זה קורה כל שנה בחורף, ביום הזה שבו השמיים מתקדרים עננים בפעם הראשונה, והאוויר מלא ריח מתוק-מתוק של הנה-בא-הגשם. אז אני יודע – היום היא תבוא, הגברת עם היהלומים.

 

אני אוהב לשבת על המרפסת ולהביט בה יוצאת מהבניין – מציצה החוצה כדי לראות אם באמת הקיץ כבר איננו, ואז שולחת רגל דקה וארוכה נעולה בעקב שחור מחודד החוצה,  בסערה אל השדרה.
היא לבושה בשחור, תמיד בשחור, שיערה אסוף בקפידה במטפחת, אצבעותיה משוחות בלכה טרייה, וסביב פניה החיוורות נוצצים להם היהלומים שלה, שהיא שומרת כל השנה במגירה נעולה בשידה שבחדר השינה.

 

היא חוצה את השדרה כמו רוח סערה, ריח הבושם המתוק שלה מתמזג עם הריח הקסום של הגשם הראשון, ומהפנט את העוברים והשבים.
היא לא מביטה לצדדים, הולכת קדימה כאילו מהופנטת, נושמת לתוכה את ההתרגשויות הקטנות של החורף, הרוח הקרה מעבירה בה צמרמורות עונג נפלאות.

 

אני מביט בה מהמרפסת, מלווה אותה אל קצה השדרה, שם היא נעלמת מאחורי הפיקוס הגדול, שעליו כמו מגוננים עליה מפני הטיפות שאך החלו לזלוג.

 

לאן את הולכת, גברת עם היהלומים?    למי את מחכה כל הקיץ סגורה, סובלת וכמהה, מביטה ללא הרף ביהלומים שבמגירה, בודדה???

 

 

(על-פי סרט שחור-לבן שרץ אצלי בראש, בכל פעם ש"הגברת עם היהלומים" של בבליקי מתנגן לו)

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

הגברת עם היהלומים, השיר – קרדיטים:   השראה – "אשה של יהלומים", דוד דנציגר, 1984

לחן – יוסף בבליקי

ביצוע – בבליקי ובועז כהן

 

הגברת עם היהלומים, האלבום  (פסקול מדהים לסרטים רבים שהיו ויהיו)

 

הגברת עם היהלומים, הביקורת  (גם כן סוג של סרט)

 

הגברת עם היהלומים, ההופעה  (אם האלבום הוא סרט, אז פה יש כרטיס חינם להצגה)

 

הגברת עם היהלומים, התמונה: אודרי הפבורן, מתוך "ארוחת בוקר בטיפאני"

 

לכבוד סוף השנה האזרחית, ובמקום עוד ממבו-ג'מבו של סיכומים, האנשים הטובים מ"השרת העיוור" מביאים כמדי שנה את פרויקט "הגיבור הלא מושר" – פרויקט שמטרתו לסקור את האלבומים שעשו לנו את השנה, אך לא זכו לתשומת הלב שהגיעה להם. מטרת הפרויקט היא לעשות עמם צדק ולספר על הדברים הטובים שהתפספסו.

 

במהדורת 2004 של "הגיבור הלא מושר", שהתפרסמה בסופשבוע זה, מופיעה גם רשימה שלי, על האלבום Ghosts of the Great Highway של להקת Sun Kil Moon.

 

להלן האקספוזיציה לביקורת:

 

 

 

אחד הדברים הנפלאים ביותר שקרו לי ב-2004 היה גם אחד הדברים הנוראים ביותר שקרו לי ב-2004 – הציפור כבשה מקום מרכזי בחיי. לא עוד תלות בחסדי יבואני המוזיקה וחברות התקליטים המקומיות, לא עוד תלות בשדרני הרדיו והתחנות הממוסחרות. כמו שהאינטרנט הביא איתו שפע של ידע ודעות וטעמים שפתחו את ראשי ולבי לכיוונים שונים ומשונים, כך גם הציפור סיפקה את המאווים והרצונות והעיפה אותי למקומות שרבים מהם לא הכרתי. תוסיפו לזה את העובדה שידיד המערכת, מור, החל לעבוד כדי.ג'יי בתחנה אוניברסיטאית משובחת (KZSU, למי שמתעניין), והחל לחשוף אותי לאמנים וזרמים שכלל לא ידעתי שקיימים, ותבינו מיד מדוע 2004 הייתה שנה מוזיקלית נפלאה.

 

ההקדמה לעיל יכולה לשמש הסבר לעובדה שלא היה לי קשה לבחור אלבום (אפילו מספר אלבומים) לפרויקט "הגיבור הלא מושר" השנה. כל-כך הרבה אלבומים נפלאים שמעתי השנה, חלקם הגדול כלל לא הגיע לארץ (ואם הגיע, איש לא ידע על קיומם). לפיכך בעיניי הפרויקט הזה הוא מהמוצדקים שבפרויקטים, ואני שמח וגאה להשתתף בו, ולהעניק לכם במתנה את רגעי החסד שאני קיבלתי ב-2004 מלהקה אחת בשם Sun Kil Moon ומאלבום נפלא אחד בשם  Ghosts of the Great Highway.

 

 

את הביקורת המלאה ניתן לקרוא כאן, ואני ממליץ – מיד אחריה – לקרוא גם את שאר הביקורות בפרויקט.

(ושוב) שנה טובה!