לפני כמה ימים צפיתי עם הבן שלי (שוב…) ב"פסטיגל גיבורי על", שכיכב על הבמות לדעתי לפני שנתיים או שלוש.
לא אגלגל כאן את כל שרשרת הנסיבות שהביאו את הבן שלי להיות "גיבור על" ומעריץ שרוף של הפסטיגל המשוקץ הזה (רק אומר שהכל קשור ל-VOD ולתכנים שניתנים בו בחינם… מישהו אמר סוחרי סמים?!), אבל אתמול לראשונה צפיתי בפסטיגל הזה עד לסופו.
לקראת סוף המופע, עולה "כוכבת הילדים ציפי שביט" לבמה לבדר את הילדים. אחרי שהיא שרה קצת ורוקדת, היא מספרת לילדים בדיחה. אינני יודע אם היו עוד בדיחות אך הן נחתכו בעריכה, אבל את הבדיחה הזו השאירו. והבדיחה הולכת ככה: "'אמא' בכל השפות נשמעת אותו דבר. בעברית זה 'אמא'. באנגלית זה 'מָאם'. בצרפתית זה 'מאמא'. ובערבית זה 'פטמה'…".
אני לא יודע כמה זה מצחיק אתכם, אני כמעט נחנקתי. ובכל מאודי קיוויתי שהילד שלי לא יבקש ממני להסביר את העניין הזה, כי היה לי קשה להסביר לו בגיל שלוש מה זה גזענות, ועוד יותר היה קשה לי להאמין שאני חושף אותו לתוכן רדוד ונפשע שכזה.
אנחנו (כלומר, הישראלים) נוהגים להתלונן השכם וערב על אנטישמיות וגזענות, ועל כמה ששכנינו הערבים מלמדים את ילדיהם מגיל אפס שנאה ופחד. לטעמי, בדיחה נוראית כזו שמשודרת במסגרת מופע עם רייטינג מטורף כמו הפסטיגל לא פחות נוראה מקייטנות החמאס.
לידיעת המארגנים: גם כשזה בא ארוז באריזה קומפקטית וחמודה כמו ציפי שביט, גזענות נשארת גזענות.
שלא לדבר על כך שהמלה 'אמא' בערבית דווקא מאוד דומה לשאר השפות. זה פשוט "אום" או "מאמא". ואללה. שמישהו ירוץ לספר לחנוך רוזן ודניאל לפין.
נ.ב. ואם ככה אנחנו מחנכים את הדורות הבאים, מישהו מתפלא על מה שקורה ב"ועדה לשילוט דרכים בערבית"?!
שגיא נאור 