רָאִיתִי אֶת הַמְּהוּמָה הַצּוֹרֶבֶת וְאֶת
הַשְּׁתִיקָה הַכּוֹזֶבֶת גַּם
כְּשֶׁהִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר
לֹא יָצָא מִזֶּה שִׁיר
וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים
וְרַק
בֵּין הַשְּׁתִיקָה לַדִּבּוּר הָיָה
נִצַּן הַשִּׁיר אֲנִי זוֹכֵר
כִּי כְּכָל שֶׁרוֹעֶמֶת יוֹתֵר שְׁתִיקָתִי
דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לִפְנֵי הַדִּבּוּר
נוֹלָד לוֹ שִׁיר
בין השתיקה לדיבור, מאת אליעזר שגיא, מתוך "שבי לך פה עם החמור", 2008
שגיא נאור 
מזכיר לי שורה של פיטר האמיל:
What’s the good of songs anyway?
they’re just exercises in solitude.
http://www.youtube.com/watch?v=m0HEmIgq_g4
איזה שיר מדהים זה.
<a target=_blank href="http://www.hasharat.co.il/html/article_7148.phphttp://www.hasharat.co.il/html/article_7148.php">http://www.hasharat.co.il/html/article_7148.php</div>
בדיוק אני קוראת על השתיקה בקבלה בספרו של דב אלבוים ’מסע לחלל הפנוי’. לא דומה, כמובן.
1
המדע והאמנות מציעים אלטרנטיבה לחיי היום-יום. למעשה, מי ששוזר את החקירה המדעית ואת היצירה האמנותית ביום-יום שלו, מצליח לחמוק מהסתמיות של הקיום.
ולא דיברנו עוד על אהבה.
2
"מהן המילים" הוא אחד משני השירים הכי יפים של שלמה ארצי בכל הקריירה. השיר השני הוא "אתמול חלפו הציפורים". באופן מעניין (ואולי לא מקרי) שני השירים נכתבו בידי משה בן-שאול, מהמשוררים (וסופרי הנוער) האהובים עלי ביותר