פניה היו לפתע אלה

שיהיו לה בעוד שנים

והיו גם אלה

שיש לה עכשיו,

כמו איש סובל

המזכיר "מתי יבוא ערב"

ואין לדעת אם מתגעגע הוא לערב שהיה

או מבטל שעות עד ערב שיבוא,

ומזכיר "בוקר" ואינו יודע

אם לבוקר שהיה הוא מסגיר חייו

או שמא מבקש נפשו להסתלק

טרום אור חדש יגלה פניו.

                                    (פניה היו / מירון ח' איזקסון)

 

 

ביקורת שלי על "אדם", אלבום חדש של אלי מגן משיריו של מירון ח' איזקסון, התפרסם בפורום "מוזיקה ישראלית" של YNET.

יום אמש היה טוב יחסית לאליאוחנה. למרות 12 נקודות בלבד, העובדה שהיו כמה הפתעות גרמה לי לעלות בסופו של דבר למקום ה-84. לא משהו, אבל גם לא נפילה יותר מדי רצינית.

קרואטיה אכזבו קשות, והתיקו אפס עם יפן הביא לי אפס נקודות (!), אבל הנצחון (הצפוי) של ברזיל החזיר לי את הסומק ללחיים ורשם 6 נקודות בטופס והתיקו של צרפת (שצפיתי אותו חלקית) הכניס עוד 6 נקודות חשובות.

ההימור להיום: תיקו בין טוגו לשוויץ (או איזה נצחון בשער אחד הפרש), ספרד טוחנת את טוניסיה ותיקו גם בין אוקראינה לערב הסעודית (או שוב נצחון בשער אחד).

 

 

נ.ב. למתעניינים ב-Topa, התחלתי לכתוב את בלוג "חדשות ה-Topa". ערוץ הספורט, מאחוריך!!!

בכל סיבוב השמיים נעשים אדומים

בין בוץ לביצה ללילות העירומים

הלוך וחזור, הלוך וחדור, מתגלגלת השמועה

המוסיקה אילמת, כוכב הרוק מת

לייב אין בית שמש…

 

אינני חסיד גדול של רם אוריון, אני מודה. מאז הימים בהם היה "לא חברה" בנושאי המגבעת המיתולוגיים לא ממש התחברתי לפועלו המוזיקלי, ובכל זאת הסשן החי של רם ולהקתו אצל קוואמי באולפן, במסגרת חגיגות סיום "הקצה" במתכונתו הקודמת (אגב, טרם האזנתי למתכונת החדשה, אבל אל דאגה, מר אליקים, "המסור" עם נעה גראס היא יופי של אלטרנטיבה…), היה תצוגת תכלית מרשימה למדי, כולל "גיבור גיטרה" החביב, "אינסוף" וגולת הכותרת – "לייב אין בית שמש" של נושאי המגבעת, בביצוע משותף עם אוהד פישוף, אחרי ארבע-עשרה שנה (!!!).

 

קיצוני בצעדיי מתקדמים גלגלים

משתלטים על רקע נוסף – זה לא בידי

אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע

הנערה שאני רוצה לאהוב היא גם זו שאני רוצה להרוג

לייב אין בית שמש…

 

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את הקלטת של "נושאי המגבעת". זה היה כמו מכה של רוק'נ'רול ישר ללב, ישר למוח. שום דבר לא הכין אותי לזה. בימים שעוד לא הבנתי מה זה פאנק ומה זה אלטרנטיבה, יכולתי להבין שזה אחר, זה אמיתי, זה כובש, זה מעורר וזה עושה לי דברים גם בבטן וגם בראש. "לייב אין בית-שמש", השיר והקליפ, "ביקור בהר" המדהים, "האלוהים שלי עייף", "קול של אלוהים אחר" – כמה שירים נפלאים באלבום אחד (בהוצאת "האוזן השלישית", אגב) שמהר מאוד אזל והפך לפריט אספנים. האלבום הזה חוגג תיכף עשרים שנה. עשרים שנה – לך תבין.

 

ב-1990 הוחתמה הלהקה ב"הד ארצי". עם שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי הוציאה הלהקה את "מי רצח את אגנתה פלסקוג?" שהכיל שירים חדשים, טובים ומיוחדים, אבל רחוקים מהגאונות המתפרצת של אותה קלטת ראשונה. אחר-כך באו סכסוכים עם כל מי שרק אפשר (כולל פיצוץ הופעה מתוקשר ב"רוקסן" שבו היה לי ה"כבוד" להיות נוכח…), התפרקות, ליווי של צביקה פיק (!) ו…הרבה געגועים מצד המון אנשים לדבר האמיתי.

 

אני כמו הדוקטור שטבע מתחיל הצער לחלחל

טיפול נוסף ימית אותי

בסך הכל החזקתי כל הלילה בידה, עד שהיא בכתה.

אני לא יכול לשלוט בזה

לייב אין בית שמש!!!

 

הגרסה של אוריון את פישוף מודל 2006 מזכירה יותר את זו של ההרכב של 1990 ופחות את זו של הקלטת (שאגב יצאה מאז על דיסק והיא חובה בכל בית), ובכל-זאת לשמוע את פישוף צועק "לייב אין בית שמש" זה כמו לחזור במנהרת זמן חמש-עשרה שנים אחורה, אל ימי ה"רוקXן" העליזים, אל ליוויס וטי-שירט שחור של איזו להקה, אל תמימות, אל רוק ישראלי, אל נעורים שלא רוצים להיגמר.

 

 

 

אגב, מרחק כמה מאות מטרים בלבד מהיכן שאני עובד (וכותב), עמד לו אותו "רוקסן" מיתולוגי. בכל פעם שאני עובר ליד המקום שבו הוא עמד אני מבין שהנעורים אכן נגמרים מתי שהוא, או שפשוט אנחנו מחליפים אותם בנוחות המשכרת של ההי-טק.

 

עדכון: הר-ערנב הקדיש שרשור לחגיגות העשרים לנושאי המגבעת בפורום של YNET. יש שם כמה פוסטים מעניינים מאוד.

סוף שבוע בהחלט לא מוצלח נרשם לאליאוחנה בטופה. ביום חמישי זה נגמר עם 12 נקודות, אחרי שכצפוי אקוודור ניצחה את קוסטה ריקה ואנגליה את טרינידד אבל בהפרשים גדולים יותר ממה שציפיתי ופרווגוואי נכנעה לשוודים. יום שישי התחיל לא רע עם הצלחה יחסית עם ארגנטינה (6:0?  זה אף אחד לא יכול היה לצפות) וניחוש מדויק של הנצחון של הולנד, אבל אז בא התיקו אפס של מכסיקו ואנגולה וקבר את סיכויו של אוחנה להתקדם בדירוג. אתמול היה עוד יום חלש מאוד, אחרי שאירן כנגד ההימור שלי אפילו לא כבשה, הצ'כים נכנעו לגאנה (?!) ואיטליה לא הצליחה לנצח את האמריקאים.

 

סיכום: נפלתי עד המקום ה-89 ואני מרוחק יותר מ-30 נקודות מהצמרת.

 

ההימור להיום: ברזיל תטחן את האוסטרלים (למי קראתם שמן?!), קרואטיה תתפוצץ על היפנים והצרפתים ינצחו את קוריאה (או תיקו… עשיתי קומבינה בהימור).

יובל רק בן שנה

אבל כבר אומר המון מלים:

“אָמ-אָמ" זה אוכל, "האוּ-האוּ" זה כלב

ו"אָנ-אָנ" זה כל דבר שיש לו גלגלים.

"אֶ-זֶה" זה מה שהוא כרגע מצביע עליו,

"אור" זה כל מנורה שנמצאת מעליו,

"בָּה" זה בובה וגם במבה ועוד

ויש עוד המון סתם הברות מצחיקות.

אבל כשהוא אומר "אַבָּא"

פיו עוטה כזה חיוך מתוק

שממיס לי את הלב בכל פעם

ומשאיר אותי חנוק מדמעות

הוא אומר "אַבָּא", ממש,

בלי טעות או חשש

והוא מצביע אליי או שולח ידיים

שאקח אותו לחיבוק או גבוה לשמיים

ואני תמיד עונה לו "כן"

גם אם הוא לא ממש התכוון

(כי יש עוד דברים שהוא קורא להם "אַבָּא"

ויש עוד גברים שהוא קורא לעברם "אַבָּא")

כי חשוב לי שיידע תמיד

שמתי שיקרא, אני אהיה שם

ואבוא אליו, מכל מקום ובכל זמן

(לפחות עד שילמד להגיד

"אִמָּא" גם…)

לשם שינוי, יום אתמול במונדיאל עמד בסימן חיובי – ניחשתי נכונה את תוצאות כל המשחקים, גם אם נרשמו טעויות בהפרשים, מה שהוביל ל-14 נקודות (כאמור, מתוך 30 אפשריות) ולהתקדמות (סוף-סוף התקדמות!!!) של 5 שלבים בדירוג עד למקום ה-38. זאת אומרת, לך תנחש שהספרדים ידפקו רביעייה לאוקראינים, שהדרבי הערבי ייגמר בתיקו 2, ושגרמניה תסתפק רק בשער אחד מול הפולנים…

 

ההימור למחר: אקוואדור לוקחת את קוסטה ריקה בדרבי האמריקאי, אנגליה מנצחת בקטנה את טרינידד ושוודיה ופרגוואי נפרדות בתיקו של מא(ו)כזבות.

עוד יום מאכזב יחסית נרשם בחייו הקצרים של אליאוחנה, מהמר המונדיאל: קוריאה אכן ניצחה את טוגו, אבל 2:1 ולא 1:0 כך שההצלחה היתה מוגבלת. הצרפתים שונאי ישראל לא הצליחו לנצח את השוייצרים הנייטרלים-מדי והותירו אותי במצב קשה. הברזילאים כצפוי ניצחו, אבל המשחק היה דל בשערים וגם כאן נרשמה הצלחה מזערית ותו לא.

 

בסיכומו של דבר: עוד נפילה בדירוג למקום ה-43. אחרי יום השיא (10.6) שבו צברתי 30 נקודות ("כל הקופה"), אמנם הצלחתי לצבור היום 10 נקודות אבל התחרות קשה, החבר'ה משתפרים ויש כבר 16 נקודות ביני לבין המקום הראשון.

 

ההימור למחר: ספרד לוקחת את אוקראינה, טוניס וערב הסעודית חופרות בונקר מדברי וגרמניה עושה "אנשלוס" לפולנים. כיפאק היי!

אוי, כמה שהתעצבנתי היום…  על HOT, כמובן. אלא מי?   עד היום, אודה על האמת, לא ממש הזדקקתי לשרות של HOT ולכן סיפורי הזוועה רק ריחפו מעל ראשי, אבל היום נוכחתי לדעת בגוף ראשון כמה גרוע יכולה ספקית שירות מובילה בישראל להתנהג.

 

לשם שינוי חזרתי מוקדם היום ורציתי לראות את תקציר המונדיאל בערוץ 2 (כן, אנשי HOT יקרים, לא רכשתי את החבילה של צ'רלטון. אני יודע שמגיע לי יחס משפיל בגלל זה. תודה על תשומת הלב!). אבל כשפתחתי את הממיר חשכו עיניי – חלק מהערוצים היו מפוקסלים לחלוטין והסאונד היה על הפנים וחלק בכלל לא עבדו ושקופית מרגיזה – השקופית המרגיזה של HOT – שלחה אותי לבדוק את הכבל בין הממיר לשקע או להתקשר למוקד (כאילו שאם הייתי יודע מה הבעיה, הייתי זקוק לשקופית המרגיזה). צריך לומר, אגב, שהמוקדנים של HOT יודעים להסביר מצויין מה לעשות במקרה כזה, ומן הסתם הם קוראים זאת מדף הסבר. אם היו טורחים ב-HOT לפרסם את זה  על השקופית, זה היה הרבה יותר טוב, אבל אז הם לא היו ספקית שירות ישראלית, אה?

 

ובכן, התקשרתי מיד למוקד. 1-800-20-6900. כמובן שהמתנתי כשעה בתפוס. הלו, HOT?  אנחנו במאה ה-21, כאילו?!  לא יכולתם להשקיע במענה קולי שיאמר לי את מקומי בתור לפחות או משהו???!!!   אחרי השעה הגעתי סוף סוף ל…מענה קולי, שאמר לי שהמספר הוחלף והוא מעתה 1-800-10-6900. בחיית רבאק. אבל לא איש כמוני יתייאש. מיד חייגתי את המספר החדש, שוב המתנתי רבע שעה בתפוס ואז הגעתי ל… מענה קולי שאמר לי, ואני מקווה שבקטע הזה אתם יושבים, שהמנוי לא יכול לקבל שיחות נכנסות. כן, גבירותיי ורבותיי, מספר הטלפון של HOT איננו יכול לקבל שיחות נכנסות. וזו לא טעות: ניסתי גם את הטלפונים של מוקדי שירות הלקוחות השונים שמופיעים באתר HOT וקיבלתי אותה תשובה – כסף הם מוכנים לקבל, שיחות נכנסות יוק.

 

עכשיו אם הייתי חובב קונספירציות, הייתי אומר שכל הצוות של HOT עסוק בלחבר אנשים לחבילת המונדיאל, וגם את ה-Bandwidth שלי הקריבו לטובת החבילה הזו, אבל אני אדם פשוט. אני פשוט חושב שהשירות של HOT מחורבן, ואם רק הייתי מצליח להגיע אליהם, הייתי וודאי מתנתק ומיד. אבל לא הצלחתי. בינתיים. זה רק בינתיים. וזה רק בגלל שאין לי כוח לנודניקים של YES שגם אצלהם תודעת שירות זה מילה גסה. כי ככה נראים ספקי שירות אצלנו, וככה נראית תחרות, וככה נראה שירות לקוחות ואינ-על-דינאק המונדיאל הזה.

 

אגב, לידיעת שירות הלקוחות של HOT – בסופו של דבר התקלה הסתדרה מעצמה, בעזרת השם וכמה קללות עסיסיות עליכם ועל כל ההנהלה שלכם. אמק!!! 

 

[הפוסט גם יישלח לשירות הלקוחות של HOT, כאילו שמישהו שם יטרח לקרוא…]

 

 

נ.ב.1 – באותו עניין, כמעט: אתמול ניסיתי לברר במוקד של רכבת ישראל על תנועת הרכבות בין חיפה לתל-אביב, בעקבות התאונה כמובן. במוקד לא ידעו. מה צריך לעשות אדם (לא אני, אגב) שצריך לתכנן את יומו למחרת בהתאם לרכבת?   ברכבת זה לא מעניין אף אחד. מרוב ייאוש עיינתי בדף המידע של הרכבת וגיליתי להפתעתי "טופס בקשה לפיצוי/החזר בגין איחור רכבת – להורדה בפורמט PDF". ממש כך.  כדאי לומר לראשי הרכבת, שזה יופי של דבר בקטע של תודעת שירות וזה, אבל אפעס קצת אומר משהו על השירות שאתם נותנים, לא?   משום מה לא נראה לי שיש טופס דומה ברכבת בכל מדינה מתוקנת בעולם המערבי, ומשום מה נראה לי שזה לא משום שהם לא מפצים את הלקוחות שלהם במקרה הזה.

 

נ.ב.2 – ושוב באותו עניין – כדי לתקן צוהר שנשבר בדלת האמבטיה בדירה שלנו, אנחנו רודפים אחרי ספק השירות – יצרנית דלתות מובילה, שרק בגלל שאני רוצה שכבר תתוקן הדלת אני לא חושף (בינתיים) את שמה ואת הסיפור המלא – ארבעה חודשים, וכל זה כאמור כדי לתקן חלון בגודל 20X20 ס"מ. אגב, הספק טען במהלך הדרך שהובלת החלון הזה היא עניין סבוך ועלותו כמה מאות שקלים…   אח, אין כמו ספק ישרלאי ושירות ישראלי ומדינת ישראל וכל הכבוד לצה"ל.

 

עדכון (18.6): וזו תגובתה של יהודית לוי ממחלקת פניות הציבור של HOT:

"שלום רב,
צר לנו על שקרה. המספר 6900  הוא עם כוכבית בלבד אך אם אתה מבקש שרות הטלפונים הם 1801-770-770 או 077707-5555.

אנחנו קיבלנו עשרות אלפי פניות  להתחבר למונדיאל ונענו לקוחות שהיתה להם תקלת צפיה. כל שאר הלקוחות התבקשו לפנות במועד מאוחר יותר וקיבלו זאת בהבנה.
דברים דחופים נענו כמובן  מיידית.
כפי שאתה רואה עונה לך גם רק היום ו אפילו לקראת שבת כי גם באתר הצברו מיילים רבים כי  נעשתה עדיפות  מונדיאל  ואין צפיה.
ושוב קבל התנצלותינו
שבת שלום"

עדיפות מונדיאל…  זה קטע גדול, ללא ספק.

"…מכאן מוליך אותי רחוב המלך ג'ורג' בקו ישר עד דיזנגוף סנטר. אני נכנס וחותר בים של ילדים צורחים ונשים גוצות, כולן בכרסים חשופות ובכתפיות חזייה של פלסטיק שקוף, ועולה אל מחוז חפצי – החנות של "למטייל" בקומה השלישית. מי שמיקם חנות לצורכי טיולים דווקא כאן, נהג בתבונה. די בדקות ספורות האלה בחללו של המקום, וכבר מתעוררת בך תשוקת מסעות, מהר ככל האפשר ומה שיותר רחוק.

 

ב"למטייל" אני עורך קניות של ציוד טיולים שלא אעשה בו שימוש, שומע הרצאות על מסעות שלא אצא אליהם ועל מקומות שלא אפקוד. אני בוחן בעיניים כלות-מקנאות את הצעירים המתכוננים למסעותיהם, והם בוחנים בעיניים כלות-מקנאות את שק השינה היקר, הקל והחם במיוחד שאני נוטל אל הקופה ואת כירת השדה האלפיניסטית שבוערת שמונה שעות רצופות גם ברוח סערה. אני סוקר את הפתקאות שעל לוח המודעות – פתקאות של נערות חרדות ששמן ל ונופר, נעה בלי וו, סתו בלי יוד ואילת עם יוד אחת, שמחפשות להן בן-זוג ל"נחיתה רכה" ואולי גם ל"המשך מגניב" במזרח המסוכן, הרחוק…"

 

 

אני קורא עכשיו את "יונה ונער" של מאיר שלו (שאשתי קנתה בשבוע הספר). טרם סיימתי, אז זה לא פוסט-ביקורת או פוסט-על אלא פשוט המלצה: זה חכם וזורם ומצחיק ומרגש וכתוב כמו שרק מאיר שלו יודע, ומזכיר קצת את "בביתו במדבר" ו"פונטנלה" ו"רומן רוסי". מכל רומן של מאיר שלו תמיד נשארים לי קטעים קטנים כאלה, אמיתות קטנות, תיאורים קטנים של חיים, שאני לוקח איתי הלאה. הקטע לעיל לבטח יהיה אחד מאלה ברומן הנוכחי.

עוד יום רע למדי עבר עליי במונדיאל. אני מסיים את היום במקום ה-31 (!!!), כלומר הדרדרות של 27 (!!!) מקומות ביום.

מיותר לציין שלא הלך לי עם ההימורים היום: היפנים עוכרי ישראל התפרקו מול האוסטרלים (ודווקא בדקה ה-84 הייתי על הסוס), צ'כיה (שלא נתתי לה קרדיט למרות שהזהירו אותי) פירקה את האמריקאים ורק איטליה עשתה את מה שצפיתי (כמעט… פירגנתי שער כבוד לגאנה).

 

מחר חייבים להחזיר קצת כבוד ונקודות ומקומות. ההימור שלי: קוריאה מנצחת את טוגו, צרפת מנצחת את השוויצרים וברזיל מפרקת את קרואטיה. יאללה, לעבודה!