איפה הם ואיפה אריק ברמן? (געגועים לפעם, לא מזמן, וקיטורים על היום)

אני עולה לירושלים למסיבה המי-ומית,


אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית,


אני אשים פתק או שניים בחומה האלוהימית,


אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית.


אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית,


יכתבו אליי בדואר, אני אחתום להם את שמי,


לאסיר בבית הסוהר, לחולה הסופנית,


אבל לא בשם הסוהר אלא בשם הגשמה עצמית…


                                                            (הגשמה עצמית / אריק ברמן)


 


אני לא שומע רדיו. כבר כתבתי את זה פה אינספור פעמים. בגלל זה, כנראה, פספסתי את האלבום החדש של אריק ברמן, שהרדיו כבר נהנה לטחון בלי הפסקה, או כך אומרים.


אבל אם השגיא נאור לא יגיע לאריק ברמן, ברמן יגיע אל השגיא נאור. אפילו עד הבלוגריה, שם אני מסתגר ומשם אני ניזון בשנים האחרונות לצרכי התעדכנות מוסיקלית (ולא רק). איתמר כתב יפה על "ההבדל בין אריק ברמן ליהודה פוליקר" בהמשך לשיר האמור, והכריח אותי לשמוע אותו ולנמנם ארוכות בתגובה.


כך הוא כותב:


"אין לי שום דבר נגד אריק ברמן. אני לא מכיר אותו וגם לא ממש להוט להתוודע לעולמו הפנימי. וזו בעיניי כבר החולשה הבסיסית ביצירה שלו.."


כשיצא האלבום הראשון של ברמן כתבתי על "חבורת רימון", ש"החליטה במודע להשתלט על הפלייליסט, להשתמש בפלייליסט כנגד עצמו…  לייצר עוד ועוד רגועים-רגועים כאלה, שיהפכו ללהיטי ענק ולא יגידו לי כלום (כלום!!!) על החיים לי, ויישכחו באותה מהירות שבה הם נכתבו…", ועל ברמן עצמו שהוא "חד-ממדי, שטוח ועסוק יתר-על-המידה-בעצמו, וכך התובנות האובר-מתוחכמות שלו… לא יוצרים תחושת קרבה… אלא דווקא מרחיקים".


מהיום לא יכבה בי אור


אני גלים של קול בלב כינור


כוכב רכון אל בור


היין שנרדם שעון על השיכור.


אורח בעולם כמו כולם


חולף אני המלח על הים


על אף שמתכופף


ומהיום שוב לא יכבה בתוכי אור


אני גלים של קול בלב כינור…


                                                (אורח בעולם / בועז מעודה)


 


כן, גם איתמר לא עמד בפיתוי, לא הסתפק בברמן, והכניס גם את יו"ר ועד המוזיקאים של רימון, קרן פלס, לעניין:


"…אבל המוזיקה של ברמן היא לא הדבר הכי קרוב לפתטיות שמשמיעים כיום ברדיו. קרן פלס, חברתו לספסל הלימודים ב"רימון", עוקפת אותו בסיבוב. שמעתם את השיר החדש שהיא כתבה לבועז מעודה?   אם לא, הרווח כולו שלכם. זה מעורר מחשבות נוגות על הסתמיות בעולם תזזיתי ומרתק. יש כל-כך הרבה דברים מעניינים להגיד על החיים, על כישלונות, על אהבות ומה שביניהם גל בלי להישמע בנאלי וצפוי…"


מה אומר ומה אגיד?  אחרי ששמעתי את השיר הזה של מעודה, שמעולם לא הבנתי כיצד נהרה מדינה שלמה אחריו, ואחרי שקראתי את הטקסט הזה של פלס, שפרט לכך שהוא מוכיח שהיא סיימה בהצטיינות יתרה את הקורס "מבוא לחריזה" ב"רימון" לא אומר כלום, אני – ממש כמו איתמר – הרהרתי בסתמיות. אבל גם בכך שדור שלם מקבל בהכנעה, באהבה אפילו, את הסתמיות הזו. ואיזה מסכנים הילדים ששומעים עכשיו רדיו. ואיזה כיף היה לנו פעם.


הרהרתי במה שהיה פעם בפרספקטיבה של ברמן בביקורת ההיא – "כי [שלומי] שבן ו[מאיר ]אריאל, כמו גם [יובל] בנאי או [רמי] פורטיס, אפילו רמי [קלינשטיין], כולם רצו בתחילת הדרך בעיקר ליצור משהו משמעותי. ואם זה תפס, כשזה תפס, במוקדם או במאוחר, ואפילו הפך ללהיט, מה טוב. אף אחד מהם, בטח שלא בתחילת הדרך, לא כיוון מראש לרדיו או לפלייליסט או לטעמן של מתבגרות שמסמסות בטירוף למצעד זה או אחר. אני בטוח שהיה על זה איזה שיעור ב"רימון"…".


גם איתמר נדרש ל"פעם, לא מזמן":


"ולחשוב שפעם, לא מזמן, היה כאן רוק עירוני בועט. הוא היה סוחף יותר, כובש לב, ששיריו הם יצירה ספרותית בפני עצמה שעומדת גם בלי הלחן והקול. להקת "בנזין", למשל, הציגה בשנות ה-80 דיוקן של גבר צעיר שעוזב את הבית לטובת העיר הגדולה, מותיר אחריו הרהורים, חרטות, אכזבות… והוא היה בעיקר משכנע משום שביקש, וגם הצליח, לצאת נגד המוסכמות בלי לדרוש שכל הסובבים אותו ימחאו לו כפיים על כך. האגו פינה את מקומו ליצירה…  


גשר צר, סע ישר בדרך העולה
שביל עפר לא מוכר, פונה אל עיר גדולה
אוחז בהגה בכל הכוח, רוצה כל כך לברוח
אני בעצם לא יודע לאן, אבל אני נוסע בתוך הערפל

עיר קטנה, עיר סגורה, הלכה לישון מוקדם
אפילו אם יהיה לי רע לא חוזר לשם
עובר בצומת, ממשיך לנוע ליעד לא ידוע
מאחורי נעלתי דלת, מלפני אספלט ומלט, חושך מסביב…


                                                                        (משמרת לילה / בנזין)


 


"משמרת לילה" הוא להיט. אתם מוזמנים להאזין ולהשתכנע. הוא היה להיט בזמן אמת, אבל יש בו יותר מזה. ויש לי הרושם שהוא לא נכתב כלהיט. הלהיטים הגדולים באמת כולם כאלה. ב"חייב לזוז" מספר אהוד בנאי על התקופה שבה ניסה לכתוב "להיט", ובסוף מה שבאמת הצליח לו היה "והפליטים", עם להיטים כמו "עבודה שחורה" או "עיר מקלט", שיישארו רלוונטיים גם בעוד עשרים שנה.


"קורין אלאל, למשל, סיפרה את סיפור חייה בלי להתבייש בשונות שלה…  גם כשהממסד כבר הואיל לחבק אותה בזרועות פתוחות היא לא נכנעה לזהות שלה, והיא ממשיכה כך עד היום. ויש כמובן עוד דוגמאות רבות. טובה גרטנר, "פונץ'", ורד קלפטר, אהוד בנאי וזאב טנא הם רק חלק קטן מבין שלל מוזיקאים וזמרים שנותרו נאמנים לאמת הפנימית שלהם. איפה הם ואיפה אריק ברמן?"


יש ימים ששמיים סוגרים עננים
יש ימים שנשרים מעלי מהלכים.
חיה בתוך קופסא
חברה שהייתה לי השתגעה וקפצה מהצוק
תינוק שהבאתי הביתה משכנתי בשוק.
חיה בתוך קופסא

להתקדם וללכת הלאה
לא משנה איזה כיוון תפסת.
יום ולילה


לא נותנים להירגע ולנוח בצל
לא נותנים את הלחם שלי לגדל.
חיה בתוך קופסא
חיה בתוך קופסא


                                    (חיה בתוך קופסא / קורין אלאל)


 


נ.ב. יש דיבור שקורין אלאל הולכת להשתתף ב"האח הגדול VIP". "חיה בתוך קופסא 2009"?!

מודעות פרסומת

סיכוי קטן לאושר

וכמו ניצול ספינה טרופה נמשך לחוף
מבקש לכתוב את סוף ההקדמה
כינורות שדופים זורמים לעור התוף
מעירים בוקר של מציאות שונה
וכשהקרקע פוריה למעשה
ואף שיש אפשרות שאתבזה
לקול צבעי אביב אני יוצא


 


עשרים שנה בחושך מיוסר ועצבני
ויש סיכוי קטן לאושר
יש תאבון דרכים ואור בריא
אני שרק ביקשתי להסתפק במחשבה
אך פתע קמה לה תחושה
יש סימנים של אהבה


 


                                 (סימנים של אהבה / קוב)

שיר חתונה (לשני ותומר)

היום חל יום המשפחה.


היום המשפחה שלי מתרחבת קמעה. גיוס מצומצם אך איכותי.


אז כל אהבתי שלוחה לשני ולתומר, והלוואי שהחגיגה הכפולה, המשולשת בעצם (חתונה, יום המשפחה, ראש חודש אדר), היום תלך איתם מכאן ועד לקץ הזמנים.


אני מקדיש להם, לכולנו, את שיר החתונה שאני הכי אוהב בעברית, "שיר חתונה" של "דברים שעשיתי עם אחותי" (מילים של מודי בר-און!!!) –




עכשיו גם אלוהים כבר מעורב בזה
וכל מיני דודים מנהריה
עכשיו האהבה הופכת לחוזה
את לחוצה וגם אני מזיע

ואת אומרת ששכחת על מה בכלל ההמולה
אני אומר שזה בסדר
אני אומר שזה נפלא
הרי נשבעתי לך עכשיו שבועה בארמית
שאהיה חבר שלך
ושאוהב אותך
תמיד

מחר ניסע לבית מלון לירח דבש
ונצטלם על קו המים
תמיד חשבתי חתונה זה מטופש
אבל תראי איך נרטבות לי העיניים

הסידורי פרחים לא מתאימים לצבע המפות
הלילה נבתק את בתוליהן של המעטפות
ולפנינו כמויות כאלה של עתיד
שבו אהיה חבר שלך
שבו אוהב אותך
אוהב אותך
אוהב אותך
תמיד


 


(הקליפ כאן)

יקירתי, הדברים עוד ישתנו לטובה…

…היו ימים שבהם חשבתי שלא אוכל לעמוד בזה יותר


אבל עכשיו אני חושב שאני לא מתכוון לוותר


אנחנו מחכים לזה כבר תקופה כל-כך ארוכה


אבל אני יודע –


הדברים עוד ישתנו לטובה…


                                                (A Change Is Gonna Come / מלים ולחן: סם קוק)


בהצלחה, ארי!


   "אפילו אחרי שנתיים של אימונים, לא היה שם כלום פרט לפחד בלתי-נשלט.
ואז דממה, הדממה המחרידה של המוות…"


                                                                                                                 מתוך "ואלס עם באשיר", עכשיו גם בגרסת רומן גרפי (ויה יאירוה).


בגלל שורות כאלה אני אחזיק לו אצבעות הערב.


בהצלחה, ארי!

4 עצות מאבא שרשם את ילדו לגן עירוני

רשמתי הבוקר את יובל לגן עירוני (טרום-חובה) היום.


למרות שהרישום היה אלקטרוני (באינטרנט), היה במעמד הזה משהו מרגש. קשה להאמין שבעוד ששה חודשים הילד הקטן שלי הולך לגן "של גדולים".


בראש לא הפסקתי לחשוב על "4 עצות לילדה רוקדת" של רוני סומק, שבטח הזכרתי כאן ובטח עוד אזכיר. זהו ללא ספק אחד השירים היפים ביותר שאני מכיר על אבהות, ואני מקווה שרוני יסלח לי על שאני הופך את השיר ללשון זכר, כפי שהוא התנגן בראש שלי הבוקר:


תרקוד כאילו אף אחד לא
מסתכל עליך,
היה פיקאסו המניף מבד הגוף
כתפיים וידיים,
תן למכחול האש להשחיר
גחלים בעיניים
וזכור שמרגע לידתך אני עוקר
מרצפות בוערות מתחת לכפות רגליך.