יש בהם אהבה, והם ניצחו


הפועל חולון חוגגת. אודי ציטיאט ל-NRG.


 


 


כמו שכתבתי כאן לפני שבועיים, אימפריות נופלות לאט אבל בסוף הן נופלות. וככל שהן גדולות יותר, זה כואב יותר.


 


הנה לכם צדק פואטי: הקבוצה שלא ספרה את הליגה הפסידה בגמר של היורוליג, אבל לא הצליחה לנצח את הגמר הישראלי. הקבוצה שרק אירופה מעניינת אותה לא לקחה שום תואר בישראל, ולולא הקומבינות של שימון היתה רואה את אירופה בשנה הבאה רק בטלוויזיה.


 


תרשמו את השמות: אבישי גורדון, גוני יזרעאלי, מורן רוט, עמית תמיר, ביחד עם זרים שאף-אחד לא רצה לקחת, כמו פי.ג'יי. טאקר, מאליק דיקסון ואריק קמפבל. השמות האלה ניצחו את האלופה הנצחית, האלופה שהמאיסה את עצמה על כולנו, האלופה לשעבר.


 


ארקדי דוכין כתב פעם "יש בי אהבה והיא תנצח". הערב האהבה ניצחה את הכסף, הכדורסל הישראלי את הייבוא מחו"ל, דורסמן את שימון.


 


הייתי מת להיות בהיכל נוקיהו עכשיו. הייתי ניגש לשימון ושואל אם זה כאב…

מילואים, מסקנות חלקיות

מצד אחד, אין לי מה להלין על שירות המילואים שלי. קוראים לי למילואים רק לתרגילים. רוב הזמן מדובר בתרגילים של 2-3 ימים. פעם בשנתיים-שלוש מדובר בתרגיל גדול של שלושה שבועות. במהלך התרגיל אני עושה (כמעט) רק עבודה מקצועית – תמיכה במערכות מחשב עליהן אני מופקד. כך ששירות המילואים שלי לא קשה כלל וכלל. מה גם שאני עושה אותו עם חברים טובים, איתם אני הולך כבר לא מעט שנים.


מצד שני, בכל פעם שאני נקרא למילואים אני מבין כמה מצבנו גרוע. מי שהופתע מתוצאות המלחמה האחרונה כנראה לא עושה מילואים. בשירות הנוכחי החלטתי לתעד, בעיקר עבור עצמי, את מה שאני עושה (ולא עושה), תיעוד שאפשר למצוא בטוויטר שלי (אגב, לחוויית השימוש בטוויטר ראוי שאייחד פוסט שלם). הנה כמה מסקנות (חלקיות, בינתיים):


כמו כל דבר, גם התרגיל נחלק לשלושה חלקים – ההקמה, התרגיל והפירוק. כדי לעמוד בזמנים ולהצליח בתרגיל לוקחים ספיירים רציניים ולכן מזמינים את החיילים לשלושה שבועות (מעניין אם האויב יסכים לתת לנו שלושה שבועות להתארגנות גם במלחמה…) – שבוע ראשון להקמה, שבוע שני לבדיקות וסימולציות, שבוע שלישי לתרגיל ולפירוק.


הקמת התרגיל לוקחת בערך יום, כך שהשבוע הראשון רובו ככולו בטלה. השבוע השני כולו בטלה. בשבוע השלישי עושים תרגיל ומפרקים. כולם יודעים את הסיפור הזה, כולל הבטלה, ולכן למרות שמזמינים אותנו לשלושה שבועות, כמעט לכולם מקצרים לשבועיים. אך מכיוון שבצבא שולט אדון הבירוקרטיה ולא גברת השכל הישר, ולא ניתן לפצל את שירות המילואים לשבוע בהתחלה ושבוע בסוף, כולם – ללא יוצא מן הכלל – מקבלים זימון או לשבוע הראשון והשני או לשבוע השני והשלישי. כלומר כולם נמצאים בשבוע השני, הוא שבוע הבטלה הגמורה.




מה עושים ביום? משחקים קלפים…


 


לא מאמינים לי?  חושבים שהגזמתי עם הבטלה?!   הביטו שוב בטוויטר שלי מהשבוע הראשון שלי, קרי השבוע השני של התרגיל, קרי שבוע הבטלה הגמורה: אני כבר לא מתרגש כשמזמינים אותנו ב-9 ביום ראשון, אנחנו מגיעים ב-11:30 ועדיין מקדימים. אני לא מתרגש כשאני מגיע לאתר ב-3 ומגלה שאף אחד לא עושה כלום, וישר מצטרף למשחק קלפים סוער. אני כן מתעצבן שלמרות שאנחנו לא עושים כלום משאירים אותנו בשטח עד 8:30 ואז משחררים אותנו. ועוד יותר מתעצבן כשאני יוצא ב-6 בבוקר מהבית כדי להיות בשטח ב-8, רק כדי לגלות שכלום – כלום!!! – לא קורה. ביום שני – כלום. ביום שלישי – כלום (שחררו אותי בצהריים הביתה). ביום רביעי – כלום, ואז משחררים אותנו אחרי-הצהריים הביתה, עד יום ראשון!!!. נגמר השבוע ומה עשיתי בו?  כלום. אתם מזהים כאן דפוס?!




מה עושים בלילה?  קפה, עוגות ו…זהו!


 


זהו. ביום ראשון אני חוזר לשבוע האמיתי של התרגיל, השבוע היחידי. יהיה תרגיל, אנחנו ננצח ונלך הביתה שמחים וטובי-לב. חוץ מאלה מאיתנו שיש להם כבר ניסיון ומבינים שאם ככה אנחנו נראים, כדאי מאוד שלא נצא שוב למלחמה. או לפחות לא לפני 2014, אז אני – אינשאללה – אחזיר את פנקס המילואים (שאין לי) לצה"ל ואצא לפנסיה.

מחר למילואים

שתי קוראותיי המסורות תשאלנה וודאי מדוע אני הולך מחר למילואים. הרי אני הוא זה שמבקר ללא הרף את הצבא ואת הממשלה ששולחת אותו למשימותיו.


חשבתי על זה הרבה, אבל איך שאני לא מסובב את זה אני נשאר עם האקסיומה הבאה: אם אנשים עם שכל לא יילכו לצבא, הצבא יישאר מקום בלי שכל. והיות שעדיין המדינה הזו נשענת על אותו צבא, ויש לנו (רק) מדינה אחת ו(רק) צבא אחד, מוטב כך.


לפיכך ממחר ניתן לחפש אותי באיזור צאלים. ייתכנו עדכונים בין נמנום למשחק קלפים. אפשר גם להסתפק במיני-בלוגינג שלי ויה טוויטר.

במקום שם צנזרו את האינטרנט, היום שורפים ספרים (ומחר מה?)

יהונתן קלינגר חושף שבראש הקבוצה ששרפה עותקים של "הברית החדשה" (להזכירכם, חלק מכתבי הקודש הנוצרים) עומד עו"ד עוזי אהרון, סגן ראש עיריית אור-יהודה, החבר בש"ס, אותה מפלגה שמקדמת בשנה האחרונה את הצעת החוק האנטי-דמוקרטית בעליל בדבר צנזורה של האינטרנט ("החוק לסינון אתרים").


אותי זה ממש לא מפתיע. זה אך טבעי שמי שרצה לצנזר את האינטרנט אתמול, ישרוף ספרים היום. ומי ששורף ספרים היום, אתם יודעים מה יעשה מחר.


 


 


נ.ב. ש"ס, אם כן, זה לא ראשי תיבות של שוטים ספרדיים, אלא של שריפת ספרים?   מה שבטוח זה בטח לא ראשי תיבות של שוחרי סובלנות…

איך יודעים שנגמר האביב (שמש, חם חם חם, מכה מכה)

מביטים בבלוגיה סביב סביב.


אם את צלמת מוכשרת, הפרידה שלך מהאביב נראית כך.


אם אתה עובד הי-טק ברמת החייל, הפתיחה של הקיץ נראית עבורך כך (קלוז אפ):



(עוד תמונות אפשר למצוא אצל יניב המגניב).


בכל מקרה, ובעיקר בגלל שאני הולך להעביר את השבועיים הבאים בצאלים, מעולם לא נשמעו המלים ששר יובל בנאי פעם (ונעם רותם שר היום) כה רלוונטיות: חם חם חם, חם חם חם, שמש, חם חם חם, מכה מכה, חם חם חם…