכנסת. במידה רבה אני מרגיש כי אני לא זקוק יותר ליום הכיפורים כדי להעביר את רוע הגזרה. במידה רבה אני משתדל בכל ימות השנה לעשות זאת כאילו היו אלה הימים הנוראים.


תשובה איננה דבר קל, אומרים חכמינו. הרמב"ם אמר שיש על החוטא להכיר בחטא, להתחרט עליו בכל ליבו, להתוודות, לקבל על עצמו שלא לחזור על החטא ורק אז זוהי תשובה משובחת. ואני, המבקר הכי גדול של עצמי, מכה על חטאיי שוב ושוב ומתחרט, נשבע לעצמי שלא לחטוא שוב ומקווה שאעמוד בהבטחה.


צדקה היא מצווה מעולה. לא סתם קבעו ביהדות כי תפילת צדיקים מתקבלת וברכתם עושה רושם. מי שמסייע לאחר בעוניו ובמצוקתו, כאילו מציל בכל פעם עולם ומלואו. ואני, במעט שאני יכול, משתדל לחלוק עם האחרים את מה שיש לי, את מה שאני מרוויח בהרבה עבודה קשה, ונהנה לעשות כן. איש חכם אמר לי פעם שהלוואי והוא יהיה תמיד בצד שנותן צדקה ולא בצד שמקבל, ואני במידה רבה מרגיש שכל עוד אני יכול לתת, ראוי שאתן.


ותפילה?  דווקא תפילה אין לי. השנה האחרונה הוכיחה לי יותר מתמיד, כי ברגעים הקשים ביותר, כמו גם ברגעים המאושרים ביותר, אינני מתפלל לאיש. אני סומך רק על האנשים המעטים שאני אוהב, אני שואב מהם ורק מהם את הכוח, ואני מקווה שבכל זאת יימצא הכוח ותימצא הדרך הנכונה לעבור בה.


אינני מאמין בכוח עליון. אינני מאמין בעולם הבא. אני מאמין ש"אתה מקבל מה שאתה מקבל, ואין לזה קשר למה שמגיע לך" (תבורך, ד"ר האוס!). ובכל-זאת, אני מוצא את עצמי בעל תשובה ובעל צדקה. אולי כי אני קצת רומנטיקן, ואני מאמין שאם כל אחד יעשה את המעט שלו, אז הימים הנוראים יכולים להיות ימים טובים יותר.


ואולי אני מאמין כי הגזרה היא הגזרה שאנחנו גוזרים על עצמנו. כדי שנוכל להסתכל לעצמנו במראה, כדי שנוכל לחיות עם עצמנו גם בשנה הבאה, כדי שנוכל לעבור על השנה הקודמת בשלווה – הלוואי שהתשובה והצדקה והתפילה לא יהיו רק מליצה בפיהם של אלו שחוטאים ומחטיאים בכל שאר ימות השנה.


בסופו של דבר אני רוצה רק להיות שלם רק עצמי, חוזר על המלים החכמות כל-כך ששר גבריאל בלחסן ב"תפילה צעד 11", ועושה מהן תפילה ליחיד, התפילה הפרטית שלי:


עשה שלא אתאווה להיות מנוחם – אלא מנחם


שלא להיות מובן – אלא מבין


שלא להיות אהוב – אלא אוהב


כי כאשר נשכח את עצמנו – נזכה לקבל


וכאשר נסלח – ייסלח לנו



עשה שגם בשנה הבאה עלינו לטובה אהיה שלם עם עצמי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שלם עם עצמי (מחשבות שאחרי ליאונרד כהן ולפני יום הכיפורים)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s