תל-אביב, אני אוהב אותך, אבל את מבאסת לי ת'תחת

לעולם לא הייתי גר במודיעין. וזה לא שאני לא מכיר אנשים שגרים במודיעין. למען האמת, איבדתי שם כמה חברים, מעבר להרי החושך של כביש 431. אומרים שזו עיר נחמדה, מתוכננת כמו שצריך, עם זוגות צעירים ואיכות חיים. ובכן, אני לא יודע לגבי האיכות, אבל חיים אין שם.

 

ואני לא אומר את זה מתוך איזה אליטיזם. אני הרי גדלתי ברעננה, עיר השינה האולטמטיבית. לגדול ברעננה בשנות השמונים היה הכי "small town" של לו ריד:

 

כשאתה גדל בעיר קטנה

אתה יודע שתצטמק בעיר קטנה

יש רק שימוש אחד טוב לעיר קטנה –

אתה שונא אותה ואתה יודע שתצטרך לעזוב

 



 

רועי ניסה להסביר את סוד הקסם של תל אביב. בעיניי זו משימה חסרת טעם. אם גרת פעם בתל-אביב, אין צורך בכלל להסביר את הקסם. אם לא גרת אף-פעם בתל-אביב, לא תבין לעולם. זה לא רק "העיר בלי הפסקה", זה לא הפיצוציות, הברים המלאים, המסעדות, האנשים עם הכלבים בשדרות. זה הדי.אנ.איי של העיר, שתוקף אותך ברגע שאתה מגיע אליה, ונמצא שם כל הזמן, לטוב ולרע, כמו מסיבה שלא התחילה וממשיכה להיגמר.

 



 

אני מכיר הרבה אנשים שלא יכולים לעזוב את תל-אביב. שמכורים לסם החזק שהיא מספקת, שמספק לך היי מטורף ואז מוריד אותך על הברכיים בין פחי הזבל בתמורה. אני מכיר הרבה שתל-אביב לעסה וירקה, והם לא התגברו על הטראומה עד היום. אני גרתי לא מעט שנים בעיר, בפופיק של, מרחק יריקה מהמגדל המכוער שם כולא עצמו ראש העיר. היחסים שלי עם תל-אביב היו תמיד יחסי אהבה-שנאה מטורפים, כמו שיש לך רק עם האהבות הכי גדולות שלך, שאתה לא יכול איתן ולא יכול בלעדיהן. אם להשתמש בפראפראזה לשיר הנפלא של ג'יימס מרפי, אני מת על תל-אביב אבל היא מבאסת לי את התחת.

 

אני אוהב את האופציות שהעיר הזו מעמידה בפניך, מהים ועד היכל התרבות, מיפו ועד שדרות רוטשילד. התרבות, האמנות, בתי הקפה, הברים, ההתרחשויות, העיניים הדלוקות, הבחורות היפות. ואפילו שכבר שנים אני לא עושה עם רוב הדברים האלה כלום, ואת מה שאני עושה אני עושה לעתים נדירות, הידיעה שבכל רגע נתון יש אינספור אפשרויות שמחכות שרק תבחר בהן מריצה לי את הלב בקצב הנכון ומעלה חיוך על שפתיי כשאני הולך לישון בלילה.

 

אבל אני שונא את העיר הזו. לחיות בה, זאת אומרת. שונא את הפקקים והחנייה, הלכלוך והרעש, ההתעמרות של פקידי העירייה בתושבים, ההפקרה של העיר לידי בעלי ההון, מחירי השכירות והדירות המעופשות, התשתיות הלא מתפקדות, הבלאגן. אבל מה שבאמת שכנע אותי לשים את העיר מאחורי, תרתי משמע, היתה ההבנה שיש דרך שלישית.

 

אז עברנו לגבעתיים, מרחק יריקה מתל-אביב, להרגיש עם אבל לגור בלי. בכל מדד ריאלי גבעתיים היא עוד שכונה של תל-אביב, כמו רמת אביב בצפון או יפו בדרום. בגבעתיים כל בעיות היום-יום נפתרות או נוחות יותר, בגבעתיים האנשים יותר אדיבים. והכי חשוב, בגבעתיים תל-אביב כל הזמן משחקת, קיימת לא קיימת, מפתה ומסעירה. כמו רומן אסור מסרטים הוליוודים אתה קופץ אל הפילגש, מתנה אהבים ואז חוזר הביתה למיטה הנוחה. זה די נבזי, אבל זה עובד. לפחות בשבילי.

 

ולראיה אני מבלה את רוב זמני בתל-אביב. זו עובדה. כשהיא נפתחת לפניי, עם הגב לים, עם הראש לשם, אני אוהב אותה כמו צייר ומצייר אותה כמו שיכור. כמעט כמו מאיר אריאל. הנה, היא אפילו גרמה לי לכתוב – סוף סוף – פוסט חדש.



 

ותודה על ההשראה גם לרועי.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “תל-אביב, אני אוהב אותך, אבל את מבאסת לי ת'תחת

  1. בן דב הגיב:

    תל-אביב עיר מתועבת. כשמוכרח – ורק כשמוכרח – בא לעשות את ענייני, ובורח במהירות – כמו בשירותים בתחנה המרכזית.

  2. אין בעד מה. לכבוד הוא לי.
    אני חושש שאני ומשפחתי נמצאים בדיוק בצומת הזו שמחייבת אותנו להכריע האם הבלאגן שכרוך בחיים בתל אביב (המחירים, האין-חניה, האילוץ להמשיך ולהיות תלוי בבעלי דירות) שווה את התועלת. נראה מה יוליד יום.

  3.  שגיא, איתך בהתחבטויות והתבאסויות. עד כמה שאני מסכים עם האמירה ש- "כל מדד ריאלי גבעתיים היא עוד שכונה של תל-אביב, כמו רמת אביב בצפון", אני חושב שלא רמת-אביב ולא גבעתיים נותנות את החוויה המלאה של החיים האורבנים. לצערי, גם במקום מגורי התל-אביב השכור העשירי או יותר במספר, באיזור יהודה המכבי, אני מרגיש מפורבר. עדיין אני משוכנע שניתן לגור במרחב אורבני חיי משפחה מלאים ומאושרים. הבעייה עם תל-אביב היא 1. העדר תיכנון מוניציפלי כמעט לחלוטין גורם לחוסר דאגה לאינטרסים של שכבות שיכלו לשפר באופן מובהק את המרקם של העיר אבל במקום זה נאלצות להדיר רגליהם לגבעתיים (זו לא ביקורת עלייך – אני לא בטוח עוד כמה זמן אני אחזיק מעמד פה) ו – 2. (שקשור ל-1) – זו נהיית עיר מגדלים לעשירים בלבד. אפשר גם אחרת – יש לנו חברים בוונקובר שהתארחנו אצלם לשבוע לפני מספר חודשים. הם גרים בדירה לא גדולה אך נעימה וברת-הישג במרכז העיר שמתוכננת להפליא , תוססת (אולי קצת פחות) מתל-אביב ועם זאת גם נעימה ומשפחתית. לא, אין לי תקווה שתל-אביב תהיה אי פעם עיר מתוכננת. נשאר רק לקוות שאתעשר ומהר – יש לך אולי רעיונות לאיזה אקזיט מהיר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s