הו-הא, מה קרה? השמן אכל אותה!!!
מאורע נדיר בחיים הפוליטיים הישראליים – היועץ המשפטי לממשלה, מזוז-הצידה, החליט להגיש כתב אישום נגד עמרי שרון בפרשת "חברות הקש". עם זאת, גם הפעם, השמן הגדול, ראש הממשלה של כולנו, יוצא ללא כתב אישום, מ"חוסר ראיות מספיקות".
כמובן שהעניין לא מסתיים כאן. השמן הוא חבר-כנסת, כך שצריך לערוך לו שימוע, להסיר את חסינותו ורק אחרי כן לשים אותו בתא קטן ולשכוח איפה שמנו את המפתח. אם הכל יילך כשורה, לפחות ניפטר מעונשו של זה. אם, כרגיל, משהו ישתבש, אז אבאל'ה יוכל להיות גאה בשמן הקטן שלו, שהולך בדרכי אבא, באש ובמים, בשקר ובפלילי.
אגב, בצעד נדיר ומפליא, עמרי שרון למעשה מודה בכל המיוחס לו, ולוקח את כל האחריות למעשים על עצמו. בעגה הפלילית יש שם לאחד כזה: קוף. קוף הוא מי שמודה באחריות לפשע, כדי לפטור מהאחריות את המבצע האמיתי, בדרך כלל פושע גדול ממנו. נשמע מוכר, מה?
כלומר, ילדים, יש כאן שתי אפשרויות, האחת רעה והשניה רעה גם-כן: או שהשמן הוא באמת קוף, ואז ראש הממשלה שלנו הוא אדם המסוגל לשלוח את הבן שלו לכלא ולהרוס את שמו הטוב, וכל זאת רק כדי לצאת מהעניין המכוער בשלום, או שהשמן באמת תיחמן את אבא, ואבא לא ידע ולא שמע ולא הבין, ואז ראש הממשלה שלנו הוא דביל וחרש ודי אוטיסט.
כך או כך, המצב חרא. לפחות אפשר להתנחם בזה שהשמן, לעת עתה, אכל אותה.
הגיון תחבורתי בריא
בישיבה מיוחדת של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא הסעות תלמידים דנו בתקנה המעניקה היתר למסיעי ילדים להוביל שלושה (!!!) תלמידים במושב אחד מבלי להתקין חגורות בטיחות (תקנה 84ז', אם זה מעניין מישהו). נציג משרד התחבורה הופיע לפני הוועדה וטען במפתיע כי המצב הנוכחי בטוח יותר מהאלטרנטיבה. והרי ההגיון מאחורי הטענה: משרד התחבורה משוכנע כי הקטנת מספר התלמידים בכל אוטובוס יעלה את הסיכון לתאונות דרכים, זאת משום שיהיו יותר כלי רכב שמסיעים תלמידים על הכביש.
הגיון בריא שכזה דווקא מוצא חן בעיניי. לפי ההגיון הזה יש לאפשר הסעה של שמונה עד עשרה בני אדם בכל כלי רכב פרטי, וכך להקטין את הסיכון לתאונות דרכים בכלל במדינה (ותודה לח"כ יולי תמיר על הרעיון המקורי), לצוות לפחות עשרים חיילים ביחד בכל שמירה/מבצע/סיור שגרתי וכך להפחית את הסיכוי לפצועים/הרוגים כתוצאה מתאונה/ירי/פיגוע, או אולי לאחד כמה משרדים ממשלתיים יחד למשרד אחד וכך להוריד למינימום את הסיכוי לשמוע טענות שטותיות בנושאים חשובים כמו חיי אדם…
עוד בגרמניה היה הגיון בריא…
הגיון בריא של משרדי ממשלה איננו נחלתנו הבלעדית, גם אם זה נראה ככה לפעמים. הנה, בגרמניה, שוקלים לשלול מצעירה את דמי האבטלה שלה מכיוון שסירבה לקבל עבודה כ…זונה. הזנות בגרמניה חוקית מזה שנתיים, ולכן בתי זונות הוכנסו למאגר העבודות של לשכת העבודה הגרמנית. ה"דיילי טלגרף" מדווח כי זה אינו המקרה הראשון של אירוע מסוג זה בגרמניה, וכי מספר נשים כבר קיבלו הצעות עבודה לעבוד בשירות שיחות מין וכדוגמניות עירום.
עכשיו נשאלת השאלה איזו תוכנית ישמח ביביהו לאמץ כאן קודם: "תוכנית הבורסה", שבה ישלח את הטובות בבנותינו לתל-ברוך, לבורסה או סתם למכונים שביפו, כדי שיוכל להתגאות בצמצום האבטלה וביצירת מקומות עבודה, או "מיסוי שוק הבשר", שבה יחליט למסות את הזונות, הסרסורים ומכוני הליווי, כדי להוריד את נטל המס הכבד מכולנו (ובמיוחד מחבריו העשירים).
שב בלול
חוקרי משטרת ההגירה לא האמינו השבוע, כשמצאו 14 עובדים תאילנדים מתגוררים בתוך לולי אווזים, לצד האווזים אותם פיטמו, במושב בן זכאי שבשפלה. השוטרים גילו כי הפועלים, שהגיעו לארץ עם היתר עבודה, אינם חוקיים כיוון שברחו ממעסיקיהם. המעסיקים החדשים ניצלו את העובדה שהם אינם חוקיים ואין אחריהם מעקב, ושיכנו אותם לצד העופות.
תנאי המגורים שהתגלו לעיני השוטרים היו מזעזעים: כל פועל ישן ב"מיטה" מאולתרת, במבנה לול שכולל רק גג, ללא קירות. מעל המיטות פרוסות שמיכות. בנוסף, מתחת ללול זרמו מי הביוב עם הצואה והשתן של העופות, דבר המהווה סכנה לבריאות. התוצאה: "העובדים נעצרו וכעת מנסים במשטרה לאתר את בעל הלולים".
הבנתם את זה? קודם כל, עצרו את העובדים וזרקו אותם לתא מעצר היכן שהוא (שזה, אגב, שדרוג רציני מהלול שבו הם חיו קודם). אחר כך, "ינסו" לאתר את בעל הלולים. סביר להניח שלא יצליחו. כלומר, סביר להניח שמכל העניין הזה מי ששוב יידפקו הם התאילנדים.
והערת אגב – בכלל לא מפליא שמי שאחראי לפעולה המזעזעת של פיטום אווזים חי לו בשלום עם פעולה לא פחות מזעזעת של ניצול בני אדם.
צאו לנו מהווריד!
במיפקדת הרפואה הראשית של צה"ל חשפו השבוע שלל המצאות חדשניות: גלולה שמשדרת את נתוני גופו של החייל בזמן שהוא נמצא בפעילות בשטח. הגלולה, שהיא בעצם משדר זעיר, תמדוד את חום גופו של החייל, תקבע אם הוא תשוש ותעביר נתונים נוספים על מצבו הפיזיולוגי ממרחקים גדולים; "משקפי ערנות", שיבחנו את האישון ואת גלגל העין ויקבעו אם החייל שמרכיב אותם מותש או שהוא מסוגל לתפקד בצורה תקינה; ושעון יד עם מערכת אולטרה-סאונד שיוכל להתריע מבעוד מועד על התייבשות של חייל או שינויים אחרים בגופו.
לא להאמין – מי שהמציא את המונח "נכנסים לווריד" ידע בדיוק על מה הוא מדבר. בצבא מסבירים את שלל
הצעצועים החדשים בנסיון להימנע מבדיקות פולשניות בגוף החייל, אלא שעם הגלולה, המשקפיים והשעון נראה שהמרחק קצר מאוד מחייל לרובוט. וחוץ מזה, נניח שבאמת כל הצעצועים האלה יעבדו כהלכה, האם המפקדים האחראים על החיילים יתייחסו אליהם??? אני כבר יכול לדמיין את התסריט שבו מגיע חייל למפקד ואומר לו: "המפקד, הגלולה אומרת שאני תשוש. אני צריך ללכת לישון" או: "המפקד, המשקפיים אומרים שאני לא יכול לנהוג יותר. אני חייב ללכת לישון", ואז המפקד אומר לו: "עזוב אותי, באמא שלך, מהשטויות האלה. קח שני אקמול ותעוף לי מהעיניים".
אני עדיין מחכה להמצאה המהפכנית באמת – כובע ממיין (ע"ע הארי פוטר) שיקבע אם אדם יכול לשמש מפקד של חיילים. פריט חובה בבקו"ם ובבית ספר לקצינים בשנת 2022, אינשאללה.
SMS מלב אל לב
ועוד המצאות מתחום הרפואה – מדענים הולנדים הודיעו כי הצליחו להשתיל משדר סלולרי בליבו של חולה לב בן 42. המכשיר הקטן משדר הודעות אס-אמ-אס המעדכנות בזמן אמת על פעילות הלב. המשדר הקטנטן הושתל לפני כחודש בקוצב הלב של החולה, הוא פועל באמצעות רשת GSM והוא משגר אוטומטית נתונים קרדיולוגיים וגם אזהרות במקרה שקצב פעימות הלב גבוה מדי. ההודעות מגיעות היישר לידי אתר אינטרנט המנוהל על-ידי קרדיולוגים מקצועיים.
מעניין אם מישהו ב"כוכב נולד" כבר מתעניין בהמצאה. רק תחשבו על היישומים האפשריים: SMS אוטומטי מהלב שלכם לטובת הכוכב האהוב עליכם. בלי מניפוליציות, בלי רמאויות. מי שבאמת מרגש אותכם, וגורם לכם דפיקות לא סדירות, הוא-הוא שיקבל את הקול שלכם.
ואפשר גם להוסיף משדר שיותקן באיזור המוח, וידווח כמה נזק נגרם בכל צפייה. ההודעות יגיעו הישר לידי נוירולוגים מקצועיים. השירות בתשלום, כמובן.
אח גדול ברשת
ועוד מ"האח גדול" – חברה ישראלית יצרה מכשיר המסוגל לזהות אם משתמש אינטרנט הוא מבוגר או ילד לפי… סריקת עצם. קראתם נכון. המערכת בודקת את גיל המשתמש על-ידי מכשיר אולטרא-סאונד קטן המתחבר למחשב ומוודא את גילו של המשתמש. המטרה, כמובן, למנוע מילדים לגלוש באתרים של מבוגרים, ואינטרקציה פסולה בין מבוגרים לילדים.
זה שהרעיון מופרך ומגוחך, זה בטוח. האם הורה באמת יכניס את ידו של ילדו לתוך מכשיר עינויים שכזה? לא נראה לי. וממילא הילדים של היום חכמים הרבה יותר מאיתנו, ואני בטוח שמכשול קטן כמו זה לא יעכב את מוחותיהם הסקרנים בדרך למקומות אליהם הם רוצים להגיע.
זה שהרעיון נחוץ, אני ממש לא בטוח. המחשבה שהתקבעה אצל כולנו שהאינטרנט הוא מקום מלא באנשים רעים נראית קצת מגוחכת, אם מישהו קורא עיתונים ושומע חדשות. בחיים האמיתיים גילוי עריות ופדופיליה נפוצים ממש כמו ברשת (אולי יותר), ושם אף אחד לא משקיע באבטחה או זיהוי גיל המשתמש.
מה שנחוץ באמת זה "אח גדול" בדמות משטרה אמיתית ופעלתנית, שתרחיק מקרבנו את העבריינים, בין אם ברשת ובין אם בחיים האמיתיים.
ברווז, אתה חסר!
ולסיום, כמדור סאטירה (אבל בקטנה…), אי אפשר להתעלם מהמכות הקשות שנוחתות על הז'אנר בזמן האחרון. תחילה אפרים קישון, והשבוע דודו גבע – מניחים את העט המושחזת ונפרדים לשלום.
אני חייב להודות שעם אפרים קישון לא היה לי הרבה. הוא לא ממש הצחיק אותי (אפילו לא בסרטים שלו), לא ממש התעמקתי בכתביו. קישון היה הסטיריקן של הדור של סבא שלי, אולי של ההורים שלי.
אבל דודו גבע הצחיק אותי מאוד. הקריקטורות שלו, הסאטירות שלו, העובדה שהוא היה "ילד רע" כזה ולא פחד מהומור מתוחכם ומכות מתחת לחגורה, משכו אותי אליו. בין אם זה היה ב-Zoo ארץ Zoo, יוסף ואחיו, הדרך אל האושר או הברווז ב"העיר", דודו גבע הסב לי הרבה חיוכים במרוצת השנים האחרונות.
השבוע, עם הפרסום על מותו בטרם עת, נפרדו ממנו טובי המאיירים בישראל, כמו גם כל קהילת הסטיריקנים ואוהבי ההומור בישראל. יהי ברווזו צרור בצרור החיוכים לנצח נצחים.
שגיא נאור 