תתנו לי צ'אנס (אני כותב מהלב)


 


ב"נענע" עושים תחרות בשם "הבלוגים הטובים בישראל".



אחרי שסיימתי להיעלב שלא נבחרתי לאף קטגוריה (אפילו לא "קאלט"…), ולאור ההתפעלות הרבתי שנרשמה בעקבות הפוסט מיום האתמול ("שיר הכלב", זוכרים?), החלטתי להקדיש מקום בבלוג המוזנח והמקופח שלי לטובת שיר מקורי לכבוד התחרות. אולי אפילו אקים שלישייה (אקרא לה "מָה חָבוּט") ואוציא את השיר הזה לרדיו.



בינתיים, בפינה לשיפוטכם, שירו של שגיא נאור "תתנו לי צ'אנס (אני כותב מהלב)" – – –

אנ'לא עופרניקוס
אנ'לא עידו קינן
אנ'לא סבר פלוצקר
אפילו לא כלכלן קטן

אנ'לא דרור פויר
אנ'לא לא זו ש-כולם קוראים
אנ'לא גלעד נס
ולא ש.כהן מזגנים

אבל אני כותב
מהלב, מהלב, מהלב.

אנ'לא תום הממורמר
אנ'לא הקונספירציות
בטח לא  The Raven
אף פעם לא כתבתי גסויות

אנ'לא מוזטל
אין לי כאלה סטיות
אני לא הצביץ, ניב קלדרון או פשוט טל
לא, אף פעם לא הייתי בקטע של מצלמות

אבל אני כותב
מהלב, מהלב, מהלב.

אני לא הפסיכופט  (you talkin' to me?)
אני לא הרווק (לא, אני לא תל אביבי(
אני לא אשת חייל (אין לי קשר לאף בננה)
אני לא… עובד בנענע!!!

אבל תתנו לי צ'אנס –
אני כותב מהלב
מהלב, מהלב.



 


גילוי נאות: כל הבלוגים הרשומים לעיל הם בלוגים שאני מעריך, נהנה מהם וחושב שהם ראויים לכל תחרות ולכל פרס.


  




 


עדכון (25.8): יש תוצאות. שמחתי לראות שחמישה מתוך הבלוגים שציינתי לעיל אכן זכו להתברג בעשירייה הראשונה (גם אם לא הגיעו למקומות הראשונים). ברכות להם, ולכל העושים במלאכת הבלוגינג.


אגב, עוד המלצות בנוגע לבלוגים שאני אוהב ביום הבלוג הקרב ובא.


כלב עם רצועה

אחרי כמות לא מבוטלת של פוסטים רציניים, הגיע הזמן להחזיר את השמחה והשטות לבלוג הזה. עמכם הסליחה!




הרבה זמן לטלוויזיה לא נשאר לי, בתקופה האחרונה המלאה בעבודה מחד ובתינוק מאידך, ואם כבר טלוויזיה אז אני מעדיף לצלול לאסקיפיזם המתוק-עד-כאב של ביפ, עם שידורים חוזרים ותמיד מצחיקים של "סיינפלד", עם דרו קארי ועם "הרצועה", הרצועה הכי לא-שפויה בטלוויזיה (חוץ מ"ערוץ הכנסת").


 


זה הצחיק בפורמט הקודם, כשטל ברמן ניסה נואשות להשליט סדר בכאוס ששר באולפן, עם המאבטח הרוסי מישה, אורי גוטליב בשלל דמויות קורעות, אבי גרייניק בתור הערבי החוזר בתשובה ועוד ועוד. זה אפילו עוד יותר מצחיק בפורמט הנוכחי, כאשר שגיב פרידמן – בפרווה המתריסה של הכלב – משתולל פשוט ללא שליטה, ולצידו אורי גוטליב כ"מנחה" ועוד שחקנים אורחים. נכון, רוב הזמן זה ממש מטופש, עם בדיחות מהסוג שהיינו מריצים בכיתה ב', אבל מדי פעם יש פנינים שפשוט חבל לפספס (וגם קשה, מרוב שידורים חוזרים).


 


פנינה שכזו, שפשוט קרעה אותי מצחוק בפעם הראשונה שראיתי אותה, ושוב ושוב בכל פעם שמישהו מפרוורד לי את הלינק או את הקליף, היא "שר כמו כלב", עיבוד מקורי של הכלב ללהיט המאנפף של ציון ברוך וחבריו ל"מה קשור". המלים הורסות, אבל צריך לראות (אפשר כאן – רק לבחור "הרצועה" ß תוכנית 6 ß השיר של הכלב) כדי להנות באמת. קלאסיקה בהתהוות, רצועה עם כלב…


 


אנ'לא אבי נמני
אנ'לא יניב קטן
בטח לא סלים טועמה
לא, אף פעם לא הכנתי שום מטען.


אבל אני שר


כמו כלב, כמו כלב, כמו כלב


אנ'לא ליה קניג
אנ'לא קרן מור
בטח לא ג'נה ג'יימסון
לא, אף פעם לא הצלחתי כך לגמור
אבל אני שר


כמו כלב, כמו כלב, כמו כלב
 
אנ'לא לוי אמנון
אנ'לא גאון יהורם
בטח לא ציון ברוך
לא, אף פעם לא עשיתי את מיס עולם…


תתן לו צ'אנס
הוא שר כמו כלב, כמו כלב, כמו כלב


 


 


נ.ב. משהו קטן שאני חייב להוסיף כאן. אם כבר אז כבר… ציטוט מתוך ראיון אחר שנתן הכלב, הפעם לעיתון לכלבים חושבים:


– מה היית עושה עכשיו עם 518.15 שקל באמזון?
– הייתי קונה די-וי-די של 'נפלאות התבונה' ושולח למירי בוהדנה. את שאר הכסף הייתי שולח לאקי"ם, זה גם יגיע אליה…

שיר לירי לולדימיר ויסוצקי




 


אתמול, לפני 25 שנה בדיוק, הלך לעולמו ולדימיר ויסוצקי, גדול משוררי המחאה הרוסיים ואולי גדול משוררי המחאה בכלל. מי ששימש קול לאומה שלמה הכורעת תחת המשטר הקומוניסטי, נערץ עד היום על-ידי העם הרוסי (ולא רק הוא) בזכות הכנות שלו, התשוקה, המרדנות והחוכמה הגדולה שביטאו שיריו.


 


ויסוצקי לא זכה מעולם לראות את השירים שלו מודפסים. הוא היה לוחם חופש שנרדף כל חייו. יהודי במוצאו, הוא שיחק במספר תיאטראות רוסיים מפורסמים וכיכב ב-26 סרטי קולנוע, היה נשוי שלוש פעמים, היה אלכוהוליסט גאה ומכור למורפיום, ונפטר בגיל 42 בסך-הכל מדום לב. הוא הותיר אחריו מעל ל-600 שירים שעוסקים בנושאים הקרובים לליבו – נשים, שתייה, החיים ברוסיה, המלחמה.


                                                                                                           


ב-1989 הקליטו ארקדי דוכין ומיכה שטרית אלבום מופלא משירי ויסוצקי בשם "רוצה ויהיה", מתורגם לעברית על-ידי מיכה שטרית ויהונתן גפן. (הערה חשובה לעצמי: איך עוד לא כתבתי ביקורת על האלבום הנהדר הזה???).  האלבום כבש אותי מהרגע הראשון, והפכתי להיות מעריץ נלהב של ויסוצקי עוד לפני שידעתי מי הוא. בטירונות פגשתי בחור רוסי שהעביר לילות שלמים בלספר לי על ויסוצקי ולהשמיע לי את היצירות המקוריות שלו. הוא סיפר לי באריכות על ה"מגנטיזדאט", הקלטות הפירטיות, שהיו מופצות מיד ליד ומפיצות בכל רחבי רוסיה את השירים והסיפורים של ויסוצקי על הכלא הסובייטי, על צביעות השלטון ועל קשיי החיים.


 


השיר האהוב עליי ביותר של ויסוצקי נקרא "שיר לירי". זהו ללא ספק אחד משירי האהבה המדהימים ביותר ששמעתי בחיי, והוא אורח של כבוד בכל אוסף שירי אהבה שעשיתי (וכנראה גם שאעשה). את השיר הקדיש ויסוצקי לאשתו השנייה שמאוד אהב (את הראשונה, כך מסתבר, הוא לא כל-כך אהב…).


הם הכירו ברוסיה – היא היתה שחקנית צרפתייה – כשהוא בא לראות הצגה שלה. הם מעולם לא חיו ממש ביחד, כי הוא לא רצה/יכול היה לעזוב את רוסיה, והיא לא רצתה לעזוב את צרפת. הקשר המשמעותי ביותר ביניהם היה הטלפון (שלא ממש עבד באותה התקופה), לו ויסוצקי קרא "אלוהים" בקטעים רבים. אז הוא בעיקר כתב לה שירים, והם היו יפים וכואבים ומלאי אהבה, ואין יפה יותר מהשיר הזה.


 


 


 *


* *


 


כאן טלפי האשוח תלוים ברעדה,


כאן ציפורים מצייצות בדאגה.


את חיה ביער מכושף ופראי


שממנו לצאת אי אפשר.


שאת ההרדוף כמו כביסה ייבשו הרוחות,


שהסיגליות יישטפו בגשם,


כך או כך אני אותך מכאן אקח


אל טירה בה מנגנים בחליל.


 


עולמך במכשפים לאלפי שנים


ממני מוסתר לעולמים.


את חושבת שאין מפואר ויפה


מהיער המכושף הזה.


שעל העלים עם זריחה לא ירבוץ הטל,


שהשמים יהיו במריבה עם הירח.


כך או כך אני אותך מכאן אקח


אל ארמון עם בלקון אל הים.


 


באיזה יום בשבוע, באיזו שעה,


את תצאי אלי לקבל את פני.


אז אני אותך על ידיי אקח


למקום אותו למצוא אי אפשר.


אגנוב אם גניבה היא לטעמך.


האם את כוחותי לחינם השקעתי?


לגן עדן בצריף תני הסכמתך


כי את הארמון מישהו תפס.


 

סתיו לנצח



         כרזת הסרט "מלחמת העולמות"


 


הסרט "מלחמת העולמות" של סטיבן שפילברג, עיבוד "בן-זמננו" למותחן המדע הבדיוני המקורי והחדשני מהמאה ה-19 של ה. ג'. וולס, מככב כרגע בבתי הקולנוע. לאור מצבי המשפחתי החדש, סרטים בקולנוע הם ממני והלאה, ובכל-זאת הסרט העלה אצלי געגועים לעיבוד אחר ל"מלחמת העולמות", האלבום המיתולוגי של ג'ף ויין.


 


"מלחמת העולמות" היא כנראה היצירה המוזיקלית הידועה ביותר והנמכרת ביותר בכל הזמנים (13 מליון אלבומים נמכרו בכל העולם), אך גם יצירה שנותרה כתעלומה גם היום, 27 שנים אחרי צאתה. מה שבטוח הוא שהיצירה הזו היא ללא ספק אחת מפורצות-הדרך והחדשניות שביצירות בנות-זמננו, אחד האלבומים היומרניים, השאפתניים והיקרים ביותר של שנות השבעים.


 


קצת הסטוריה: ב30 באוקטובר 1938 רדיו CBS שידר שידור סנסציוני שייזכר לעד בתולדות הרדיו: באמצע קונצרט של התזמורת של רמון רוקלו קטע כתב את השידור והודיע כי אסטרונומים הבחינו בלהבות כחולות הנורות מפני המאדים. מאותו רגע ואילך נקטע שוב ושוב הקונצרט, כדי לספר למאזינים הנדהמים כי מטאור זר הגיע לכדור-הארץ וכי למעשה מדובר בחללית ממנה יצאו יצורים שהחלו לתקוף את הצופים הנדהמים. מיותר לציין שפאניקה שררה בקרב המאזינים – אנשים התחבאו במרתפים, נצמדו למקלטי הרדיו והאזינו בצמאון. מהר מאוד הבינו כולם כי מדובר בפיקציה – תסכית שכתב אורסון וולס בעקבות ה. ג' וולס, ושהוא הפיק בשיתוף תיאטרון מרקורי לכבוד Halloween. כך או כך, "מלחמת העולמות" של ה. ג'. וולס הפכה ליצירה מפורסמת.


 


 אורסון וולס משדר את "מלחמת העולמות" שלו.


 


בחזרה לג'ף ויין: ויין, שהתפרסם בעיקר מכתיבת כמה מהג'ינגלים המפורסמים ביותר עבור הפרסומות בטלוויזיה הבריטית,  היה דמות מוכרת בחוגי המוסיקה בבריטניה, אך לא מעבר לכך. הוא הפיק עבור אלבומים עבור המוסיקאי דיויד אסקס ועבור סרט קולנוע,  אבל היה פחות או יותר אלמוני כשהחל לחפש אחרי כותר מדע בדיוני ראוי לפרוייקט חדש ושאפתני שלו. לבסוף בחר ב"ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר אי פעם", "מלחמת העולמות". זכויות ההפקה לסרט אמנם נמכרו זה מכבר לסרטי פרמאונט, אבל ג'ף ואביו ג'רי רכשו את כל הזכויות האחרות שהיו פנויות. אשתו השניה של ג'ף, דורין, סופרת ועיתונאית מפורסמת, קיבלה את תפקיד המעבדת, ועליה הוטל, ביחד עם אביו של ג'ף, לעבד את אסופת הסיפורים לתסריט.


 


לג'ף היו קשרים טובים מאוד ב CBS (היום SONY/BMG), וכך הוא קיבל אישור ראשוני לעבוד על האלבום, עם תקציב די זעום וללא אמנים אחרים. עם זאת, במרוצת הזמן התברר כי האלבום יהיה אלבום כפול, וכי יהיה צורך במספר רב של אמנים ותקציב גדול בהרבה (התקציב המקורי היה כ-35000 פאונד; התקציב הסופי היא כמעט רבע מליון פאונד). אגב, כדי להחזיר את ההוצאות היה על האלבום למכור 150 אלף עותקים. האלבום השיג את ההישג הזה לאחר כמה ימים, ותוך ששה שבועות כבר עשה עבור CBS מליון פאונד ברווחים.


 


המטרה של ג'ף ויין בפרוייקט כולו היתה ליצור אפוס מוזיקלי שיהיה מקורי מבחינת מוסיקה וסטייל, למרות שישקף את המוסיקה והסטייל של התקופה. היה ברור שיידרשו כאן מוסיקת רקע, שירה, קטעי סיפור, ותיאורים חזותיים. הוחלט לחלק את האלבום לשני חלקים, כמו ברומן המקורי של וולס: בואם של האנשים ממאדים (The Coming Of The Martians) והארץ תחת שלטון אנשי המאדים (The Earth Under The Martians).


 


אחד העקרונות של ג'ף ויין היה להישאר צמוד ככל האפשר לטקסט המקורי של וולס, לפחות ככל ש-95 הדקות של תקליט מאפשרות. התוצאה, לפיכך, מרשימה מאוד. מדובר באחד המקרים הנדירים שבהם העיבוד אכן נותר כמעט זהה למקור: המאורעות קורים באותם מקומות בדיוק כמו בספר, וסובבים סביב אותם דמויות בדיוק. ההבדלים, אם קיימים, באים רק כדי לעזור למאזין להבין את העלילה (מדובר בעיקר בקטעים של "העיתונאי", אותו "מגלם" ריצ'רד ברטון, המתאר את מה שהתרחש בתקופה של שש שנים, בין 1898-1904. מדובר במאורעות מה"חלק" הראשון, כאשר מאוחר יותר מספר את הסיפור אחיו, המתגורר בלונדון.


 


לצורך כתיבת המלים לשירים, ג'ף גייס חבר ותיק, גארי אוסבורן, איתו עבד בעבר. גארי כתב לאמנים רבים, ביניהם אלטון ג'ון, וגויס בתור הכותב הראשי. ג'ף יאנג, מהנדס סאונד איתו עבד ג'ף בעבר, גויס לצורך ההקלטות. כמוזיקאים, גויסו אמנים מהשורה הראשונה, ביניהם ריי קופר, הרבה פלאוורס, ג'ו פרטרידג', קן פרימן וג'ורג' פנטון. אגב, ג'ף הציע למוזיקאים שתי אפשרויות בנוגע לחוזה שלהם: התשלום הרגיל המשולם לנגני אולפן או תמלוגים לכל החיים מהרווחים העתידיים (אם יהיו כאלה). רוב האמנים, כך מסופר, בחרו באופציה הראשונה. בדיעבד, כאשר יותר מ-13 מליון אלבומים נמכרו מ"מלחמת העולמות", כנראה שזו היתה טעות.


 



                  עטיפת האלבום "מלחמת העולמות"


 


כדי להקליט את קטעי הסיפור והשירה, היה צריך לבחור בשחקנים וזמרים. ג'ף, שרצה לשחזר את המקום המקורי בו מתרחש הסיפור – אנגליה הויקטוריאנית – רצה רק שחקנים בריטיים. ריצ'רד ברטון היה הבחירה הראשונה והטבעית לתפקיד העיתונאי. מיד אחריו גויס פיל לינוט (איש thin lizzy) לתפקיד נתניאל הכומר. דיויד אסקס, בתור איש הארטילריה, וג'ולי קובינגטון בתפקיד בת', אשתו של נתניאל, השלימו את התפקידים הראשיים.


 


ג'ף כתב את רוב המוסיקה ל"מלחמת העולמות" תוך שישה שבועות, אבל שינויים שנעשו במהלך העבודה בעלילה ובמלים לשירים הצריכו גרסאות שונות ועיבודים שונים. המוסיקה הוקלטה בשני לילות רצופים באולפנים של EMI עם תזמורת מיתרים בת 52 אנשים (26 כינורות, 12 ויולות, 8 צ'לואים).


 


ראשון הוקלט "ערב המלחמה" (The Eve of The War), הקטע הפותח את האלבום. מהרגע הראשון שבו נשמעו האקורדים הפותחים אותו היה ברור לכולם שמדובר בהצלחה. "ערב המלחמה" היה הקטע היחיד לו כתב ג'ף גם מלים וגם לחן (אם כי מדובר במלים המבוססות ברובן על הטקסט המקורי של וולס – "הסיכויים שמשהו דמוי-אדם יגיע ממאדים הם מליון לאחד…" או "The chances of anything coming from Mars are a million to one").


 


אחריו הוקלט "סתיו לנצח" (Forever Autumn), שהוא למעשה גרסה חדשה לשיר שג'ף ויין כתב עבור האלבום "Queues" של גארי אוסבורן (כותב המלים של "מלחמת העולמות") ופול ויגראס (שהיה שותף לכתיבה) מ-1972, והקטע היחיד שלא נכתב במיוחד עבור האלבום. הגרסה המקורית היתה איטית הרבה יותר, כמעט פולק-רוקית. ב"מלחמת העולמות" השיר קיבל נופך אחר, של בלדת רוק קלאסית לתקופה ההיא, עם מנדולינות, כלי נשיפה מסונתזים ועיבוד נפלא לכלי מיתר.


 


הרקע לשיר הוא קטע בעלילה שבו העיתונאי מגיע לבית בלונדון לשם נמלטה ארוסתו, קרי, עם אביה. הוא מגלה שהם נמלטו, ומיואש ומדוכא הוא מחליט לפנות לכיוון החוף כדי לנסות ולצאת מאנגליה. ויין, שרצה שהאלבום יהיה כולו מקורי, ניסה לחפש אחר שיר שיתאים להתרחשות הזו, ובכל פעם מחדש חזר לשורה האלמותית "בגלל שאת אינך כאן" (cause you're not here) מתוך "סתיו לנצח" המדהים. לבסוף הוא החליט ללכת עליו בכל-זאת – המלים שונו במקצת כדי להתאים לסיפור, ולצורך השירה נבחר ג'סטין הייוורד מ"המודי בלוז", אותו העריץ ג'ף ויין זמן רב, בעיקר בזכות השירה שלו ב"לילות במשי לבן" (Nights In White Satin) הבלתי נשכח.


 


ג'ף שלח לג'סטין דמו של השיר, וזה הסכים להצטרף לפרוייקט, ולשיר בפעם הראשונה בקריירה שלו שיר שלא הוא כתב. "סתיו לנצח" הוקלט ב-1976. הוא שוחרר כסינגל והפך להיות אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של כל הזמנים. השיר הפך את הייוורד למפורסם בכל העולם, ואפילו נכנס לרפרטואר של "המודי בלוז" ולאלבום "מיטב הלהיטים" שלהם לאור דרישת הקהל.  הגרסה המלאה של השיר מופלאה אף יותר מהסינגל (שקוצר לצורך ההשמעה ברדיו) – התזמור השופע, המעברים התזמורתיים, הקריאה הנפלאה של ברטון – כולם הופכים את הקטע הזה לפשוט מושלם.


אגב, ג'ון לודג', גם הוא מ"המודי בלוז", שר במקור את "ילד הרעם" (Thunder Child), השיר שבא אחרי "סתיו לנצח", אבל הגרסה שלו נחתכה לבסוף. במקומו שר את השיר כריס תומפסון מ"מאנפרד מאן".


                                                                                                  


האלבום שוחרר ב-9 ביוני 1978 במסיבת השקה מפוארת בפלנטריום של לונדון. הוא הגיע למקום ה-5 במצעד האלבומים הבריטי ונשאר שם מאז, כמעט 27 שנים. האלבום הפך כמובן לעיבוד הפופולרי ביותר ליצירה של וולס (ניתן להאזין לו בחופשיות ובחינמיות כאן). "סתיו לנצח" היה ונשאר אחד השירים האהובים עליי ביותר עלי אדמות (ומאדים). לאחרונה, תודות לחברת הסלולר שלי, הוא גם הפך לרינגטון הרשמי של הנייד שלי…


 


 


  *


*  *


 


[העיתונאי] במשך שלושה ימים נלחמתי לפלס את דרכי בין פליטים, חסרי בית, טרודים בקופסאות וחבילות המכילות את כל היקר להם. כל מה שהיה יקר לי היה בלונדון. כשהגעתי לבית הרעפים האדומים הקטן, קרי ואביה כבר לא היו שם…


 


שמש הקיץ דועכת עם הזדקנותה של השנה


וימים קודרים יותר מתקרבים


רוחות החורף יהיו קרות יותר


כשאת לא כאן.


 


אני מביט בציפורים עפות דרומה וחוצות את שמי הסתיו


ואחת אחר השניה הן נעלמות


הלוואי והייתי יכול גם אני לעוף איתן


כשאת לא כאן.


 


כמו השמש מבעד לעצים באת כדי לאהוב אותי,


כמו עלה בשלכת התעופפת רחוק…


 


דרך גלימת הזהב של הסתיו נהגנו לפלס דרכנו


תמיד אהבת את התקופה הזו בשנה


העלים הנופלים הללו נחים להם ללא הפרעה עכשיו


כי את לא כאן


 


[העיתונאי] אש התפרצה לפתע ועברה מבית לבית. האנשים נתקפו פאניקה ורצו, ואני נסחפתי איתם, ללא כיוון ואבוד ללא קרי. לבסוף, פניתי מזרחה לכיוון האוקיאנוס ותקוותי היחידה להישרדות: ספינה היוצאת מאנגליה.


 


גשם עדין נופל ברכות על עיניי היגעות


כמו להחביא דמעה בודדה


חיי יהיו בסתיו לנצח


כי את לא כאן


כי את לא כאן


כי את לא כאן


 


                        (מלים: פול ויגרס וגארי אוסבורן)

מלאכים שמים בלילה את ראשם בין הכנפיים



 


מהיום שהיא עוטפת את גופו בזרועותיה


עד היום שהיא נופלת על כתפיו


היא אומרת לו מילים שאת פשרן הוא לא יודע


אבל איך שהוא אוהב שהיא לוחשת לאוזניו


 


תינוקי, ילדי הקטן


שים את ראשך בחיקי


אמא שלך תשיר לך שיר


שיר אהבה, תינוקי


 


מלאכים שמים בלילה את ראשם בין הכנפיים


אפילו הם ממהרים אל החלום


ואפילו הפרחים סוגרים ריסים ועפעפיים


גם לך הגיע זמן את העיניים לעצום


 


תינוקי, ילדי הקטן


שים את ראשך בחיקי


אמא שלך תשיר לך שיר


שיר אהבה, תינוקי


 


מהיום שהיא אוספת את גופו בזרועותיה


עד היום שהיא רק דמות בחלומו


היא אומרת לו מילים שאת פישרן הוא לא יודע


הוא נרדם כשהוא עטוף בשיר הערש של אמו


 


                                                (תינוקי / מאיר גולדברג)


 

מלאכים שמים בלילה את ראשם בין הכנפיים



 


מהיום שהיא עוטפת את גופו בזרועותיה


עד היום שהיא נופלת על כתפיו


היא אומרת לו מילים שאת פשרן הוא לא יודע


אבל איך שהוא אוהב שהיא לוחשת לאוזניו


 


תינוקי, ילדי הקטן


שים את ראשך בחיקי


אמא שלך תשיר לך שיר


שיר אהבה, תינוקי


 


מלאכים שמים בלילה את ראשם בין הכנפיים


אפילו הם ממהרים אל החלום


ואפילו הפרחים סוגרים ריסים ועפעפיים


גם לך הגיע זמן את העיניים לעצום


 


תינוקי, ילדי הקטן


שים את ראשך בחיקי


אמא שלך תשיר לך שיר


שיר אהבה, תינוקי


 


מהיום שהיא אוספת את גופו בזרועותיה


עד היום שהיא רק דמות בחלומו


היא אומרת לו מילים שאת פישרן הוא לא יודע


הוא נרדם כשהוא עטוף בשיר הערש של אמו


 


                                                (תינוקי / מאיר גולדברג)


 

רק על עצמי לספר ידעתי…


 


חשיפה: פרוייקט "10 דברים שלא ידעתם עליי" שהתחיל Konan בבלוג שלו (ומאז צבר תאוצה והתפשט כמו שריפה בשדה בלוגים) מגיע גם לבלוג הנאור. פרטים מיד – – –


 


 


1. הגובה שלי הוא 1.98. כן, 198 ס"מ. וכן, אני מכיר בעל-פה את כל ההערות והבדיחות והתגובות המתוחכמות בנושא. זה מעולם לא הפריע לי (כמעט…), ויש לי גם כבר אחלה תשובות, כמעט לכל הערה/בדיחה/תגובה. והן די חותכות. לאחרונה, למשל, זה קרה לי בסופר, עם בחורה שפנתה אליי בתור ואמרה "וואוו, אתה נורא גבוה", ונעלבה מאוד כשעניתי לה "וואוו, את נורא נמוכה"…


 


2. בתור ילד הוגדרתי "מחונן". זה פחות או יותר אומר שכמעט בכל שלב בחיים רצו להקפיץ אותי למקום אחר (בכתה א', למשל, למדתי חשבון עם החבר'ה מכתה ג'), אבל אני התעקשתי לעשות את הדברים בקצב שלי. ואני לא מצטער על זה לרגע.


 


3. מגיל 4 אני אמור להרכיב משקפיים. אמור, כי בערך בגיל 6 החלטתי שזה לא מתאים לי, הסרתי אותם ומאז אני (כמעט) לא משתמש בהם (לאחרונה, בגלל עבודתי המאומצת מול מסכי מחשב, נאלצתי לחזור ולהרכיב אותם אבל רק לצרכי עבודה).


 


4. אני כותב, כל הזמן, מאז שאני זוכר את עצמי – בעיקר שירים וסיפורים . בגיל 6 פרסמתי שיר ראשון. בעיתון "כולנו". עד היום יש לי את הגליון.


 


5. זה שאני פריק של מוזיקה אתם כבר בטח יודעים, אבל זה שיש לי בבית מעל ל-600 חתיכות  פלסטיק מרובעות מקוריות (!!!) זה כבר משהו מיוחד. את הרמקולים שלי אשתי החביאה בתוך יציקת גבס מתוחכמת, המערכת היקרה נדחקה לתוך המזנון והדיסקים שוכנים להם אחר כבוד בחדר העבודה, ובכל זאת מדי פעם היא שוב שואלת אותי "אתה באמת צריך כל-כך הרבה דיסקים?" (לפניה, אגב, זו היתה אמא שלי…) ואז אני מחייך לעצמי ואומר: "בכלל כדאי להתחיל ולהסביר?".


 


6. בתיכון כתבתי על מוסיקה ב"מעריב לנוער", תחת שרביטו של יוסי חרסונסקי הידוע(-לשמצה?). ברשימת הסקופים שלי מככב "Nevermind" של נירוונה, עליו כתבתי הרבה לפני שהתחיל הטירוף סביב קורט קוביין ו-smells like teen spirit. יש לי אפילו את הגליון להוכיח. (אגב, בגלל שזה היה כזה סקופ, הייתי צריך ממש ללכת מכות עם חרסונסקי על מקום, והוא בסוף אישר לי איזה רשימונת קטנה. הזמן כבר הוכיח מי צדק…).


 


7. בכתה י"א, בעקבות התערבות עם אבא שלי, ניגשתי לבחינה הפסיכומטרית, שהיתה אז עוד בחיתוליה. ההתכוננות שלי כללה מעבר בן שעה וחצי על חוברת ההסבר של המרכז הארצי. בבחינה עצמה קיבלתי 752. בצבא, בעיקר כדי לסדר לעצמי קצת חופש, נרשמתי לקורס פסיכומטרי של "קידום" (שהיה, אגב, מחורבן). עם זאת, ניגשתי לבחינה שוב והפעם הוצאתי 788. הציון הזה איפשר לי לא רק להתקבל לכל חוג שרציתי באוניברסיטה, אלא גם ללמד פסיכומטרי במשך כמה שנים טובות במכון "אנקורי". הייתי אחד המדריכים הראשונים במכון, ובין היתר הייתי שותף בכתיבת חומר הלימוד והספר (כן, ההוא הצהוב הגדול).


 


8. אני ושירי, אשתי היקרה שתחיה, ביחד כבר למעלה מ-10 שנים. הכרנו בצבא, בבסיס שכוח-אל אי-שם של יחידת מודיעין סודית ואי-ואי-ואי, אחרי שיצאתי קודם כמה חודשים עם השותפה שלה לתפקיד (ולחדר), שבעצם הכירה בינינו. התחתנו לפני ארבע שנים (כמעט).


 


9. באוניברסיטה תיכננתי ללמוד בתוכנית המצויינים הבין-תחומית (של אוניברסיטת תל-אביב). עברתי את כל המיונים, ואז הגעתי לראיון האישי. בערך באמצעו שאלו אותי חברי הפאנל "באיזה בעיה קיומית אתה מתחבט ביום-יום?". חשבתי על זה קצת, והבנתי שאני לא מתחבט בשום בעיה קיומית, וכנראה שכל העסק הזה לא בשבילי. אז פרשתי, בהסכמת שני הצדדים, והלכתי ללמוד מדעי המחשב וססטיסטיקה וחקר ביצועים (ובמקביל סיימתי תואר גם בניהול וכלכלה). עכשיו אני מתחבט במה לעשות תואר שני…


 


10. למרות הדימוי הנאור, אני כמעט לא קורא ספרים. זה ארוך לי מדי, ולא מספיק מאתגר, ודורש יותר מדי זמן. מעדיף לקרוא שירה. או פרוזה. או סיפורים קצרים. למשל, הספר האחרון שמאוד אהבתי, "ארבעה בתים וגעגוע".


 


הגשתי לכם "10 דברים שלא ידעתם עליי", פינתו של שגיא.