יובל מביט בים. אני מתבונן בעיניו המשתאות. כל גל שמגיע נושא עמו עוד קצת מפלא הבריאה, מהקצף המופלא הזה של הטבע. אני מרים אותו מעל הגלים והוא צוחק בקול גדול, כמו מתגרה במים שמסביב שלא יכולים כמוהו לעוף. הוא משכשך את ידיו והוא מביט אל האופק אולי חושב כמה רחוק אפשר להגיע והיכן בדיוק שוקעת לה השמש. יובל מביט בים. אני משתאה אל מול עיניו המתבוננות. כל גל שמגיע מעניק לשנינו עוד קצת רגעים של חסד, של הקצב המופלא הזה של החיים.
~ נכתב לצלילי הקצב המופלא של Reflections על חוף ימה של תל-אביב.
שגיא נאור 
וואוו
קרעת אותי.
אולי כי ברביעי הייתי בים, אולי כי לאבו נזק הקטן שלי קוראים יובל, אולי כל כל פעם הרמתי אותו מעל הגלים והוא התגלגל.
אולי כי כשהסתכלתי עליו פתאום וניסיתי להכנס לראש הקטן שלו ולחשוב במקומו.
🙂
וגם כי זה מקסים.