המתנה הנפלאה והנהדרת ביותר


(מה שתיכננתי לומר במסיבה לכבוד הצטרפותו של יובל למשפחה, שלשום אחר-הצהריים, ולא יצא בשל סיבות טכניות. מוקדש באהבה לאשתי היקרה וליובלי, שחוגג היום חודשיים.)


 



                                  יובלי, חוגג במסיבה לכבודו, שלשום.


 


 


לפני חודשיים היה לי יום-הולדת. לא משהו מיוחד, לא תאריך עגול או משהו. אבל ביום-ההולדת הזה קיבלתי מתנה מיוחדת ונהדרת מאשתי היקרה, הרבה הרבה יותר מיוחדת ונהדרת מכל מתנה שקיבלתי בכל שלושים וטיפה'לה שנות חיי. אני מודה שזו לא היתה ממש הפתעה – הייתי די מעורב בהכנה של המתנה הזו, ואפילו השתתפתי במשלוח, אבל בכל-זאת זו היתה ההפתעה המדהימה ביותר שהיתה לי בחיים.


 


המתנה הזו די מסובכת, במיוחד לאיש פרקטי ופרגמטי כמוני. קודם כל, היא לא מגיעה עם הוראות הפעלה. כלומר, יש כל מיני אתרים באינטרנט ופורומים והמון ספרים ואנשי מקצוע, אבל אף אחד לא באמת מדבר על הדגם הספציפי הזה. זה אומר שאתה צריך ללמוד כל יום איך בדיוק מסתדרים איתו, מה בדיוק עושים איתו, מה הוא יודע לעשות, מה הוא רוצה.  פייר – הוא גם מגיע די מוגבל מבחינת אפשרויות ופיצ'רים. אמנם כולם אומרים לי שיש אינסוף כאלה, אבל הכל כרוך בהשקעה – של זמן, של כסף, של תשומת לב. כרגע הוא בעיקר מתמקד בשינה, אכילה ויציאות מכל הסוגים. קלט/פלט.


המתנה הזו מאוד יקרה, כפי שאתם וודאי מבינים, ובכל זאת היא מגיעה בלי שום אחריות. אם משהו קורה, לא מחליפים לך. גם אי אפשר להחזיר אותה אחרי שלושים יום, אם אתה לא מסתדר או מתחרט. זה כנראה קשור גם לעובדה שאני נשוי ליצרנית…


 


אבל ברצינות, זו מתנה מדהימה. עד שלא קיבלתי אותה, הייתי מסתכל אצל אחרים ואומר: זה נראה נחמד, מעניין, כיף. רק היום, אחרי חודשיים, אני יכול באמת ובתמים לומר שלא הערכתי כמה נפלאה ונהדרת המתנה שקיבלתי. פתאום, כשאני מביט בו, כל שאר הדברים נראים כל-כך לא חשובים, כל-כך שוליים, וכל רגע שיש לי אני רוצה להעביר במחיצתו. כשהוא מחייך, ולאחרונה הוא מחייך המון, אני פשוט נמס. אין שום דבר שיכול לתאר או להסביר את ההרגשה הזו.


 


בקיצור, אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהודות קודם כל לאשתי היקרה, שעבדה על המתנה הזו תשעה חודשים לפחות, והוציאה תחת ידה ומבטנה את יובל, שהוא המתנה הנפלאה והנהדרת ביותר שיכולתי לקבל. אני רוצה גם להודות לכולכם, שליוויתם אותנו והתעניינתם והתקשרתם ובאתם לבקר וברכתם ובעיקר שבאתם לכאן לשמוח איתנו ועם יובל.


 

מה עושים עם כזאת אהבה – ביקורת על השלומגד החדש




 


"…להגיד ששלום גד הוא אמן מיוחד זה כמעט קלישאה. להגיד שהמוזיקה שלו, מין רוק-פופ קצר וקולע, בסיסי ותכליתי, היא משהו שכל-אחד צריך לנסות זה די נדוש. החל מהצלילים הראשונים של "סוף המדבר", אלבומו הראשון מ-96, שחשף את הליריקה הייחודית שלו ואת הצליל המאוד בריטי ויחד עם זאת מאוד ישראלי, וכלה ב"העבד", אלבומו האחרון מ-2000, שהתיימר ליצור ספר תפילות מודרניות, דתי וחילוני, נוגע בשמיים וארץ, שלום גד חשף קשת רחבה מאוד של יכולות, הן ככותב טקסטים, קצרים ומבריקים, והן ככותב מלודיות קליטות ומהפנטות, שמשתלבות זו בזו ויוצרות רגעים נפלאים של אושר.


 


כששמעתי ששלום גד הולך להתעסק עם אהבה, בלוטות הרוק והדמע שלי החלו לעבוד שעות נוספות. מי שאחראי על שניים משירי האהבה הגדולים של השנים האחרונות, "אהבת אמת" ("לא באש ולא במים / אני אלך איתך / לא יהיה צורך") ו"האביב של חיי" ("אתה האביב של חיי / מה תיקח מהם / שעדיין לא לקחת איתך") – שניהם מ"תנועות מטאטא מהירות" הפנטסטי – גד הוכיח כי בין אם מדובר בשותפה לחיים ובין אם באח הקטן, הוא יודע לבטא אהבה בצורה נפלאה וכובשת. האהבה שלו, מודל 2005, משלבת את כל מה שהיה טוב בכל שלושת האלבומים –  הצליל האינדי הבריטי שלו והשירה שרק השתבחה (ומזכירה ברגעים את האמן הבריטי האהוב מאוד על שלום, מוריסי) והליריקה המבריקה המקיפה רעיונות ונושאים רבים ומגוונים, כפי שהיא משתקפת בשיר הנושא, "אהבה": "וכשהאהבה תבוא להציל אותך / אלף חייל במכונות ברזל / אל תתחיל להודות לאל / תתחיל להתפלל".


 


כל העולם אוהב אותי עכשיו


מה עושים עם כזה דבר


מה עושים עם כזאת אהבה


 


כל העולם רוצה להיכנס


מקדימה ומאחור


מה עושים עם כזאת אהבה


 


צריך לעשות רשימה של כל מה שצריך


צריך לעשות רשימה של כל מה שנשאר


חייב לקום מוקדם


חייב להתארגן


 



 


מתוך הביקורת שלי על "אהבה" של שלומגד, המתפרסמת היום באתר "השרת העיוור".


 

מה עושים עם כזאת אהבה – ביקורת על השלומגד החדש




 


"…להגיד ששלום גד הוא אמן מיוחד זה כמעט קלישאה. להגיד שהמוזיקה שלו, מין רוק-פופ קצר וקולע, בסיסי ותכליתי, היא משהו שכל-אחד צריך לנסות זה די נדוש. החל מהצלילים הראשונים של "סוף המדבר", אלבומו הראשון מ-96, שחשף את הליריקה הייחודית שלו ואת הצליל המאוד בריטי ויחד עם זאת מאוד ישראלי, וכלה ב"העבד", אלבומו האחרון מ-2000, שהתיימר ליצור ספר תפילות מודרניות, דתי וחילוני, נוגע בשמיים וארץ, שלום גד חשף קשת רחבה מאוד של יכולות, הן ככותב טקסטים, קצרים ומבריקים, והן ככותב מלודיות קליטות ומהפנטות, שמשתלבות זו בזו ויוצרות רגעים נפלאים של אושר.


 


כששמעתי ששלום גד הולך להתעסק עם אהבה, בלוטות הרוק והדמע שלי החלו לעבוד שעות נוספות. מי שאחראי על שניים משירי האהבה הגדולים של השנים האחרונות, "אהבת אמת" ("לא באש ולא במים / אני אלך איתך / לא יהיה צורך") ו"האביב של חיי" ("אתה האביב של חיי / מה תיקח מהם / שעדיין לא לקחת איתך") – שניהם מ"תנועות מטאטא מהירות" הפנטסטי – גד הוכיח כי בין אם מדובר בשותפה לחיים ובין אם באח הקטן, הוא יודע לבטא אהבה בצורה נפלאה וכובשת. האהבה שלו, מודל 2005, משלבת את כל מה שהיה טוב בכל שלושת האלבומים –  הצליל האינדי הבריטי שלו והשירה שרק השתבחה (ומזכירה ברגעים את האמן הבריטי האהוב מאוד על שלום, מוריסי) והליריקה המבריקה המקיפה רעיונות ונושאים רבים ומגוונים, כפי שהיא משתקפת בשיר הנושא, "אהבה": "וכשהאהבה תבוא להציל אותך / אלף חייל במכונות ברזל / אל תתחיל להודות לאל / תתחיל להתפלל".


 


כל העולם אוהב אותי עכשיו


מה עושים עם כזה דבר


מה עושים עם כזאת אהבה


 


כל העולם רוצה להיכנס


מקדימה ומאחור


מה עושים עם כזאת אהבה


 


צריך לעשות רשימה של כל מה שצריך


צריך לעשות רשימה של כל מה שנשאר


חייב לקום מוקדם


חייב להתארגן


 



 


מתוך הביקורת שלי על "אהבה" של שלומגד, המתפרסמת היום באתר "השרת העיוור".


 

בובות ההתרסקות האומללות



האם הן נהנות


מהנסיעה,


בובות ההתרסקות האומללות?


האם הן מביטות


סביבן,


מתרגשות מהמולת הבוכנות?


 


האם הן מרגישות


בתאוצה,


מביטות בנוף המתחלף במהירות?


האם הן מהרהרות


בגורלן,


טרם ההתנגשות?


 


הן ודאי יודעות


שאין שום מקום לטעות.


התוצאות תמיד תהיינה


זהות.


 


ואולי הן בוחרות


בחיים מלאי סערות


במודע,


במקום השגרה האינסופית


תחת כבלי החגורה?


 

בובות ההתרסקות האומללות



האם הן נהנות


מהנסיעה,


בובות ההתרסקות האומללות?


האם הן מביטות


סביבן,


מתרגשות מהמולת הבוכנות?


 


האם הן מרגישות


בתאוצה,


מביטות בנוף המתחלף במהירות?


האם הן מהרהרות


בגורלן,


טרם ההתנגשות?


 


הן ודאי יודעות


שאין שום מקום לטעות.


התוצאות תמיד תהיינה


זהות.


 


ואולי הן בוחרות


בחיים מלאי סערות


במודע,


במקום השגרה האינסופית


תחת כבלי החגורה?


 

בסוף המדבר יש ים. יש ים בסוף המדבר. גם עבורי.

בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


תישני עד הערב היום


תסתכלי על חפצים שמזכירים לך את הזמן


שהיית מנקה את החדר


ויוצאת החוצה להסתובב


 


בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


תקחי את הבגדים לחלון


תחשבים על ההורים שרצו לתת לך מקום


ושהיית משנה את הסדר


ויוצאת החוצה להסתובב


 


בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


שומעים את התפילה שלך


היא חולה ועייפה, אבל עדיין באה


וזאת האכזבה הראשונה


של כל מי שעובד איתך


 


 


1996. אני זוכר במעומעם לילה צה"לי משעמם, רווי במוזיקה הבוקעת מרדיו שתקוע על התחנה הצה"לית המשעממת, ופתאום בוקע לו "סוף המדבר", מין בלדה כזו עם לחן יפהפה ושירה מיוחדת. שיר חדש של שלום גד, "ההוא מפונץ'".


הימים היו טרום עידן האינטרנט, ימים ללא שיתוף קבצים, לילות נטולי ציפור כחולה. הסתובבתי בעיר כמו משוגע מחפש אחרי "סוף המדבר" הזה, ומצאתי אותו לבסוף באיזו חנות תקליטים קטנה (לא זוכר בדיוק איזה).


הקשבתי לאלבום – אני זוכר את "תפוס" המרשים ו"כביסה מלוכלת" הנפלא – אבל לא ממש התעמקתי ולא ממש נדלקתי, וכך השארתי את "סוף המדבר" האלבום בחנות והמשכתי בחיי.


 


2001. אני זוכר במעומעם לילה צה"לי משעמם, כזה שאתה מוצא הרבה במילואים, ושיחה ערה על מוזיקה עם מישהו שמתעניין. פתאום הוא זורק "סוף המדבר" ומראה לי את האלבום, קצת שרוט וקצת חבוט, אבל מנגן יופי. אני לוקח את הדיסקמן, מתמכר לצלילים, מגלה בסוף הלילה שבסוף המדבר יש ים ושקיעה והמון יופי. בסוף המילואים האלה אני מגלה שאני מאוד אוהב את "סוף המדבר" אבל גם שאין להשיג אותו. מכה על חטא אני צורב את האלבום, ומאז מסתובב בכל מקום עם העותק הצרוב שלי, עם צריבה בבטן בכל פעם שאני נזכר שזהו עותק לא מקורי, ועם המון אהבה למלכה של בני ברק ולאשה של סמי ולשבת  ולסטודנט ואיזה מאה וחמישים קילו צ'יפס.


 


מאז אני מאוד אוהב את שלום גד. למדתי להכיר את "תנועות מטאטא מהירות" ולהתאהב בו עד כלות, למדתי להכיר את "העבד" ולאהוב אותו מאוד, אפילו התעמקתי יותר בפונץ', וגיליתי גם את בבליקי ואת אלג'יר של האביב של חייו.


 


 


 


2005. המעטפה של "האוזן" נוחתת אצלי בבית. בפנים, בין הניירות המרשרשים, נח "סוף המדבר" האלבום , re-issue מודל 2005. אני מכניס אותו ברעד למערכת, לוחץ על ה-play והצלילים של "תפוס" ממלאים את החדר.


 


תפוס את החלום שלך הוא


תפוס אותו


תפוס אותו בקרניים ערב אחד


ואז תושיט לו יד


 


תפוס את החלום שלך הוא


תפוס אותו


תפוס אותו ברגל ליד הכניסה


ואז תמשוך אותו פנימה


 


זה כל מה שיש


זה כל מה שיש


זה כל מה שיש


כשהשמש נעלמת


זה כל מה שיש


 


"מעטים הם האלבומים", כותב יאיר יונה (שאחראי במידה רבה על הוצאת האלבום מחדש) בעטיפת האלבום, "שאתה פוגש בתקופת חיים זו או אחרת והם משלבים כל-כך נכון במקום והזמן שבו אתה נתון, עד שאתה מרגיש שזה האלבום שנכתב עבורך. מישהו אחר, במקום אחר ובזמן אחר ניסח עבורך את כל מה שלא השכלת לומר במלים, וכתב את היומן הפרטי שלך – ואתה לא ביקשת, לא שילמת ולא הכרת את האיש. 'סוף המדבר' הוא עבורי בדיוק אלבום כזה".


 


גם עבורי.

בסוף המדבר יש ים. יש ים בסוף המדבר. גם עבורי.

בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


תישני עד הערב היום


תסתכלי על חפצים שמזכירים לך את הזמן


שהיית מנקה את החדר


ויוצאת החוצה להסתובב


 


בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


תקחי את הבגדים לחלון


תחשבים על ההורים שרצו לתת לך מקום


ושהיית משנה את הסדר


ויוצאת החוצה להסתובב


 


בסוף המדבר יש ים


יש ים בסוף המדבר


 


שומעים את התפילה שלך


היא חולה ועייפה, אבל עדיין באה


וזאת האכזבה הראשונה


של כל מי שעובד איתך


 


 


1996. אני זוכר במעומעם לילה צה"לי משעמם, רווי במוזיקה הבוקעת מרדיו שתקוע על התחנה הצה"לית המשעממת, ופתאום בוקע לו "סוף המדבר", מין בלדה כזו עם לחן יפהפה ושירה מיוחדת. שיר חדש של שלום גד, "ההוא מפונץ'".


הימים היו טרום עידן האינטרנט, ימים ללא שיתוף קבצים, לילות נטולי ציפור כחולה. הסתובבתי בעיר כמו משוגע מחפש אחרי "סוף המדבר" הזה, ומצאתי אותו לבסוף באיזו חנות תקליטים קטנה (לא זוכר בדיוק איזה).


הקשבתי לאלבום – אני זוכר את "תפוס" המרשים ו"כביסה מלוכלת" הנפלא – אבל לא ממש התעמקתי ולא ממש נדלקתי, וכך השארתי את "סוף המדבר" האלבום בחנות והמשכתי בחיי.


 


2001. אני זוכר במעומעם לילה צה"לי משעמם, כזה שאתה מוצא הרבה במילואים, ושיחה ערה על מוזיקה עם מישהו שמתעניין. פתאום הוא זורק "סוף המדבר" ומראה לי את האלבום, קצת שרוט וקצת חבוט, אבל מנגן יופי. אני לוקח את הדיסקמן, מתמכר לצלילים, מגלה בסוף הלילה שבסוף המדבר יש ים ושקיעה והמון יופי. בסוף המילואים האלה אני מגלה שאני מאוד אוהב את "סוף המדבר" אבל גם שאין להשיג אותו. מכה על חטא אני צורב את האלבום, ומאז מסתובב בכל מקום עם העותק הצרוב שלי, עם צריבה בבטן בכל פעם שאני נזכר שזהו עותק לא מקורי, ועם המון אהבה למלכה של בני ברק ולאשה של סמי ולשבת  ולסטודנט ואיזה מאה וחמישים קילו צ'יפס.


 


מאז אני מאוד אוהב את שלום גד. למדתי להכיר את "תנועות מטאטא מהירות" ולהתאהב בו עד כלות, למדתי להכיר את "העבד" ולאהוב אותו מאוד, אפילו התעמקתי יותר בפונץ', וגיליתי גם את בבליקי ואת אלג'יר של האביב של חייו.


 


 


 


2005. המעטפה של "האוזן" נוחתת אצלי בבית. בפנים, בין הניירות המרשרשים, נח "סוף המדבר" האלבום , re-issue מודל 2005. אני מכניס אותו ברעד למערכת, לוחץ על ה-play והצלילים של "תפוס" ממלאים את החדר.


 


תפוס את החלום שלך הוא


תפוס אותו


תפוס אותו בקרניים ערב אחד


ואז תושיט לו יד


 


תפוס את החלום שלך הוא


תפוס אותו


תפוס אותו ברגל ליד הכניסה


ואז תמשוך אותו פנימה


 


זה כל מה שיש


זה כל מה שיש


זה כל מה שיש


כשהשמש נעלמת


זה כל מה שיש


 


"מעטים הם האלבומים", כותב יאיר יונה (שאחראי במידה רבה על הוצאת האלבום מחדש) בעטיפת האלבום, "שאתה פוגש בתקופת חיים זו או אחרת והם משלבים כל-כך נכון במקום והזמן שבו אתה נתון, עד שאתה מרגיש שזה האלבום שנכתב עבורך. מישהו אחר, במקום אחר ובזמן אחר ניסח עבורך את כל מה שלא השכלת לומר במלים, וכתב את היומן הפרטי שלך – ואתה לא ביקשת, לא שילמת ולא הכרת את האיש. 'סוף המדבר' הוא עבורי בדיוק אלבום כזה".


 


גם עבורי.

אני מביט בבני


                                       רגליים קטנות, צילום: אליסיה שחף


 


אני מביט בבני


בכפות הרגליים הקטנות שלו


ויודע שהן יום אחד תלכנה בכל


המקומות אליהן אני לא הגעתי


 


אני מביט בבני


בעיניים הכחולות הגדולות שלו


ויודע שהן יום אחד תראינה את כל


המראות אותם רק דמיינתי


 


אני מביט בבני


בידיו הפרושות אל-על


ויודע שיום אחד הוא יתפוס כך את כל


העולם כמו שאני תמיד רציתי


 


אני מביט בבני


ישן לו בעריסתו


ויודע שיום אחד גם הוא יביט כך בכל


אשר ביקש לו בחלום


 

אני מביט בבני


                                       רגליים קטנות, צילום: אליסיה שחף


 


אני מביט בבני


בכפות הרגליים הקטנות שלו


ויודע שהן יום אחד תלכנה בכל


המקומות אליהן אני לא הגעתי


 


אני מביט בבני


בעיניים הכחולות הגדולות שלו


ויודע שהן יום אחד תראינה את כל


המראות אותם רק דמיינתי


 


אני מביט בבני


בידיו הפרושות אל-על


ויודע שיום אחד הוא יתפוס כך את כל


העולם כמו שאני תמיד רציתי


 


אני מביט בבני


ישן לו בעריסתו


ויודע שיום אחד גם הוא יביט כך בכל


אשר ביקש לו בחלום