טלוויזיה

 


טלוויזיה, אמרי שאת אוהבת אותי


טלוויזיה, אמרי שאיכפת לך


בדידות היא המקצוע שלי


הראי לי את אלה שאינם שם איתי


 


טלוויזיה, מלמלי אליי


עמוק בתוך החדר שלי הלילה


את האקווריום של השטן, יקירתי


אני מתפשט לאור השקרים שלך


 


טלוויזיה, הפתחי אליי


השלט נמצא בידי


אני יכול לעמעם אותך לאור אדום


יקירתי, נסי להבין


אני שם…   כל-כך שם…


 


טלוויזיה, אני כל-כך מצטער


אם דחיתי אותך שם אז


אני כל-כך קטן במימד שלך


הילד שלי יהיה דומה לך, אני נשבע


                                                            (television)


 


¿


 


בזמן האחרון אנשים מדברים אתי על מה שהם ראו/רואים/יראו בטלוויזיה, וממש לא נעים לי. לא נעים, כי ממש לא יוצא לי לראות טלוויזיה. אם תזניחו את השעתיים שבה ערוץ 24 מהווה את הפלייבק בעוד אני מאכיל/מחבק/משחק עם יובלי בשעת בוקר מוקדמת (שש!!!) [לפעמים אני מעביר ל"חדשות הספורט" בשבע, אבל רק לפעמים…], אני פשוט הפסקתי לראות טלוויזיה. סורי, יש לי דברים יותר טובים לעשות.


 


אתמול, כשמישהו שלח לי את הלינק להופעה שרובין היצ'קוק נתן לפני חודש ו"טלוויזיה" המבריק שלו התנגן ברקע, הגעתי למסקנה שזה ממש פשע שעוד לא הבאתי את הטקסט הזה כאן. אחרי הכל, אם אני לא מעניק את חסדיי למכשיר הפלא, לפחות ניתן לה את הכבוד המגיע לה.


 


אגב, "television" מופיע במקור ב-"Spooked", אלבום שווה בהחלט המכיל עוד שירים מבריקים לא פחות.


 





 


נ.ב. למי שלא האמין שהמקור לכל הבעיות הוא הסָמֶך, הרי לכם תוצאות הבחירות למפלגת העבודה מליל אמש: פרס הפסיד לפרץ. ומה ההבדל בין פרץ לפרס (חוץ מהשפם)?  you got it – הסָמֶך. I rest my case!!!

מה המקור לכל הבעיות? סָמֶך!

 


במקרה שלי, ספאם. במיוחד על הבוקר. במיוחד מאיזה כת סהרורית שאין לי שמץ של מושג איך השיגה את כתובת האי-מייל שלי (ואיזה מזל שגוגל יודעים לעשות אנטי-ספאם), אבל היא בטח לא מבינה במיינד האנושי אם היא מפרסמת את עצמה באמצעות דואר זבל.


 


 


ספאם. סיינטולוגיה. סהרוריים. סססססאמק. כנראה שהמקור לכל הבעיות קשור איכשהו לסָמֶך.


 


 


נ.ב. האם האקדמיה ללשון שקלה לתרגם את ספאם ל"המממ" (הודעה מטופשת מציקה מעצבנת)?  


 


נ.ב.נ  אחרי שהחמאתי לגוגל, מי לעזאזל כתב להם את המנגנון שבוחר Sponsored Links?   איך ההודעה של מרכז הסיינטולוגיה המעצבן הביאה לי לינקים לאיזה מתמודד סהרורי לרשימת העבודה ולאפשרויות להעביר את סוכות (לא היה כבר?) בחו"ל???!!!!

על בתי קברות, הלוויות והשנוריזם כזרם מייצג של היהדות האורתודוקסית

 


אני שונא בתי קברות. עוד יותר מהם אני שונא הלוויות. הלוויות תמיד מוציאות ממני את כל הרגשות הכבושים שהדחקתי ביחס לאנשים קרובים שאיבדתי (סבא שלי, במיוחד), ובהספדים אני מנסה נורא אבל לא מצליח אף פעם לעצור את הדמעות. ביום חמישי הייתי בבית קברות ירקון בהלוויה של אבא של מישהו שעבד אתי.


 


יותר משאני שונא בתי קברות והלוויות, אני שונא את הקטע הבזוי של השנור שאיך-שהוא נכרך בבתי קברות והלוויות. אמנם השנוריזם הוא זרם חשוב, מרכזי ומייצג בדת היהודית האורתודוקסית, וכידוע לכם בני דת זו שולטים ביד רמה בתעשיית ההלוויות והקבורות, אבל בכל פעם מפתיע אותי כמה קרים וכמה שנוררים יכולים להיות אנשים דווקא בסיטואציות הפגיעות והכאובות האלה (אגב, כל הדתות, בלי יוצא מן הכלל, שיכללו את ניצול החלש, המסכן והפגוע לטובתן הן).


 


עומד קהל גדול ומחכה לטקס ההלוויה בבית הלוויות. אנשים מוחים דמעה, עצובים. בתוך הקהל מסתובב איזה איש מוזר, כובע שחור לראשו, זקן עבות על פניו, טלית על כתפיו. הריטואל שלו קבוע: הוא ניגש לאדם עם פתק קטן על נייר צבעוני ומושיט לו אותו. על הפתק "ברכת הבית". אחר-כך הוא שואל לשמו, ואז מפטיר איזו ברכה, ולא שוכח לשאול אותו לשם בת-הזוג, הילדים, ההורים וכו'. בסוף הוא לא שוכח לבקש "צדקה". לא יודע לאן הולך הכסף, אני מנחש שהוא "עושה לביתו". והוא עובר אחד-אחד, בלי יוצא מן הכלל, בלי הבחנה.


 


הרב שנור הגיע גם אליי. עוד לפני שהושיט לי את הפתק הצבעוני כבר סיננתי לעברו: "אני לא מעוניין". זה לא הכסף, זה הפרינציפ. הרב שנור לא הראה סימנים של הבנה. "איך קוראים לך?", הוא שאל בלקוניות. "אני לא מעוניין", עניתי, הפעם בתקיפות. לשמחתי, בשלב הזה הוא הביט לי בעיניים והבין עם מי יש לו עסק. לשמחתי, כי עוד נסיון אחד, ולך תדע מה היה קורה שם.


 


כשהבטתי בפניו המופתעים-מעוצבנים, לא יכולתי שלא לפזם בראש בית מתוך "רכבת העמק" של יהונתן גפן:


"'סליחה, כבר הנחת תפילין היום?', שואל אותי עסקן עם זקן.


אמרתי לו: 'לא, ומה אתך? כבר קראת "הנסיך הקטן"??'


אבא, תעשה לי טובה, תגיד לי שזה רק חלום.


למה לא סיפרת לי שרכבת העמק לא נוסעת כבר לשומקום…"


 


הסרבנות האידיאולוגית שלי לא ייאשה את הרב שנור. להיפך. הוא המשיך במשנה מרץ לעבור אדם-אדם בקהל הגדול. נדמה היה לי שההלוויה לא התחילה עד שהוא לא מיצה את פוטנציאל השנור של הקהל. למה אנשים מוציאים כסף כדי לקבל ברכה מאיזה תמהוני, שהוא אפילו לא הרב כדורי, גלילי, חרוטי או כל צורה-גיאומטרית-אחרת-י?   לך תדע. אי אפשר לשפוט אנשים על אמונותיהם, בטח לא כשהם במצוקה.


 


תחושת הגועל שמילאה אותי באותו רגע היתה נוראית. למזלי, בדיוק כשהגיע שנור עד נפש, החל טקס ההלוויה, והדמעות שחנקו את גרוני השכיחו ממני את העניינים התפלים שמסביב. אני שונא בתי קברות. עוד יותר מהם אני שונא הלוויות.

לברוח, לשכוח, להקים משפחה אחרת


 


אני נגד טקסים וכל הטררם הזה ושלושה שבועות של עצרות וכתבות מיוחדות ותחקירים ודו"חות. מה שחשוב זה אם למדנו משהו ומה למדנו. התשובות הן לא וכלום. לא כלום.


 


אלו שהסיתו אז ואיימו, מרביצים היום לקצינים וממררים את חייהם של מנהיגיהם לשעבר. אלו שהסתכלו בטלוויזיה ולא אמרו דבר, מביטים גם היום במצב וזה לא ממש מזיז להם.


 


אני זוכר שאחרי הרצח היו דיבורים על כך שהמדינה הזו היא כבר לא ממש שלנו. משנה לשנה התחושה הזו מתחזקת.


 


יותר ויותר אני חושב ומזדהה ומאמץ לי את המלים של "בראשית" של אביתר בנאי, ליום הזה ולימים אחרים:


 


הימים עוברים לי


ואני מרגיש שזה עוזר לי


לברוח, לשכוח הכל, להקים משפחה אחרת  


 


המלך האחרון נרצח לפני סוף המאה


הרוצח החייכן למד תורה בבר אילן


 


צריך לרקוד- אין שאלה


צריך לרקוד- אין תשובה


הכועסים כועסים


השמחים שמחים


העצובים עצובים


בסוף הסוף.

שמע ישראל, הציפור שלנו, הציפור אחת!: הימים הנוראים – סוף

 


טוב, אז חודש אוקטובר נגמר, הימים הנוראים עברו, ולי סוף-סוף יש אישור לפתוח בקבוק שמפניה ולפתוח את המדיה פלייר ולנגן איזה קובץ מפ3 טוב. כן, תם הצום, נשבר השרב, אפשר להוריד מוזיקה לא-חוקית עכשיו.


 


אז איך מסכמים חודש, שזה  נצח שנמשך שלושים ואחד יום, בלי מפ3ים?   ובכן, לא היה קשה כמו שחשבתי. גם בגלל שהיו הרבה חופשים, שבהם עמד לרשותי אוסף הדיסקים (המקוריים!!!) הגדול שלי (ופתאום הערכתי אותו מאוד);  גם בגלל שלא היו המון פיתויים (ייזכרו לטובה הקאבר של דבנדרה ל"אגרוף מלא אהבה" של אנתוני והג'ונסונים וההופעה של אהוד בנאי וברי סחרוף ביום ההתרמה לנפגעי הצונאמי של גל"צ, שנורא התחשק לי לשמוע כל הזמן); וגם בגלל שאם עושים לרגע סטופ מכל הטירוף של הורד-ושמע וכל תרבות האינסטנט הלא-חוקית הזו, אז אם טיפחת אוסף אלבומים שווה, אפשר להסתדר די הרבה זמן בלי הציפור.


 


לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהי על כל עניין ההורדות, של מוסיקה בפרט ושל תכנים (סרטים, תוכנות) בכלל. מיום ליום אני מוצא שאני נהייה יותר מיליטנטי בעניין, ולא לכיוון שאתם חושבים – – – גדל פה דור, אנשים שקטנים ממני רק בכמה שנים, שטיפחו לעצמם אידיאולוגיה שלמה סביב העובדה שהם, ירצו או לא, עבריינים. מה, אם מחר יעלו את המחיר של הלחם, תגנבו לחם ותתרצו את זה במחיר?   אם מחר יהיה אפשרי להעביר אחד לשני כרטיס אשראי, תקנו בכרטיס אשראי שלא שלכם, רק כי אפשר?   בקיצור, פשע נשאר פשע, והשקלים הבודדים שכולנו גונבים הם השקלים הבודדים שחסרים למתופף, למלחין, למתכנת, לבמאי. בקצב הזה לא תהיה פה תרבות ולא יהיה פה שוק, ואז מה תגנבו?!


 


אני בעד האפשרות של העברת קבצים זה לזה. זה הרי המקבילה המודרנית של "בוא נסתלק אליי לשמוע תקליטים". הנה, למשל, הבלוג הזה, שאני שותף לו, הוא בדיוק הכיוון שהעסק צריך ללכת אליו. זה תופס אפילו לתוכנות וסרטים. אבל חייבים לחנך את הילדים האלה, את כולנו, שאם אהבת ונהנית, לך ותקנה את זה. הנה, למשל, עבדכם הנאמן, שהוריד לא מזמן מדויד פרץ יבדל"א את שני האלבומים היפים של "העברה: אופקים", שמע, נהנה והחליט להצביע בארנק. תוך זמן קצר מאוד הגיעו אליי שני האלבומים האלה כחוק, ולמען האמת יכולתי לצרוב אותם לא פחות יפה, אבל משהו בי הרגיש טוב עם העובדה שאני תורם לתרבות שאני נהנה ממנה, שאני מפרגן לאמן שיצר את כל היופי הזה.  מה, זה כל-כך מופרך?  זה כל-כך קשה??!


 


בחזרה אל הנושא – אני חושב שהדבר שהכי התגעגעתי אליו בחודש הזה הוא היכולת למצוא איזה לינק, לקרוא איזה שורה באיזה אתר, לקבל איזה אימייל, להוריד את הקובץ ולהאזין בו במקום. יש בזה משהו מעניין, מגרה, מתגרה, מרתק. זה אינסטנט וזה רדוד וזה לא מושקע ומשקיע, אבל גם זה חלק מהקסם של הרשת ושל הציפור ושל השיתוף. והכי חשוב, זה לא עומד בכלל בסתירה לכל הדברים הרציניים שכתבתי כאן למעלה.


 


לסיכום, תודה-ברכה לגיאחה, היזם והמענה הראשי. כולי תקווה שהריאלטי הבא שנופל בחיקי יהיה ברוח הזו ולא יילך בכיוון של, למשל, האזנה במשך חודש ימים לקאברים של יהודה סעדו וסינרגיה.


 


שמע ישראל, הציפור שלנו, הציפור אחת!


 


 


נ.ב. אם אהבתם את הריאליטי שלנו, אתם מוזמנים לרכוש את הזכיון שלו חינם-אין-כסף ולנסות בעצמכם בבית. ההנאה מובטחת!