סופר. צ'קים.

בטח כבר הספקתם לשכוח, אבל לפני כחצי שנה קיבלתי סוף-סוף – כך חשבתי – את החותמת בדרכון והפכתי לסופר. ולא סתם.
כתבתי אז שבעיניי, לתואר "סופר" יש פירוש אחד בלבד: מי שהוציא את יצירתו בספר. בישרתי אז כי סיפור פרי עטי ייצא בקובץ הסיפורים "ההולנדי של עכו" בהוצאת
גלורי. (תקציר הפרקים הקודמים כאן).
 


 


ובכן קבלו תיקון. לתואר "סופר" יש פירוש אחד בלבד: מי שהוציא את יצירתו בספר וקיבל על כך תשלום. J


אני גאה לחשוף כאן את הודעת תשלום התמלוגים הראשונה שלי. "שכר סופרים" קוראים לזה. וזה אומר דרשני…


 


 


נ.ב. למהרהרים בנוגע לסכום התמלוגים המדויק (המחוק לעיל), אספר בסוד כי לאחר תשלום מס לרשויות כנדרש, אוכל להבטיח את עתידו של ילדי הקט ולרכוש לו חיתולים שיספיקו לו לפחות עד… שבוע הבא. טוב, אבא שלו יושב וכותב שירים (וגם סיפור-שניים).


 

סופר. צ'קים.

בטח כבר הספקתם לשכוח, אבל לפני כחצי שנה קיבלתי סוף-סוף – כך חשבתי – את החותמת בדרכון והפכתי לסופר. ולא סתם.
כתבתי אז שבעיניי, לתואר "סופר" יש פירוש אחד בלבד: מי שהוציא את יצירתו בספר. בישרתי אז כי סיפור פרי עטי ייצא בקובץ הסיפורים "ההולנדי של עכו" בהוצאת
גלורי. (תקציר הפרקים הקודמים כאן).
 


 


ובכן קבלו תיקון. לתואר "סופר" יש פירוש אחד בלבד: מי שהוציא את יצירתו בספר וקיבל על כך תשלום. J


אני גאה לחשוף כאן את הודעת תשלום התמלוגים הראשונה שלי. "שכר סופרים" קוראים לזה. וזה אומר דרשני…


 


 


נ.ב. למהרהרים בנוגע לסכום התמלוגים המדויק (המחוק לעיל), אספר בסוד כי לאחר תשלום מס לרשויות כנדרש, אוכל להבטיח את עתידו של ילדי הקט ולרכוש לו חיתולים שיספיקו לו לפחות עד… שבוע הבא. טוב, אבא שלו יושב וכותב שירים (וגם סיפור-שניים).


 

שני שירי שלום [להשיג רק באוזן השלישית]


השלום


מלים: יוסי בנאי


לחן: מתי כספי


 


השלום היה אצלי בבית


איזו הפתעה


כמו ציפור גדולה פרש כנפיים


ולבי קפא


כמו חלום ישן הוא בא, הופיע


כמו מילה טובה


הוא היה אצלי בבית


והפיח בי תקווה


 


השלום היה אצלי בבית


הוא ולא אחר


וכשבא הכל היה אחרת


זאת אני זוכר


אור בהיר שטף את כל הבית


ואת כל כולי


שתי עיניו היו חמות כמו שמש


הו, אלי, אלי


 


השלום היה אצלי בבית


והדליק בו אור


ומאז אני אותו החזקתי


שעלי ישמור


לא חלפו להן דקה או שתיים


והוא נעלם


והשאיר אותי עם כל


המלחמות שבעולם


 


אחרי שבע שנים של שתיקה, מתי כספי חוזר עם אלבום המורכב כולו מחומרים מקוריים, "את האשה שלי", בהוצאת "האוזן השלישית". "השלום" הוא הסינגל השני מתוך האלבום.


 


 


 


השבועה [רק באוזן השלישית]


מלים ולחן: שלום גד


 


יש להשיג רק באוזן השלישית


אבל אם תרצי נחפש אצלי


בטח נשאר לי אחד מהראשונים


בלי עטיפה


ואם יישאר לי אחד בלבד


אם יישאר לי אחד בלבד


אם ישאר לי רק אחד


הוא וודאי בשבילך


הרי נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


אחד את השני


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


אני בכל אופן נשבעתי…


 


לאחר ארבע שנים ללא אלבום חדש או הופעות, ואחרי שהפך בדרך-לא-דרך לאמן מוערך ואהוד, שלום גד מוציא – יחד עם היהלומים – אלבום חדש, "אהבה", בלייבל earsay של "האוזן". האלבום, כפי ששמו מעיד עליו, עוסק באהבה על כל תחומיה וגווניה. "השבועה" (לשעבר "להשיג רק באוזן השלישית") הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום.


 

שני שירי שלום [להשיג רק באוזן השלישית]


השלום


מלים: יוסי בנאי


לחן: מתי כספי


 


השלום היה אצלי בבית


איזו הפתעה


כמו ציפור גדולה פרש כנפיים


ולבי קפא


כמו חלום ישן הוא בא, הופיע


כמו מילה טובה


הוא היה אצלי בבית


והפיח בי תקווה


 


השלום היה אצלי בבית


הוא ולא אחר


וכשבא הכל היה אחרת


זאת אני זוכר


אור בהיר שטף את כל הבית


ואת כל כולי


שתי עיניו היו חמות כמו שמש


הו, אלי, אלי


 


השלום היה אצלי בבית


והדליק בו אור


ומאז אני אותו החזקתי


שעלי ישמור


לא חלפו להן דקה או שתיים


והוא נעלם


והשאיר אותי עם כל


המלחמות שבעולם


 


אחרי שבע שנים של שתיקה, מתי כספי חוזר עם אלבום המורכב כולו מחומרים מקוריים, "את האשה שלי", בהוצאת "האוזן השלישית". "השלום" הוא הסינגל השני מתוך האלבום.


 


 


 


השבועה [רק באוזן השלישית]


מלים ולחן: שלום גד


 


יש להשיג רק באוזן השלישית


אבל אם תרצי נחפש אצלי


בטח נשאר לי אחד מהראשונים


בלי עטיפה


ואם יישאר לי אחד בלבד


אם יישאר לי אחד בלבד


אם ישאר לי רק אחד


הוא וודאי בשבילך


הרי נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


אחד את השני


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


נשבענו לאהוב


אני בכל אופן נשבעתי…


 


לאחר ארבע שנים ללא אלבום חדש או הופעות, ואחרי שהפך בדרך-לא-דרך לאמן מוערך ואהוד, שלום גד מוציא – יחד עם היהלומים – אלבום חדש, "אהבה", בלייבל earsay של "האוזן". האלבום, כפי ששמו מעיד עליו, עוסק באהבה על כל תחומיה וגווניה. "השבועה" (לשעבר "להשיג רק באוזן השלישית") הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום.


 

חצינו את הקו הכתום

בהתחלה זה היה מעניין. דיון אינטיליגנטי בעניין ההתנחלויות-לאן?, רעיונות תיאורטיים על עניין פינוי המתנחלים ושלום על ישראל (ופלסטין), מאמרים יפים בעיתוני השמאל.


 


אחר-כך זה היה פרגמטי. חוקים בכנסת, הצבעות במליאה, דיונים בממשלה. פינוי-פיצוי, מי יפנה, מתי יפנה.


 


אחר-כך התחילו ההפגנות. כיכר רבין, כיכר ספרא, ברחובות, בבתים.


 


אחר-כך הגיע הכתום. חולצות כתומות, כובעים כתומים, אנשים כתומים, סרטים כתומים, צמתים כתומים, עצבים כתומים.


 


עכשיו נדמה לי שחצינו את הקו הכתום. כשאנשים, אם אפשר לקרוא להם ככה, וזה בכלל לא משנה מי הם ומה הם ומה סיבותיהם, שופכים שמן ומסמרים על כביש מספר 1, חצינו קו שעצוב ומסוכן שהגענו אליו. המשטרה אינה עושה דבר לנוכח חסימות כבישים והכרזות על חסימות כבישים, וכל אזרח – כך נראה – יכול לעשות מה שהוא רוצה כאן. והכתומים האלה מנצלים את העניין עד תום. עצוב ומסוכן, הוא שאמרתי.


 


חצינו את הקו הכתום. השנאה למתנחלים ולמה שהם מייצגים גואה ומשתוללת כמו אש בשדה קוצים. האנשים האלה, שפעם יכלו להזדהות עם המתנחלים, לחשוב שבעצם מתעללים בהם, לגלות סימפטיה, הפכו לאור ההשתלטות של הכתום על חייהם, לשונאים מרים, שמאחלים לכל הנורא והגרוע לאלו שפעם היו אחיהם. כשמערכת של אתר חדשות מוביל מפרסמת רשימה מסיתה (אם זה בצחוק, אז דעו לכם – זה ממש לא מצחיק!), הקוראת להכות, לשרוף ועוד שלל פעלים, כל מי שלובש כתום ו/או חוסם כבישים, הקו הכתום נחצה. זה הרבה באשמת המתנחלים, זה הרבה גם באשמתנו.


 


הכתום מיצה את עצמו, הכתום צריך ללכת. בכלל לא משנה הדעה הפוליטית האישית, צריך לפתור את העניין הזה עכשיו ומייד, חד וחלק. אם לפנות, אז עכשיו, מהר וזהו. אם לוותר, אז עכשיו, מהר וזהו. צריך להעלים את הקו הכתום הזה, צריך להעלים את הסרטים הכתומים, הסטיקרים, ההתלהמויות, הסרבנות, מלחמת האחים. ויפה שעה אחת קודם.


 


ולחשוב שפעם איזה פרסומאי חשב ש"שיהיה לך יום כתום" זה יופי של סלוגן.

רועד בפחד פן תפילתי תיענה

 


קשי עורף הם הכבלים, אך לבי כואב כשאני מנסה לשבור אותם


החופש הוא כל מה שאני מבקש, אך התקווה אליו ממלאת אותי בושה


אני בטוח כי טמון בך עושר אינסופי, וכי הנך חברי


הטוב ביותר, אך אין לי הלב כדי לסחוף החוצה את הקישוטים הזולים שממלאים את חדרי


 


התכריכים המכסים אותי הם תכריכי אבק ומוות; אני שונא זאת, אך


מחבק זאת באהבה.


חובותיי ענקיים, כשלונותיים גדולים, בושתי סודית וכבדה; אבל כאשר


אני בא לבקש טוב בשבילי, אני רועד בפחד פן תפילתי תיענה.


                                                                                                                      ~ רבינדרנאת טאגור


 


 


רבינדרנאת טאגור, עבודה של אביבית רושה לתערוכה "פרופיל תל-אביבי".


 


 


רבינדרנאת טאגור, משורר ופילוסוף הודי, כתב בבנגלית (אחת השפות ההודיות) ותרגם חלק מיצירתו גם לאנגלית. ב-1913 הוענק לו פרס נובל לספרות. רבים מספריו תורגמו לעברית.


קטע הפרוזה הזה לקוח מתוך אוסף שירים בשם Geetanjali (שירי מנחה), שפורסם ב-1913 והכיל תרגומים לאנגלית של שירים מקוריים בבנגלית.


 

רועד בפחד פן תפילתי תיענה

 


קשי עורף הם הכבלים, אך לבי כואב כשאני מנסה לשבור אותם


החופש הוא כל מה שאני מבקש, אך התקווה אליו ממלאת אותי בושה


אני בטוח כי טמון בך עושר אינסופי, וכי הנך חברי


הטוב ביותר, אך אין לי הלב כדי לסחוף החוצה את הקישוטים הזולים שממלאים את חדרי


 


התכריכים המכסים אותי הם תכריכי אבק ומוות; אני שונא זאת, אך


מחבק זאת באהבה.


חובותיי ענקיים, כשלונותיים גדולים, בושתי סודית וכבדה; אבל כאשר


אני בא לבקש טוב בשבילי, אני רועד בפחד פן תפילתי תיענה.


                                                                                                                      ~ רבינדרנאת טאגור


 


 


רבינדרנאת טאגור, עבודה של אביבית רושה לתערוכה "פרופיל תל-אביבי".


 


 


רבינדרנאת טאגור, משורר ופילוסוף הודי, כתב בבנגלית (אחת השפות ההודיות) ותרגם חלק מיצירתו גם לאנגלית. ב-1913 הוענק לו פרס נובל לספרות. רבים מספריו תורגמו לעברית.


קטע הפרוזה הזה לקוח מתוך אוסף שירים בשם Geetanjali (שירי מנחה), שפורסם ב-1913 והכיל תרגומים לאנגלית של שירים מקוריים בבנגלית.


 

מחתרת הֶחלב

 


הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק


יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר


מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.


בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל


יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,


יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם


שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.


וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן


אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה


אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.


בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים


יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת


הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף


לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.


 


 


אי אפשר שבוע הספר בלי ספר חדש, וכמה טוב לגלות שרוני סומק (צריך להסביר למישהו שקורא את הבלוג הזה מי זה?) הוציא בימים אלה ספר שירים חדש, תשיעי במספר, בשם "מחתרת החלב". אז רכשתי אותו מיד, אפילו לא טורח לפתוח אותו בחנות, כאילו רוצה לשמור את המלים הראשונות, את השיר הראשון לבית, לספה, לאינטימיות של משורר וקורא.


 


 


 


"בכל ספר שלי אפשר למצוא כמה שירים חברתיים או פוליטיים", הוא כתב ב"אירוח חי" ב-YNET, "אבל ב"מחתרת החלב" יש לשירים האלה ווליום גבוה יותר. לא מכיוון שהשתניתי, אלא כיוון שהחברה שבה אנחנו חיים פועלת על פי עקרון ברית המילה  – לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות…".


 


כזה הוא סומק – מצייר תמונות יפות עם המון אמת מאחוריהן, מתאר בצורה כמעט מושלמת את המציאות שבה אנחנו חיים. "השירה היא חלון הראווה של החיים שלי.", הוא אמר בראיון לנענע תרבות, "הכול מונח שם". בגלל זה אני אוהב אותו כל-כך. בגלל שירים כמו "מחתרת החלב".


 


אם לא שכחתם עדיין את עטיני הפרה שטפטפה אתכם אל העולם, אם אתם מאמינים שבבוקר תזרח השמש וצפורים יבשרו סתיו, עשו לעצמכם טובה והשיגו גם לעצמכם עותק של "מחתרת החלב" (או כל ספר שירה אחר של סומק). ההנאה מובטחת. פרטים מלאים בקרוב.

מחתרת הֶחלב

 


הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק


יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר


מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.


בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל


יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,


יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם


שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.


וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן


אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה


אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.


בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים


יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת


הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף


לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.


 


 


אי אפשר שבוע הספר בלי ספר חדש, וכמה טוב לגלות שרוני סומק (צריך להסביר למישהו שקורא את הבלוג הזה מי זה?) הוציא בימים אלה ספר שירים חדש, תשיעי במספר, בשם "מחתרת החלב". אז רכשתי אותו מיד, אפילו לא טורח לפתוח אותו בחנות, כאילו רוצה לשמור את המלים הראשונות, את השיר הראשון לבית, לספה, לאינטימיות של משורר וקורא.


 


 


 


"בכל ספר שלי אפשר למצוא כמה שירים חברתיים או פוליטיים", הוא כתב ב"אירוח חי" ב-YNET, "אבל ב"מחתרת החלב" יש לשירים האלה ווליום גבוה יותר. לא מכיוון שהשתניתי, אלא כיוון שהחברה שבה אנחנו חיים פועלת על פי עקרון ברית המילה  – לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות…".


 


כזה הוא סומק – מצייר תמונות יפות עם המון אמת מאחוריהן, מתאר בצורה כמעט מושלמת את המציאות שבה אנחנו חיים. "השירה היא חלון הראווה של החיים שלי.", הוא אמר בראיון לנענע תרבות, "הכול מונח שם". בגלל זה אני אוהב אותו כל-כך. בגלל שירים כמו "מחתרת החלב".


 


אם לא שכחתם עדיין את עטיני הפרה שטפטפה אתכם אל העולם, אם אתם מאמינים שבבוקר תזרח השמש וצפורים יבשרו סתיו, עשו לעצמכם טובה והשיגו גם לעצמכם עותק של "מחתרת החלב" (או כל ספר שירה אחר של סומק). ההנאה מובטחת. פרטים מלאים בקרוב.

יפה יפה, כמעט לא אני. (שנה לבלוג)

 


אזהרה: הפוסט הבא הולך להיות קצת נרקסיסטי. לא מומלץ לבעלי לב צר.


 


היום הוא יום הולדתי. זאת אומרת, אם תשאלו את אבא שלי, שיש לו את הסטייה הזו לחגוג לפי התאריך העברי (אני כבר חגגתי, זוכרים?). בערב שבועות בדיוק נולדתי, אבל אני רוצה לנצל את הבמה והיום כדי לציין עוד יום שנה – שנה לבלוג הזה. לא בדיוק, אבל בערך (בים בם בום!).


 


לפני כשנה פרסמתי כאן את הפוסט הראשון, עדיין תמים ומבויש. שנה אחרי זה, עם כמעט 200 פוסטים וכמעט 20000 כניסות מאחוריי, זה דווקא נחמד להביט לאחור ולעשות סיכום ביניים – – –


 


יש בבלוג משהו מאוד נרקסיסטי. עצם המחשבה שמשהו שאתה כותב, שאתה חושב, שאתה עושה, עובר או חולם, בכלל שווה מקום בווב-ספייס, בכלל יעניין מישהו. אתה כותב, שולח את דבריך אל הים הגדול של האינטרנט, למען האמת, בעיקר בשביל עצמך. ובכל זאת, יש תגובות ואימיילים והפניות שממש מחממים את הלב (והאגו).


 


פנו אליי כבר כמה פעמים שאפרסם את הפוסטים שלי, בצורה אחרת כמובן, במקום אחר. עד עכשיו עמדתי בפיתוי בכבוד (מה גם שלא הציעו לי משכורת או משהו דומה). אני נהנה להיות אדון לעצמי, לטפח את הפינה הקטנה שלי בבלוגוספירה ולפזול לצדדים – כרגע – רק לטובת במות באמת טובות יותר (פרטים מצד שמאל למטה).


 


בסך הכל הבלוג הזה משקף די נאמנה את החיים שלי. תחת האנונימיות (היחסית) של הפסבדונים שלי אני מרשה לעצמי להיחשף די הרבה, יותר ממה שהייתי מתאר לעצמי, בכל הנושאים. אני נהנה לשחרר קיטור או להשוויץ בילד, להמליץ על סרט או לספר על הופעה, כמעט ואפילו יותר מבחיים האמיתיים.


 


מה שמוביל אותי לנקודה האחרונה – אל תאמינו לגמרי לבלוג הזה. שמתי לב שהוא מצייר תמונה די טובה, מחמיאה שלי. יפה יפה, כמעט לא אני. *  אני לא באמת כזה, אתם מבינים. באותה מידה שהגעתי לכאן, אני עלול גם להיעלם או להשתנות או לעבור דירה או למכור עצמי ביוקר לתאגיד רב ממון.


 


בקיצור, אני אני מציין שנה הערב. ראו ברשימה הזו לא הספד ולא סיכום, רק תמונת מצב מפוכחת, שנה אחרי.


 


 


* מתוך "ערב לזכרי", מלים: שלומי שבן – – –


 


"ערב לזכרי, שנה למותי.


את לא בוכה, אולי קצת חיוורת.


בקונסרבטוריון הישראלי,


תזמורת בשחור לבן מייד תנגן.


אני נראה נחמד בשני ציורי שמן.


עשו אותי יפה יפה,


כמעט לא אני.


זה ערב לזכרי, זה ערב לזכרי…"