לונדון, יום שלישי
בבוקר, מתעורר מחלום. אני לא זוכר חלומות אבל זה היה חלום טוב, והוא נקטע באחת
על ידי צלצול השעון.

קמתי מהמיטה, פתחתי את הוילון וגיליתי חושך. כמה שניות עברו
והבנתי ששכחתי לעדכן את השעה בטלפון ולפיכך התעוררתי בחמש בבוקר.

נאנחתי וחזרתי
לישון. עד שבע.

לונדון, יום שלישי בצהריים. בין פגישה
לפגישה אני מטייל ברחוב, נושם את האוויר הקר עמוק לריאות, מסניף קצת חורף אמיתי.

מוצא את עצמי מזמזם לונדון קולינג, אולי בגלל בועז וחיבתו הידועה לעיר ולמזג
האוויר. השותף שלי למסע לא מבין איך אני מסתובב בלי המעיל, אני מנסה להסביר לו כמה
אני אוהב את הקרירות הזו.

לעזאזל, אני נראה טוב בחליפה, אבל איפה עוד אתה יכול
ללבוש חליפה ולהרגיש כל כך טוב?