בזמן האחרון התפרסמו המון ביקורות שלי, הן בפורום המוזיקה העברית של YNET והן ב"השרת העיוור", וקצת עייפתי מלדווח עליהן כאן בזמן אמת.

 

אז הנה טיפ: את כל הרשימות שלי מחוץ לבלוג אפשר למצוא בצד שמאל למטה, תחת הכותרת "יש חיים מחוץ לבלוג". כדאי להתעדכן (הערה לעצמי: כדאי לעדכן… J).

 

בין היתר ניתן למצוא שם כעת את הביקורות שלי על "מציאות אחרת" של אייל גולן, "צועקים על אהבה" של סינרגיה, "זה לא אותו דבר" של עברי לידר, "בעירום" של מיקי שביב, סינגלים בסבבה ועוד.

 

אז תקראו, תגיבו, תקשיבו, תרכשו מוסיקה ישראלית ותעשו חיים.

 

חג שמח!

בקר טוב ונצחי, המשורר. במשכן קברך נח השקט.

הליל נאסף בלי מכאוב- הן בזרוע השחר הומת.

אך איזו תולעת חיה עתה ללבך מנשקת

ולך, המשורר, לא איכפת?

 

עלו עשבים ירֻקִים – כתונת האביב – מן הרגב.

בודדה גויתך התמה בחָרפָּה, בקיצה וסתוה,

וגדולה שלותך הסולחת חטאת הרִמָה החוגגת,

גדולה ואינה מְקַוָה.

 

בקר טוב ונצחי, המשורר. לא יתמות בנפשי האלמת,

ולא פחד את גל עצמותי בשניו הקהות יכרסם.

מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד

את כל אבלי החיים לנחם.

  

                                              (על קבר בודלר / אברהם חלפי)

 

 

 

ב-8 ביוני 1980 נפטר אברהם חלפי. 25 שנה חלפו מאז, והוא עדיין נחשב לאחד מגדולי המשוררים בשפה העברית.

 

חלפי היה אהוב על המשוררים בני תקופתו (שלונסקי, פן, אלתרמן, גולדברג), אבל התגלה לציבור הרחב רק לאחר מותו, בעיקר בזכות שיריו שהולחנו על ידי יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד – "צער לך", "שיר על תוכי יוסי" ובעיקר "עטור מצחך", אולי השיר היפה ביותר בזמר העברי, ועוד.

 

חלפי עלה לישראל מפולין ב-1924, והצטרף לתיאטרון "אוהל". ב-1954 הוא עבר לתיאטרון הקאמרי, והפך לשחקן מבוקש. הוא נפטר, בגיל 76, לאחר שהתמוטט על במת הקאמרי, בעודו משחק את עוץ-לי גוץ-לי, אותו גילם ראשון בגרסה המוסיקלית של שלונסקי.

 

חלפי הוא מהמשוררים האהובים עליי ביותר. בחתונתי הקדשתי לאשתי שיר שלו, ואני חוזר לספר השירים של חלפי פעמים רבות, ומוצא שם שוב ושוב מלים היקרות וקרובות ללבי.

 

אז בקר טוב ונצחי, המשורר. מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד את כל אבלי החיים לנחם.

בקר טוב ונצחי, המשורר. במשכן קברך נח השקט.

הליל נאסף בלי מכאוב- הן בזרוע השחר הומת.

אך איזו תולעת חיה עתה ללבך מנשקת

ולך, המשורר, לא איכפת?

 

עלו עשבים ירֻקִים – כתונת האביב – מן הרגב.

בודדה גויתך התמה בחָרפָּה, בקיצה וסתוה,

וגדולה שלותך הסולחת חטאת הרִמָה החוגגת,

גדולה ואינה מְקַוָה.

 

בקר טוב ונצחי, המשורר. לא יתמות בנפשי האלמת,

ולא פחד את גל עצמותי בשניו הקהות יכרסם.

מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד

את כל אבלי החיים לנחם.

  

                                              (על קבר בודלר / אברהם חלפי)

 

 

 

ב-8 ביוני 1980 נפטר אברהם חלפי. 25 שנה חלפו מאז, והוא עדיין נחשב לאחד מגדולי המשוררים בשפה העברית.

 

חלפי היה אהוב על המשוררים בני תקופתו (שלונסקי, פן, אלתרמן, גולדברג), אבל התגלה לציבור הרחב רק לאחר מותו, בעיקר בזכות שיריו שהולחנו על ידי יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד – "צער לך", "שיר על תוכי יוסי" ובעיקר "עטור מצחך", אולי השיר היפה ביותר בזמר העברי, ועוד.

 

חלפי עלה לישראל מפולין ב-1924, והצטרף לתיאטרון "אוהל". ב-1954 הוא עבר לתיאטרון הקאמרי, והפך לשחקן מבוקש. הוא נפטר, בגיל 76, לאחר שהתמוטט על במת הקאמרי, בעודו משחק את עוץ-לי גוץ-לי, אותו גילם ראשון בגרסה המוסיקלית של שלונסקי.

 

חלפי הוא מהמשוררים האהובים עליי ביותר. בחתונתי הקדשתי לאשתי שיר שלו, ואני חוזר לספר השירים של חלפי פעמים רבות, ומוצא שם שוב ושוב מלים היקרות וקרובות ללבי.

 

אז בקר טוב ונצחי, המשורר. מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד את כל אבלי החיים לנחם.

היא לא היתה מושלמת,

היו לה כמה טריפים משלה.

הוא לא היה מודאג,

לפחות הוא לא היה לבד.

מאוחר מדי.

הוא ישן עם מלאכים

מוקדם מדי.

הוא תמיד במחשבתו של מישהו.

 

היא היתה מלכת הכיתה.

היא ראתה את הצד האפל של החיים.

היא גרמה לדברים לקרות,

אבל כשהוא עשה את זה באותו הלילה,

היא עברה על חשבונות טלפונים,

היא שוטטה מעיר לעיר.

מאוחר מדי.

הוא ישן עם מלאכים

מוקדם מדי.

הוא תמיד במחשבתו של מישהו.

 

הוא ישן עם מלאכים,

הוא ישן עם מלאכים.

                                                ( Sleeps with Angels, מילים: ניל יאנג)

 

 

 

במכתב ההתאבדות שלו, רגע לפני שירה בראשו, ציטט קורט קוביין, האיש שמאחורי "נירוונה" ושהביא לעולם (עם כמה חברים טובים) את ה"רוק של סיאטל" (או בשמו הרשמי: גראנג'),  שורה משיר של ניל יאנג, "My My Hey Hey"*: "עדיף להישרף מאשר להתפייד" ("It's better to burn out than to fade away").

 

השימוש שעשה קוביין במלים של יאנג השפיעו בצורה עמוקה וקשה עליו, ובאותה שנה (1994) הוא הוציא את האלבום Sleeps With Angels, שהוקדש לזכרו של קוביין. שנה אחרי-כן, ב-1995, בטקס שבו יאנג נבחר ל"Rock & Roll Hall of Fame", הוא סיים את נאומו בתודה לקוביין על "כל ההשראה". באחת הביוגרפיות שלו, "Shakey", יאנג מספר: "מה שההתאבדות [שלו] עשתה [לי] זה להחזיר אותי לשורשים שלי. היא גרמה לי לחזור חזרה ולחקור מאיפה התחלתי. מאיפה באתי. למה אני כאן ולמה הוא לא כאן. האם המוסיקה שלי סובלת בגלל שאני שרדתי…"

 

 

והערה אישית: אני לא חושב שעדיף להישרף. מה שבטוח זה שזה קל יותר. בטח קל יותר מלהתמודד עם כל הקשיים והבעיות והבלאגן של העולם הזה. בטח קל יותר מאשר להתפייד, לאט אבל בטוח. בעיניי קוביין הוא לא גיבור, לפחות לא בגלל הצורה שבה הוא סיים את חייו. גיבור הוא מי שמתמודד, שמביט למוות בלבן של העיניים ומחייך, שלא מתייאש, ששורד.

 

הרשימה הזו מוקדשת לגיבור כזה.

 

 

* לשיר המדהים הזה כבר נדרשתי כאן בבלוג, אבל בהקשר אחר לגמרי…

היא לא היתה מושלמת,

היו לה כמה טריפים משלה.

הוא לא היה מודאג,

לפחות הוא לא היה לבד.

מאוחר מדי.

הוא ישן עם מלאכים

מוקדם מדי.

הוא תמיד במחשבתו של מישהו.

 

היא היתה מלכת הכיתה.

היא ראתה את הצד האפל של החיים.

היא גרמה לדברים לקרות,

אבל כשהוא עשה את זה באותו הלילה,

היא עברה על חשבונות טלפונים,

היא שוטטה מעיר לעיר.

מאוחר מדי.

הוא ישן עם מלאכים

מוקדם מדי.

הוא תמיד במחשבתו של מישהו.

 

הוא ישן עם מלאכים,

הוא ישן עם מלאכים.

                                                ( Sleeps with Angels, מילים: ניל יאנג)

 

 

 

במכתב ההתאבדות שלו, רגע לפני שירה בראשו, ציטט קורט קוביין, האיש שמאחורי "נירוונה" ושהביא לעולם (עם כמה חברים טובים) את ה"רוק של סיאטל" (או בשמו הרשמי: גראנג'),  שורה משיר של ניל יאנג, "My My Hey Hey"*: "עדיף להישרף מאשר להתפייד" ("It's better to burn out than to fade away").

 

השימוש שעשה קוביין במלים של יאנג השפיעו בצורה עמוקה וקשה עליו, ובאותה שנה (1994) הוא הוציא את האלבום Sleeps With Angels, שהוקדש לזכרו של קוביין. שנה אחרי-כן, ב-1995, בטקס שבו יאנג נבחר ל"Rock & Roll Hall of Fame", הוא סיים את נאומו בתודה לקוביין על "כל ההשראה". באחת הביוגרפיות שלו, "Shakey", יאנג מספר: "מה שההתאבדות [שלו] עשתה [לי] זה להחזיר אותי לשורשים שלי. היא גרמה לי לחזור חזרה ולחקור מאיפה התחלתי. מאיפה באתי. למה אני כאן ולמה הוא לא כאן. האם המוסיקה שלי סובלת בגלל שאני שרדתי…"

 

 

והערה אישית: אני לא חושב שעדיף להישרף. מה שבטוח זה שזה קל יותר. בטח קל יותר מלהתמודד עם כל הקשיים והבעיות והבלאגן של העולם הזה. בטח קל יותר מאשר להתפייד, לאט אבל בטוח. בעיניי קוביין הוא לא גיבור, לפחות לא בגלל הצורה שבה הוא סיים את חייו. גיבור הוא מי שמתמודד, שמביט למוות בלבן של העיניים ומחייך, שלא מתייאש, ששורד.

 

הרשימה הזו מוקדשת לגיבור כזה.

 

 

* לשיר המדהים הזה כבר נדרשתי כאן בבלוג, אבל בהקשר אחר לגמרי…

 

היום, תחת הכותרת "מילים – אהוד מנור", יתקיים בגני יהושע אירוע הצדעה ענק לאחד היוצרים הענקיים ביותר במוסיקה הישראלית, אהוד מנור ז"ל.

 

בארוע, שיחל בשעה 20:30, ישתתפו מיטב אמני ישראל, שישירו משיריו של מנור, וביניהם מתי כספי, שושנה דמארי, בועז שרעבי, גידי גוב, יהודית רביץ ועוד.

מעל לעשרת אלפים כסאות יוצבו בפארק לנוחיות הקהל, והכניסה תהיה בחינם.

 

לאמן גדול כל-כך מגיע לא פחות ממופע גדול כל-כך, ואני בטוח שמי שיגיע גם יהנה וגם יצביע ברגליים לטובת יצירה אמיתית, ישראלית, איכותית ויפהפיה.

 

 

 

 

אני, לצערי הרב, לא אהיה שם בפארק. ילדי הקט-עד-מאוד עדיין לא בשל להופעות רוק, ובטח שלא בפארק הירקון (עוד שבוע-שבועיים… just you wait!).

עם זאת, בכל פעם שאני ניגש לעריסתו ומביט בו ישן, מתנגן בתוכי אחד השירים היפים ביותר של אהוד מנור (וחנן יובל), "דור".

אז הערב אני אשיר לבני את המלים הכל-כך יפות של אהוד מנור, במקום להדליק נר בפארק:

 

הדור הבא ישן בחדר הסמוך.
אני שומע את נשימתו.
הדור הבא חולם בחדר הסמוך
וממלמל פחדים מתוך שנתו.
אני רוצה אליו לגשת
ולחבק אותו חזק,
אך מחשבה שניה עוצרת –
אני טעיתי, הוא יצדק.

דור, דור, אל תשבור את חלומך, כמוני.
דור, דור, אל תמכור את עולמך.
עיניים פקח, אך אל תשכח
כל מה שאתה רוצה עכשיו.
ידיים שלח, אך אל תבטח
באלה הקוראים לשווא.
אל תשתוק – עמוד מולי.
אל תסמוך על הדור שלי.

 

 

היום, תחת הכותרת "מילים – אהוד מנור", יתקיים בגני יהושע אירוע הצדעה ענק לאחד היוצרים הענקיים ביותר במוסיקה הישראלית, אהוד מנור ז"ל.

 

בארוע, שיחל בשעה 20:30, ישתתפו מיטב אמני ישראל, שישירו משיריו של מנור, וביניהם מתי כספי, שושנה דמארי, בועז שרעבי, גידי גוב, יהודית רביץ ועוד.

מעל לעשרת אלפים כסאות יוצבו בפארק לנוחיות הקהל, והכניסה תהיה בחינם.

 

לאמן גדול כל-כך מגיע לא פחות ממופע גדול כל-כך, ואני בטוח שמי שיגיע גם יהנה וגם יצביע ברגליים לטובת יצירה אמיתית, ישראלית, איכותית ויפהפיה.

 

 

 

 

אני, לצערי הרב, לא אהיה שם בפארק. ילדי הקט-עד-מאוד עדיין לא בשל להופעות רוק, ובטח שלא בפארק הירקון (עוד שבוע-שבועיים… just you wait!).

עם זאת, בכל פעם שאני ניגש לעריסתו ומביט בו ישן, מתנגן בתוכי אחד השירים היפים ביותר של אהוד מנור (וחנן יובל), "דור".

אז הערב אני אשיר לבני את המלים הכל-כך יפות של אהוד מנור, במקום להדליק נר בפארק:

 

הדור הבא ישן בחדר הסמוך.
אני שומע את נשימתו.
הדור הבא חולם בחדר הסמוך
וממלמל פחדים מתוך שנתו.
אני רוצה אליו לגשת
ולחבק אותו חזק,
אך מחשבה שניה עוצרת –
אני טעיתי, הוא יצדק.

דור, דור, אל תשבור את חלומך, כמוני.
דור, דור, אל תמכור את עולמך.
עיניים פקח, אך אל תשכח
כל מה שאתה רוצה עכשיו.
ידיים שלח, אך אל תבטח
באלה הקוראים לשווא.
אל תשתוק – עמוד מולי.
אל תסמוך על הדור שלי.

 

 

תשובות לשאלון לבלוגר, שבוע 22/2005:

 

 

האם אתה מאמין באלוהים?

לא.

 

האם אתה מרגיש יהודי?

כן.

 

מה הפסוק האהוב עליך בתנ"ך?

מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ (קהלת, א')

 

מה עמדתך לגבי נישואים אזרחיים?

יפה שעת אחת קודם.

 

עם איזו דת אתה הכי מתחבר?  האם היית מעדיף להיוולד בן לאותה דת?  האם יום אחד תמיר את דתך?

"הדת היא אופיום להמונים" כתב קרל מרקס. כל דת היא כזו.
וג'ון לנון כתב: "דמיינו שאין דתות".
אני הייתי מעדיף להיוולד לעולם ללא דתות.

 

מה הדבר שהכי מעצבן אותך בדת שלך כפי שהיא כיום?

הכי מעצבן?   הכי מעצבן זה שהאנשים הכי נבערים, הכי קטנים, הכי טפשים, לוקחים להם מונופול על הדת. הם מחליטים מה טוב ומה רע, הם משתוללים ומשקרים, חוטאים ומלכלכים. הם נהנים להשאיר את הדת במחשכי ימי הביניים, ואיתה את ה"אלוהים" שלהם. הכי מעצבן אותי זה שהם מסתירים את "אלוהים" מאחוריהם עבור כל האחרים (שעוד מאמינים).

 

 

הם מסתירים את אלוהים

עם השקרים והזקן

והם עושים אותו כל-כך קטן

 

הם חושבים שהוא אוהב אותם

אבל הוא לא צריך אותם בכלל

כי אם אלוהים היה צריך אותם

אז הוא היה האל הכי אומלל

 

וכשהוא רואה אותם משתוללים וצועקים: אוי, ויי!

אז לפעמים הוא מתבייש, הוא אדונָי.

 

הם סוחטים ממנו אהבה

יורקים על הרצפה ומשקרים

בשמו הם עושים כל דבר תועבה

והוא לא מבין למה הם מחכים

 

הם חושבים שהוא אוהב אותם

והוא מביט מעל, אל השקיעה

ומצטער שהוא ברא אותם

כי הם מקלקלים את הבריאה

 

והוא רואה אותם משתוללים ומשקרים בשמו

אז לפעמים מתחשק לו להחריב את עמו

 

אולי זו הסיבה שהרבה אנשים בריאים

עוזבים את הדת

וחוזרים לאלוהים.

 

(הם מסתירים את אלוהים / יהונתן גפן)