כשהן יוצאות סוף-סוף מהמטבח (משהו קטן בנוגע לפמיניזם, שוביניזם והסופרפארם)

אתמול תפסתי במקרה את הפרסומת החדשה של ה"סופרפארם" לרגל המונדיאל. (אם לא ראיתם, לא הפסדתם הרבה, ובכל מקרה יש ספוילר בהמשך…)  הפרסומת הזו, באיצטלה של פוסט פמיניזם, היא הדבר הכי שובניסטי והכי קוטל-נשים שראיתי כבר הרבה שנים (לפחות מאז שאשתי הפסיקה לקרוא את "לאשה").


 


הרעיון פשוט ונדוש: בזמן ש"הילדים" (כלומר הגברים) "משחקים" יחד (כלומר צופים במונדיאל), הנשים יוצאות לבילוי רציני ובוגר. מהו אותו בילוי רציני ובוגר?  ניחשתם נכון, ילדים: קונות בסופרפארם. שהרי מה כבר יכולות נשים לעשות יחד בערב?   לקנות איזה בושם, שמפו לשיער, תחבושת עם כנפונים או מקסימום חיתולים לילד. אה, כן – וכדאי שתחזורנה מהר, הנשים האלה, כי כשה"ילדים" יגמרו את כל הגרעינים והבירות, מישהו צריך לעשות כלים, לא?!


 


אני לא אתפלא אם הפרסומאי שמאחורי הפרסומת של ה"סופרפארם" הוא אשה. זה הרי בדיוק העניין עם "לאשה", עתון לנשים שהכותבות שלו הן נשים, שעושות שירות מצויין לכל השוביניסטים בעולם, כשהן מציירות את עולם הנשים כמוגבל לבשמים, דיאטות ודוגמיות של קרמים לטיפוח הידיים. כנ"ל, אגב, "אודטה" ועוד תוכניות "לנשים" שצר עולמן כעולם נמלה רדודה וטפשה. (אני חייב לומר, עם זאת, שצפיתי בסוף השבוע ממיטת חוליי בתוכנית "בנות" המשודרת בערוץ 3, והיא הפתיעה אותי לטובה לאללה בחומרים שבה היא מטפלת ובצורת ההגשה שלה. כיפאק היי לבנות של "בנות"!!!).


 


אותי, כגבר בעל דעות די ליברליות בכל הנוגע ליחסי נשים-גברים, הפרסומת של ה"סופרפארם" פשוט מעצבנת, ולא בגלל שה"גברים" מוצגים בה כ"ילדים" (אגב, חלק גדול מהגברים הם אכן ילדים. וכן, חלק גדול מהגברים לא צופה בכלל במונדיאל. אבל למה לבלבל פרסומאים עם העובדות?!), אלא בגלל שהגילום של הנשים בה הוא כל-כך סטרואטיפי שאני מתפלא שהתנועה לשחרור האשה לא יוצאת חוצץ כנגדה. אבל הן בטח מה-זה מרוצות מזה שלשם שינוי "יורדים" על הגברים שהן בטח נרדמו בישיבה או כריעה או איך שהן לא ישנות, הנשים האלה, כשהן יוצאות סוף סוף מהמטבח.


 


 

עדכון (13.6, 00:17): רפונזל גילתה לי בתגובות שלפחות אחת, רק האחת, לא נפלה שולל באיצטלה הפמיניסטית-עלק ויצאה חוצץ נגד הפרסומת של "סופרפארם" ועוד יום לפניי. הכבוד אם כן שמור לה.

אליאוחנה מקבל בראש מהאיראנים והפורטוגלים (עדכון מונדיאל)


 


דירוג topatidle עכשווי: 2 (ירידה של מקום אחד)


 


תוצאות אתמול: יום המשחקים אתמול דווקא התחיל טוב מבחינתי, כשכצפוי ההולנדים ניצחו את סרביה (ואפילו בהפרש שצפיתי) והעניקו לי 10 מושלם (רביעי רצוף). אבל התהילה חמקמקה כידוע, ובמשחק הבא נפלתי על הפנים כשהאיראנים דפקו כרגיל את היהודים ונכנעו למכסיקו ללא תנאי. במשחק השלישי גם הפורטוגלים לא התנהגו כפי שציפיתי והתעלו על עצמם בנצחון על אנגולה (אם כי ניבאתי להם שער אחד, שסידר לי שתי נקודות עלובות). בסך הכל צברתי 12 נקודות, שסידרו לי מקום שני אבל המצב בצמרת צפוף ואין מקום לטעויות…


 


ההימור להיום: תיקו בין יפן לאוסטרליה ובין ארה"ב לצ'כיה והאיטלקים תופרים את גאנה בעזרת השם והפסטה.

אליאוחנה כובש את צמרת המונדיאל!!!

בכל אשם ד'. הוא זה ששלח לי את הלינק לפרוייקט קטן וחובבני של הימור על תוצאות המונדיאל, שהרימו כמה חברים יודעי כדורגל וווב. הצטרפתי רק בשביל הקטע, כי כדורגל לא ממש עושה לי את זה מחד, ומאידך ידיעותיי בנושא די מצומצמות, ובכל זאת העניין היה נראה די מרתק: להמר על תוצאות כל אחד מהמשחקים עד לגמר ולראות כמה נקודות אוכל לצבור. הציפיות היו נמוכות, ובכל-זאת השקעתי את מעט הזמן (והכסף) והלכתי על זה.


 


אתמול ד' התקשר ושאל אם הצצתי בלוח התוצאות של האתר. עניתי לו שלא, והוא שלח אותי – ומהר – לעיין בנקודות שלי שם.


ומה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי ש"אליאוחנה", הניק שבחרתי לעצמי, מדורג במקום הראשון אחרי חמשת המשחקים הראשונים עם 38 נקודות מתוך 50 אפשריות:


 


 


 


טוב, הנצחון של גרמניה היה די צפוי (אני ניחשתי 2:0 ויצא 4:2… נו, מילא), הפולנים – כמו פולנים – איכזבו אותי אחרי שנתתי להם יותר קרדיט משהיה ראוי, הנצחון של אנגליה היה גם הוא די הגיוני וכך גם זה של ארגנטינה (אם כי היכולת שלי לנבא את הפרש השערים במדויק גורמת לי ללכת ולמלא לוטו מיד…), אבל הקש ששבר את גב המונדיאל היה ללא ספק התיקו אפס של שבדיה, שמקורות יודעי דבר סיפרו לי שהייתי היחיד שהימר עליו (כנראה משום שאני היחיד שלא באמת מבין בכדורגל).


 


ובכן, יקיריי, אליאוחנה נושם אוויר פסגות בסוף השבוע הזה. עד מתי תימשך החגיגה אינני יודע (השערה שלי: לא הרבה זמן). אני אמשיך לדווח על התוצאות, טובות ורעות כאחד, ואתם רשאים להחזיק לי אצבעות.
ההימור להיום: הולנד מנצחת את סרביה, מכסיקו ואירן מסיימות בתיקו וכך גם אנגולה ופורטוגל.

הפרופסור ו-הנערה רוקדת (או: געגועיי לדמיאן)

ובכן, אני לא יודע אם אני טועה


כי היא רק ממש עכשיו עזבה


מרים כוס לחיי עוד מערכת יחסים שנחרבה על-ידי זן נפלא של תאי מין חולים


אני בטוח שכשאהיה גדול יותר


אני אדע גם מה זה אומר


בכתה כשהיתה צריכה וצחקה כשהיתה יכולה


מרים כוס לחיי האיש שפניו תקועות ברצפה


ומחזה די קודר עובר עכשיו 


באמצע הבמה על האהוב המאוהב


 


לאהוב זה מצויין אם יש לך עודף של זמן


על קביים לפסוע בקצה של המוח


לאהוב זה מפוצץ אם הפין שלך עשוי מעץ


והזין שנשאר בפנים בקושי חצי הבין


מה גורם לה לבוא ומה גורם לה להישאר?


מה גורם לחיה לרוץ, לרוץ רחוק, כן


מה גורם לו לעצור, מה גורם לו לעמוד


ומה את הפיל מנער 


ומה עושה את הגבר?


אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא מכיר


לא, אני לא מכיר אותך יותר


 


אני לא יודע אם אני טועה


כי היא רק ממש עכשיו עזבה


למה לעזאזל היום הזה חולף באטיות כה רבה


הייתי מאהב של זמן ופעם היא היתה כאן


הייתי אכן מאהב לעתים, מכוסה בעשבים שוטים


בכתה כשהיתה צריכה וצחקה כשהיתה יכולה


טוב, לאל מקורב הוא זה שמאוהב


אני יכול אז אני הולך מכאן


יותר מדי אפשרויות יכולות להרוג אדם


 


לאהוב זה טוב אם אתה לא צריך לחשוב


אבל דפקתי את זה עכשיו יותר מדי אז נעזוב


כן, אבל אני הפרופסור


ואני מרגיש שאני אמור לדעת יותר


מה גורם לה לבוא ומה גורם לה להישאר?


מה גורם לחיה לרוץ, לרוץ רחוק, ו


מה גורם לו לזוז ממקומו, חוץ מהזין שלו,


ואת הצד הבודד יותר של מוט קנאתו.


 אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא מכיר


לעזאזל, אני לא מכיר אותך יותר


 


ובכן, אני לא יודע אם אני טועה


כי היא רק ממש עכשיו עזבה


מרים כוס לחיי עוד מערכת יחסים שנחרבה על-ידי זן נפלא של תאי מין חולים


אני אקבור אותה עם קצת יין וגבינה צרפתיים נחמדים – – –


 


בצרפתית:


הנערה רוקדת


כשהיא משחקת עמי


ואני חושב שאני אוהב לעתים


את השקט, לא מעז לומר דבר, לכן


כשאנחנו ביחד


אני משכיב את המלים לשינה קלה…


 



דמיאן רייס, live at the lobby             

"הפרופסור ו-הנערה רוקדת", קטע אחד שהוא בעצם שילוב של שניים, של דמיאן רייס עדיין לא יצא באופן רשמי. הוא כבר צורף (בגרסה בהופעה חיה) כבי-סייד לאחד הסינגלים של O, מופיע באלבום הבי-סיידז המאוד מומלץ של דמיאן ומככב גם באלבום הבוטלג הכמעט-רשמי, Live at the Lobby.


זו רצועה נפלאה, שמוכיחה ש-O איננו הבלחה חד פעמית של רייס, והשירים הנהדרים שלו – מלאים באהבה, אכזבה, חוכמה, תשוקה ושירה – יוסיפו ללוות אותנו ולהפוך את חיינו למאושרים קצת יותר גם בשנים הבאות. במהרה בימינו בארץ הקודש.

אחד חלקי אחד שווה-שווה

אני ישראלי


ואני יהודי שלא מאמין


באלהים


ולפני כל זה אני


מדבר


עברית


ומשתמש במלה לועזית


כדי לתאר משהו


אידיוטי.


כמו כן אני לא מאמין בכבוש


ולא מתבייש להשתמש בשיר


לצרכים פוליטיים ו/או


ארוטיים.


(באפן אישי אני יושב


בבית חושב בשקט


שהממשלה משחתת


או,


אני יושב בבית


בדממה


וחושב)


 


                       (מניפסט, ערן בר-גיל, מתוך "אחד חלקי אחד – שירים")


 


 


ביקורת על "אחד חלקי אחד", פרוייקט של חבורת "אפס" משיריו של ערן בר-גיל פורסם היום בפורום מוזיקה ישראלית של YNET.

השישי לשישי

התאריך היום הוא 06.06.06 מה שוודאי גורם לויברציות מוגברות לכל מיני חובבי כת השטן (666), זוגות בדרך לחופה (שיואו, איזה תאריך מגניב…) ועוד פריקי תאריכים כאלה ואחרים.



ואני?  האסוציאציה היחידה שמתגלגלת לי בראש היא שבדיוק היום, "בשישי לשישי, שנת שבעים ושתיים נתפס אלטמן הקטן, הידוע בכינויו אלטמן הקטן החרמן הקטן, כשהוא מ-ציץ ל-תוך ה-חור של ה-מקלחות של ה-נשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת".

יום אחד אני אהיה רב גדול, מיידלע!

אח, איזה יום…!!!

השישי לשישי

התאריך היום הוא 06.06.06 מה שוודאי גורם לויברציות מוגברות לכל מיני חובבי כת השטן (666), זוגות בדרך לחופה (שיואו, איזה תאריך מגניב…) ועוד פריקי תאריכים כאלה ואחרים.



ואני?  האסוציאציה היחידה שמתגלגלת לי בראש היא שבדיוק היום, "בשישי לשישי, שנת שבעים ושתיים נתפס אלטמן הקטן, הידוע בכינויו אלטמן הקטן החרמן הקטן, כשהוא מ-ציץ ל-תוך ה-חור של ה-מקלחות של ה-נשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת".

יום אחד אני אהיה רב גדול, מיידלע!

אח, איזה יום…!!!

אין דבר כזה כמו מלחמה הניתנת לניצחון

בחמישה ביוני 1967 בשעה 7:45 בבוקר נפתחה מלחמת ששת הימים במהלומה אווירית ששמה קץ לכמעט עשר שנים של התשה (מאז מבצע סיני). המלחמה, שנחשבת עד היום בפנתיאון הישראלי כמוצלחת ביותר, הסתיימה במהירות, צה"ל כבש מידי הסורים את מרבית רמת הגולן ורכס החרמון, רצועת עזה וחצי האי סיני נכבשו וכך גם הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים והעיר העתיקה). כ-800 חיילים איבדו את חייהם במלחמה וכ-3000 נפצעו בה. 


 


בששה ביוני 1982 החל צה"ל במבצע שלום הגליל (שהפך ברבות הימים למלחמת לבנון). מטרתו המוצהרת היתה כניסה ללבנון כדי להרחיק את הקטיושות מגבול הצפון, אולם צה"ל הגיע עד ביירות, גירש את אש"ף מלבנון, הקים את צבא דרום לבנון ושקע בבוץ הלבנוני. 670 חיילים נהרגו במבצע עצמו, 1216 חיילים מאז ועד לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000.


 


מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון לא הסתיימו מעולם. הסכסוכים שהן ניסו לפתור, כמו גם אלו שהן הציתו ביתר שאת, נמשכים עד עצם היום הזה, על אש קטנה יותר או קטנה פחות (תלוי את מי שואלים ומתי). סטינג כתב פעם (לפני שאיבד את שער ראשו, את האנרגיות ואת האינטגריטי…) ש"אין דבר כזה כמו מלחמה הניתנת לניצחון", "winable war". כנראה שהוא צדק.


 


אני, אישית, מקווה שהילד שלי יפגוש מלחמות רק בספרי ההסטוריה. אולי הגיע הזמן, ממש כמו בשיר של חיים חפר, להבטיח לו, לעצמנו, בשם כל אלה שהלכו לקרבות נוראים, חלקם מבלי לשוב, שדי – אלו היו המלחמות האחרונות ולא תהיה מלחמה נוספת, בלי קשר למי צודק, מי חזק ומי זקוק לכמה קולות באילו בחירות.

הצורף

לצורף


יש חנות


בקצה השדרה.


בלילה,


במשקפיו הקטנים,


הוא מצחצח מטבעות ישנים.


הוא משתמש ברוק ובאריג ובאפר,


הוא גורם להם לנצנץ בעזרת אפר,


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


המטבעות לרוב מאוד ישנים


כשהם מגיעים אל הצורף.


בידיו ובעזרת האפר


הוא מנסה לעשות כל שיוכל.


הוא יודע שהוא רק יכול לגרום להם לנצנץ,


לא יכול לתקן את השריטות.


הוא יודע שאפילו למטבעות חדשים יש צלקות,


אז הוא פשוט מחייך.


 


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


בחשכת הלילה


שתי ידיו מלאות ביבלות


פעמים רבות הן נפתחות בכאב


והדם זולג מתוך ידיו.


הוא עובד על מטבעות מכוסים בשחור


מוציא מהם טביעות אצבע בנות אלף דור


הוא מקווה שהוא יוכל לרפא את הצלקות


כשהוא שוכח הוא לפעמים בוכה.


 


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


                                                    (The Jeweller)


      
                                   הצורף עפ"י The World of Lineage


 


 


לפני כמה שבועות קיבלתי את "Filigree & Shadow" של This Mortal Coil בדיסק, אחרי שנים שבהן הייתה לי הקלטת (היה פעם פורמט כזה…) והיה לי חבל לקנות  את אותו האלבום בפורמט דיגיטלי.


 


לא התענגתי עליו (מחדש) זמן רב, ובועז כתב רשימה נהדרת – שבירה ויפה כהרגלו – על TMC, ששוב החזירה אותי לרצועות הנהדרות של הפרוייקט הנפלא הזה מבית 4AD, שהוא ללא ספק מהסמנים המגדירים והאיכותיים של שנות ה-80 עבורי.


 


The Jeweller הוא, לטעמי, השיר הנפלא ביותר באלבום, הנפלא ביותר של TMC וכנראה אחד הנפלאים בכלל. אני חייב להודות שבעיקר בגללו הורדתי את Original Versions, אלבום די נדיר הכולל את הגרסאות המקוריות לקאברים של TMC (אם כי הגרסה המקורית של Pearls Before Swine נופלת מזו של TMC).


 


The Jeweller הוא ללא ספק שיר שתמיד יזכיר לי תקופה מדהימה, הן מוזיקלית והן בכלל, בחיי.


 

הצורף

לצורף


יש חנות


בקצה השדרה.


בלילה,


במשקפיו הקטנים,


הוא מצחצח מטבעות ישנים.


הוא משתמש ברוק ובאריג ובאפר,


הוא גורם להם לנצנץ בעזרת אפר,


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


המטבעות לרוב מאוד ישנים


כשהם מגיעים אל הצורף.


בידיו ובעזרת האפר


הוא מנסה לעשות כל שיוכל.


הוא יודע שהוא רק יכול לגרום להם לנצנץ,


לא יכול לתקן את השריטות.


הוא יודע שאפילו למטבעות חדשים יש צלקות,


אז הוא פשוט מחייך.


 


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


בחשכת הלילה


שתי ידיו מלאות ביבלות


פעמים רבות הן נפתחות בכאב


והדם זולג מתוך ידיו.


הוא עובד על מטבעות מכוסים בשחור


מוציא מהם טביעות אצבע בנות אלף דור


הוא מקווה שהוא יוכל לרפא את הצלקות


כשהוא שוכח הוא לפעמים בוכה.


 


הוא יודע כיצד להשתמש באפר,


הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.


 


                                                    (The Jeweller)


      
                                   הצורף עפ"י The World of Lineage


 


 


לפני כמה שבועות קיבלתי את "Filigree & Shadow" של This Mortal Coil בדיסק, אחרי שנים שבהן הייתה לי הקלטת (היה פעם פורמט כזה…) והיה לי חבל לקנות  את אותו האלבום בפורמט דיגיטלי.


 


לא התענגתי עליו (מחדש) זמן רב, ובועז כתב רשימה נהדרת – שבירה ויפה כהרגלו – על TMC, ששוב החזירה אותי לרצועות הנהדרות של הפרוייקט הנפלא הזה מבית 4AD, שהוא ללא ספק מהסמנים המגדירים והאיכותיים של שנות ה-80 עבורי.


 


The Jeweller הוא, לטעמי, השיר הנפלא ביותר באלבום, הנפלא ביותר של TMC וכנראה אחד הנפלאים בכלל. אני חייב להודות שבעיקר בגללו הורדתי את Original Versions, אלבום די נדיר הכולל את הגרסאות המקוריות לקאברים של TMC (אם כי הגרסה המקורית של Pearls Before Swine נופלת מזו של TMC).


 


The Jeweller הוא ללא ספק שיר שתמיד יזכיר לי תקופה מדהימה, הן מוזיקלית והן בכלל, בחיי.