ניקוי פסח (או: אם כל השחרורים)

כן, הגיע הזמן לעוד ניקוי פסח אימתני במדפים העמוסים לעייפה, והפעם אני מנקה מהארון המון המון המון סינגלים, שמן הראוי שלא יישארו סינגלז בפסח.


אז אם בא לכם לאמץ – עד שניים לכל אחד – שלחו לי מייל. כרגיל, כל הקודם זוכה.  (מומלץ להתעדכן כאן ברשימה בזמן אמת)


חג פסח שמח!


 


ואלה שמות:



  • דוד דאור עם ארקדי דוכין – נוסע צפונה     ישוחרר לידי חציל שמאלני
  • דוד דאור – מי קורא לי     ישוחרר לידי חציל שמאלני
  • יהודה סעדו – רציתי שתדע      ישוחרר לידי שי אפשטיין
  • רונית שחר – להתחיל להמשיך    ישוחרר לידי תום סיטון
  • חמי פור-בוכראי – המכתב   ישוחרר לידי שאולי
  • סאבלימינל עם מירי בן ארי וג'ו באדן – קלאסית ופרסי  ישוחרר לידי שאולי
  • האחים לוי – צמות     ישוחרר לידי חנן
  • עמיר בניון – עיניה      ישוחרר לידי מיכאל בבייב
  • דודו טסה – כי ככה זה     ישוחרר לידי שי אפשטיין
  • כוכבית הדר – נסיעה      ישוחרר לידי חנן
  • 1:1 – שניים באחד – לעולם / אחות תאומה     ישוחרר לידי אנדי אדאמס
  • נעמה רז – בעינייך
  • מאיה אברהם – לפני שנשתגע
  • עודד ארביב – זמן פציעות
  • איסתרא – אהובתי, הולך ישר      ישוחרר לידי גלעד פריד
  • שבטי ישראל – יחד
  • רוטבליט – הרהור חוזר במעמד הר סיני / ארבעים שנה    ישוחרר לידי רפי
  • פבלו רוזנברג – חיכיתי לך  ישוחרר לידי דורית מגידור
  • דנה ברגר – מותר    ישוחרר לידי דניאל תשבי
  • זיו פולקובסקי – בשבילים
  • דודו טסה – כי ככה זה   ישוחרר לידי תום סיטון
  • It's Cloudy Now – Blackfield    ישוחרר לידי ליאור ונטורה

 

4. אהובתי




 


אני עומד בפינת הרחוב ומביט אל עבר החלון המואר שבבית שבקצה הרחוב. רק במקרה עברתי פה. יצאתי לטיול עם הכלב, והוא סחב אותי לרחוב הזה, לפינה הזו. אני רואה את האשה רוכנת מעל הכיור, וודאי שוטפת כלים. לרגע היא מביטה דרך החלון בשמיים זרועי הכוכבים, ואז חוזרת למציאות, למים הזורמים, לכלים הנערמים. אני אף פעם לא הנחתי לה לשטוף את הכלים בסוף הארוחה. אבל מה אני הבנתי אז?    מאז אהובתי כבר לא אוהבת אותי. אהובתי התבגרה, אהובתי מצאה לה בית. ויש לה גבר שיודע הכל – איך לדבר, איך לאהוב, איך לגעת. כמו שהיא אוהבת, כל הזמן.


 


האור בחלון כבה. אני מביט בה הולכת לחדר השינה, לישון, לבד. כשפגשתי אותה פעם, אחרי שהם עברו לגור ביחד, היא אמרה לי שהיא משתנה. שהבחורה שאני הכרתי, שאני אהבתי, כבר לא קיימת. הוא מדבר איתה, הוא אומר לה דברים, הוא כותב לה פתקים קטנים ומשאיר על הכרית, על המקרר. ציטוטים מהמקורות, ממשוררים מפורסמים. אני לא אמרתי כלום, רק כתבתי לה שירי אהבה גדולים, מלאי פאתוס וחסרי קשר למציאות. והוא, הוא לא שוכח מה אמיתי, מה מציאותי. הוא שם, כל הזמן.


 


היא הולכת לישון לבד. מכבה את האור. קרובה אליי כל-כך, ובכל-זאת כל-כך רחוקה. ואני יודע שהיא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי. כבר לא מאושרת, כבר לא טורפת את החיים, כבר לא נסיכה יפה וטהורה. החיים טפחו על פניה, ועכשיו כל מה שנשאר לה זה רגעים קצרים של אושר גנוב, שבהם היא חומקת מהבית, כשהוא מגיע מאוחר או כשהוא הולך לישון מוקדם, נכנסת למכונית ונוסעת למקומות שבהם היינו מבלים פעם. היא מזמינה לעצמה משקה חזק מדי ושותה פחות מדי, מביטה בזוגות המשחקים את המשחקים שאנחנו היינו משחקים פעם, ובעיקר חושבת. והוא יודע, הוא יודע שהיא שם. הוא יודע כל הזמן, ואולי בגלל זה היא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי.


 


נהיה קר. הכלב סוחב אותי בחזרה הביתה. אני מביט בבית הקטן והחשוך שם מצאה לה אהובתי מקלט. מקלט וכלא, ממנו היא חומקת. ורק ממני היא לא מתרחקת. אהובתי שהתבגרה, אהובתי שהתברגנה, נשארת תמיד קרוב אליי, קרוב מדי. אולי זה מתוך בחירה, אולי זה גורל. אני מהרהר בזה כשאני פותח את הארון ומחליף חולצה. הנה הסוודר שהיא קנתה לי, הסוודר שהיא אהבה. אתה נראה בו כמו מרלון ברנדו, היא אמרה לי. הו, אהובתי, אהובתי. הייתי בשמחה משאיר אותך מאחוריי. לו רק הייתי מפסיק להיתקל בך בכל מקום אליו אני הולך. כל הזמן.


 


 







 



נכתב במסגרת פרוייקט "12 של "השרת העיוור", עפ"י  [לרכישה].  הטקסט המקורי כאן.


 


 


1. שש שעות


2. חבק אותי


3. היא ואני

4. אהובתי




 


אני עומד בפינת הרחוב ומביט אל עבר החלון המואר שבבית שבקצה הרחוב. רק במקרה עברתי פה. יצאתי לטיול עם הכלב, והוא סחב אותי לרחוב הזה, לפינה הזו. אני רואה את האשה רוכנת מעל הכיור, וודאי שוטפת כלים. לרגע היא מביטה דרך החלון בשמיים זרועי הכוכבים, ואז חוזרת למציאות, למים הזורמים, לכלים הנערמים. אני אף פעם לא הנחתי לה לשטוף את הכלים בסוף הארוחה. אבל מה אני הבנתי אז?    מאז אהובתי כבר לא אוהבת אותי. אהובתי התבגרה, אהובתי מצאה לה בית. ויש לה גבר שיודע הכל – איך לדבר, איך לאהוב, איך לגעת. כמו שהיא אוהבת, כל הזמן.


 


האור בחלון כבה. אני מביט בה הולכת לחדר השינה, לישון, לבד. כשפגשתי אותה פעם, אחרי שהם עברו לגור ביחד, היא אמרה לי שהיא משתנה. שהבחורה שאני הכרתי, שאני אהבתי, כבר לא קיימת. הוא מדבר איתה, הוא אומר לה דברים, הוא כותב לה פתקים קטנים ומשאיר על הכרית, על המקרר. ציטוטים מהמקורות, ממשוררים מפורסמים. אני לא אמרתי כלום, רק כתבתי לה שירי אהבה גדולים, מלאי פאתוס וחסרי קשר למציאות. והוא, הוא לא שוכח מה אמיתי, מה מציאותי. הוא שם, כל הזמן.


 


היא הולכת לישון לבד. מכבה את האור. קרובה אליי כל-כך, ובכל-זאת כל-כך רחוקה. ואני יודע שהיא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי. כבר לא מאושרת, כבר לא טורפת את החיים, כבר לא נסיכה יפה וטהורה. החיים טפחו על פניה, ועכשיו כל מה שנשאר לה זה רגעים קצרים של אושר גנוב, שבהם היא חומקת מהבית, כשהוא מגיע מאוחר או כשהוא הולך לישון מוקדם, נכנסת למכונית ונוסעת למקומות שבהם היינו מבלים פעם. היא מזמינה לעצמה משקה חזק מדי ושותה פחות מדי, מביטה בזוגות המשחקים את המשחקים שאנחנו היינו משחקים פעם, ובעיקר חושבת. והוא יודע, הוא יודע שהיא שם. הוא יודע כל הזמן, ואולי בגלל זה היא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי.


 


נהיה קר. הכלב סוחב אותי בחזרה הביתה. אני מביט בבית הקטן והחשוך שם מצאה לה אהובתי מקלט. מקלט וכלא, ממנו היא חומקת. ורק ממני היא לא מתרחקת. אהובתי שהתבגרה, אהובתי שהתברגנה, נשארת תמיד קרוב אליי, קרוב מדי. אולי זה מתוך בחירה, אולי זה גורל. אני מהרהר בזה כשאני פותח את הארון ומחליף חולצה. הנה הסוודר שהיא קנתה לי, הסוודר שהיא אהבה. אתה נראה בו כמו מרלון ברנדו, היא אמרה לי. הו, אהובתי, אהובתי. הייתי בשמחה משאיר אותך מאחוריי. לו רק הייתי מפסיק להיתקל בך בכל מקום אליו אני הולך. כל הזמן.


 


 







 



נכתב במסגרת פרוייקט "12 של "השרת העיוור", עפ"י  [לרכישה].  הטקסט המקורי כאן.


 


 


1. שש שעות


2. חבק אותי


3. היא ואני

4. אהובתי




 


אני עומד בפינת הרחוב ומביט אל עבר החלון המואר שבבית שבקצה הרחוב. רק במקרה עברתי פה. יצאתי לטיול עם הכלב, והוא סחב אותי לרחוב הזה, לפינה הזו. אני רואה את האשה רוכנת מעל הכיור, וודאי שוטפת כלים. לרגע היא מביטה דרך החלון בשמיים זרועי הכוכבים, ואז חוזרת למציאות, למים הזורמים, לכלים הנערמים. אני אף פעם לא הנחתי לה לשטוף את הכלים בסוף הארוחה. אבל מה אני הבנתי אז?    מאז אהובתי כבר לא אוהבת אותי. אהובתי התבגרה, אהובתי מצאה לה בית. ויש לה גבר שיודע הכל – איך לדבר, איך לאהוב, איך לגעת. כמו שהיא אוהבת, כל הזמן.


 


האור בחלון כבה. אני מביט בה הולכת לחדר השינה, לישון, לבד. כשפגשתי אותה פעם, אחרי שהם עברו לגור ביחד, היא אמרה לי שהיא משתנה. שהבחורה שאני הכרתי, שאני אהבתי, כבר לא קיימת. הוא מדבר איתה, הוא אומר לה דברים, הוא כותב לה פתקים קטנים ומשאיר על הכרית, על המקרר. ציטוטים מהמקורות, ממשוררים מפורסמים. אני לא אמרתי כלום, רק כתבתי לה שירי אהבה גדולים, מלאי פאתוס וחסרי קשר למציאות. והוא, הוא לא שוכח מה אמיתי, מה מציאותי. הוא שם, כל הזמן.


 


היא הולכת לישון לבד. מכבה את האור. קרובה אליי כל-כך, ובכל-זאת כל-כך רחוקה. ואני יודע שהיא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי. כבר לא מאושרת, כבר לא טורפת את החיים, כבר לא נסיכה יפה וטהורה. החיים טפחו על פניה, ועכשיו כל מה שנשאר לה זה רגעים קצרים של אושר גנוב, שבהם היא חומקת מהבית, כשהוא מגיע מאוחר או כשהוא הולך לישון מוקדם, נכנסת למכונית ונוסעת למקומות שבהם היינו מבלים פעם. היא מזמינה לעצמה משקה חזק מדי ושותה פחות מדי, מביטה בזוגות המשחקים את המשחקים שאנחנו היינו משחקים פעם, ובעיקר חושבת. והוא יודע, הוא יודע שהיא שם. הוא יודע כל הזמן, ואולי בגלל זה היא כבר לא צוחקת. בטח לא כמו שצחקה איתי.


 


נהיה קר. הכלב סוחב אותי בחזרה הביתה. אני מביט בבית הקטן והחשוך שם מצאה לה אהובתי מקלט. מקלט וכלא, ממנו היא חומקת. ורק ממני היא לא מתרחקת. אהובתי שהתבגרה, אהובתי שהתברגנה, נשארת תמיד קרוב אליי, קרוב מדי. אולי זה מתוך בחירה, אולי זה גורל. אני מהרהר בזה כשאני פותח את הארון ומחליף חולצה. הנה הסוודר שהיא קנתה לי, הסוודר שהיא אהבה. אתה נראה בו כמו מרלון ברנדו, היא אמרה לי. הו, אהובתי, אהובתי. הייתי בשמחה משאיר אותך מאחוריי. לו רק הייתי מפסיק להיתקל בך בכל מקום אליו אני הולך. כל הזמן.


 


 







 



נכתב במסגרת פרוייקט "12 של "השרת העיוור", עפ"י  [לרכישה].  הטקסט המקורי כאן.


 


 


1. שש שעות


2. חבק אותי


3. היא ואני

להיות הורה זה לעקור יום יום בידיים חשופות מרצפות בוערות מתחת לכפות רגליהם הקטנות

פעם, בכל פעם שהייתי שומע על התעללות בילד או בתינוק, בין אם מצד הוריו ובין אם מצד אחרים (משפחה, מעגלים חברתיים, זרים), הייתי מזדעזע. אני אדם עם בטן יחסית עמידה בפני הזוועות השונות שהעולם הזה פורש בפניי, אבל התעללות בחסרי ישע היא ללא ספק אחד הדברים שפשוט לא מניחים לי וטורדים את נשמתי.


 


מאז שיובל נולד, כשאני שומע על התעללות בתינוק, אני מתמלא זעם ודמעות. כי עם כל הכבוד למה שחשבתי והרגשתי קודם, רק כשאתה הורה לתינוק, קטן חמוד וחסר ישע, כשאתה מעביר את ימיך (ולילותיך לפעמים) בדאגה לו ובמחשבה עליו, כשאתה יודע שאתה האחראי לחייו – למזון שהוא אוכל, לחיתול שהוא לובש, לכך שיהיה לו חם ונעים. רק אז אתה מסוגל להבין כמה רשע יש במי שמתעלל בתינוק, כמה חוסר אנושיות, כמה אטימות. רק אז אתה מבין שאיש כזה איננו ראוי להלך בין בני האדם. איש כזה ראוי שיישב כל חייו בין סוגר ובריח, הרחק מבני אדם נורמטיביים (למען האמת אני יכול לחשוב על עונש ראוי יותר, אבל הוא איננו נהוג במדינתנו, וכנראה טוב שכך).


 


תינוק בן שלושה חודשים מת בבית החולים. כל חטאו היה בכי מתמשך. האב, חרדי בן 19, כעס על כל שבכה. חרדי?   לאדם כזה וודאי אין אלוהים בליבו. אלוהים?!  אלוהים אדירים.  


 


מישהו כתב פעם שצריך רשיון כדי לנהוג, רשיון כדי לשאת נשק, רשיון לעשות כמעט כל דבר במדינה הזו, אבל לא כדי להוליד ילדים. אתה יכול להיות בור, נכה נפשית, ילד טיפש ובכל-זאת להביא ילד לעולם. זה כל-כך קל שזה פשוט מצמרר. זה גם קל להתעלל בו ולהביא למותו. הקושי הוא לדאוג לו כל חייו, לעשות אותו מאושר, לגדל אותו בריא ושמח. הקושי זה לאהוב אותו בכל מצב, בכל מחיר. גם כשהוא בוכה, בעיקר כשהוא בוכה.


 


להיות הורה זה לעקור יום יום בידיים החשופות מרצפות בוערות מתחת לכפות רגליהם הקטנות כדי שימשיכו לרקוד.


 


רִקְדִי כְּאִלּוּ אַף אֶחָד לֹא
מִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ,
הֲיִי פִּיקָסוֹ הַמֵּנִיף מִבַּד הַגּוּף
כְּתֵפַיִם וְיָדַיִם,
תְּנִי לְמִכְחוֹל הָאֵשׁ לְהַשְׁחִיר
גֶּחָלִים בָּעֵינַיִם
וְזִכְרִי שֶׁמֵּרֶגַע לֵדָתֵךְ אֲנִי עוֹקֵר
מַרְצָפוֹת בּוֹעֲרוֹת מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַיִךְ.


 


 (ארבע עצות לילדה רוקדת, רוני סומק, מתוך "מחתרת החלב")

להמשיך להתחיל

"…אין דבר יותר יפה מלראות את האמן שאתה אוהב חוזר ובגדול (ע"ע "עומד על נייר" של אביתר בנאי). ואין מפח נפש גדול יותר מלראות אמן שאתה אוהב מאכזב ובענק. אם להיות כנים, כל אלבום שהוא אפילו מעט פחות מרגש ומעניין מהציפיות הופך להיות באיזשהוא מקום אכזבה. זה עצוב, אבל ככה זה עם רגשות עזים. יש מרחק דק בין אהבה לאכזבה, בין עונג לכאב.
והשורה התחתונה, במקרה של "להתחיל להמשיך" של רונית שחר, היא שעדיף היה לקרוא לו "להמשיך להתחיל"…"


 


מתוך הביקורת על "להתחיל להמשיך", אלבומה החדש והשלישי במספר של רונית שחר, בפורום מוסיקה ישראלית ב-YNET.

קירות סוגרים ושעונים מתקתקים (פוסט-It)

בזמן האחרון אין לי חיים.


 


את רוב זמני אני מבלה בעבודה, במעבדה, בנסיון נואש להוציא (סוף-סוף) את המוצר שישנה את פני העולם (או כך מבטיחים לי אנשי המכירות…).


 


לפיכך היה לי די ברור שהPost-It הבא שלי יודבק בין כתלי המעבדה, ואת משמעות המיקום המדויק כמו גם השורות שבחרתי לצטט (מתוך Clocks של Coldplay, כמובן) אני אתן לכם להבין לבד:









 


 


נ.ב. בפינת "התמונה השבועית לילד" השבוע חידה: האם תצליחו לזהות את הח"מ בתמונות?!    בין הפותרים נכונה תוגרל מדבקת Post-It צהובה.

קירות סוגרים ושעונים מתקתקים (פוסט-It)

בזמן האחרון אין לי חיים.


 


את רוב זמני אני מבלה בעבודה, במעבדה, בנסיון נואש להוציא (סוף-סוף) את המוצר שישנה את פני העולם (או כך מבטיחים לי אנשי המכירות…).


 


לפיכך היה לי די ברור שהPost-It הבא שלי יודבק בין כתלי המעבדה, ואת משמעות המיקום המדויק כמו גם השורות שבחרתי לצטט (מתוך Clocks של Coldplay, כמובן) אני אתן לכם להבין לבד:









 


 


נ.ב. בפינת "התמונה השבועית לילד" השבוע חידה: האם תצליחו לזהות את הח"מ בתמונות?!    בין הפותרים נכונה תוגרל מדבקת Post-It צהובה.

קירות סוגרים ושעונים מתקתקים (פוסט-It)

בזמן האחרון אין לי חיים.


 


את רוב זמני אני מבלה בעבודה, במעבדה, בנסיון נואש להוציא (סוף-סוף) את המוצר שישנה את פני העולם (או כך מבטיחים לי אנשי המכירות…).


 


לפיכך היה לי די ברור שהPost-It הבא שלי יודבק בין כתלי המעבדה, ואת משמעות המיקום המדויק כמו גם השורות שבחרתי לצטט (מתוך Clocks של Coldplay, כמובן) אני אתן לכם להבין לבד:









 


 


נ.ב. בפינת "התמונה השבועית לילד" השבוע חידה: האם תצליחו לזהות את הח"מ בתמונות?!    בין הפותרים נכונה תוגרל מדבקת Post-It צהובה.

אל תתן לסוס הזה / לורנס פרלינגטי

אל תתן לסוס הזה


            לאכול את הכינור ההוא


קראה אמו של שאגאל


         אבל הוא


        המשיך עוד


          לצייר


והפך מפורסם


והמשיך לצייר


            את הסוס עם הכינור בפיו


וכשהוא לבסוף סיים אותו


הוא קפץ על גבו של הסוס


ורכב הלאה


        מנופף בכינור


ואז בקידה* קלה נתן אותו


לעֵרוּם העָרוּם הראשון שהוא נתקל בו


בלי לדרוך על אף מיתר


     חשוף.**


 


 


* במקור "bow", משחק מלים על המשמעויות "קידה" ו"קשת"


**  במקור "and there were no strings attached", משחק מלים על המשמעות "מיתרים".


 





                                              (המלאך הנופל, מארק שאגאל)


 


 

קישורים רלוונטים: לורנס פרלינגטי  מארק שאגאל  דור הביט