בטור שלו ב"7 ימים"* בסוף השבוע יאיר לפיד טוען כי בענייני אידיאולוגיה עולם כמנהגו נוהג, ואדם הוא נוף תבניתו: מי שגדל בבית שמאלני יזדהה עם מחנה השמאל (למשל, אהוד ברק) ומי שגדל בבית ימני יזדהה עם מחנה הימין (למשל, ביבי נתניהו).
כדי לחזק את התיאוריה שלו הוא נתלה באילן גבוה כמקובל בכתיבתו של לפיד – הוא עצמו (גדל בבית חילוני, תרבותי, ולכן מכיר ומוקיר את כ-ל הפנתיאון התרבותי המערבי), וכן מוסיף גם את ידידו קובי אריאלי (חרדי המחמד של התקשורת החילונית, שגדל בבית חרדי, ולכן מכיר ומוקיר בעיקר את נפלאות התורה). תוהה לפיד בקול רם אם היו היוצרות מתהפכות, ויאיר היה נולד בבית אריאלי וקובי היה נולד בבית לפיד, האם עדיין היו יאיר וקובי חושבים, כותבים ומתנהלים כפי שהם עושים זאת כיום.
קטונתי מלהתכחש להשפעה העצומה של הסביבה, ובכלל זה גם הבית, על האדם. ובכל-זאת קשה לי לקבל את התזה של לפיד ש"לאנשים אינטליגנטים אין שום חסינות מפני השפעת הוריהם והשכונה בה גדלו, הם רק מוצאים להשקפות שהושתלו בהם בעל כורחם הסברים משכנעים יותר". חסינות אין, אבל אנשים אינטליגנטיים נפרדים מאחרים בכך שהם שואלים שאלות, ולא מקבלים כמובן מאליו "השקפות שהושתלו בהם בעל כורחם".
אין לי שום בעיה אם אהוד ברק או בנימין נתניהו הגיעו למסקנה – אחרי ששאלו שאלות, קיבלו תשובות, חקרו, ביקרו, התחבטו – שדרכו של בית אבא הייתה נכונה. יש לי בעיה עם עניין ה"בית" (שאודותיו שומעים בשתי המפלגות האלה, ליכוד ועבודה, בכל פעם שמנסים לפצות על אובדן הדרך והמחשבה), שנשלף מהנפטלין ומונע דיון אמיתי ונוקב בנוגע לצדקתה של הדרך.
יתר על כן, ייתכן מאוד כי דרכו של אבא הייתה נכונה לפני שלושים-ארבעים שנה, ואילו עתה היא כבר פחות רלוונטית. חסינות אין, אבל צריכה להיות גם לעיניים הרואות ולמוח החושב השפעה על דרכם של אנשים, אינטליגנטים אמרנו כבר. אין זה פשוט להודות בטעות, אין זה פשוט לעזוב את המטען שצברנו בבית אבא, אין זה פשוט לצאת לדרך חדשה, ובכל זאת רבים עושים כן – אנשים חוזרים בתשובה וחוזרים בשאלה, הולכים ימינה ושמאלה בדעותיהם הפוליטיות, קובעים נחרצות ואז מתחרטים. זה טיבו של האדם הרי.
אבל יאיר לפיד לא מאמין בזה. הוא כותב בחום על בני בגין ודן מרידור, שחזרו בשבוע שעבר לליכוד למרות ש"כמעט בכל עניין חשוב דעותיהם הפוכות לגמרי". לדעת לפיד הסיבה לכך היא ש"ברגע שהחליטו לחזור יש רק מקום אחד שחוזרים אליו: 'הביתה'". אני חושב שרק דבר אחד גרם לכך שבגין ומרידור, כמו גם יעלון ומירי רגב ועוזי דיין ואסף חפץ ויוסי פלד ואחרים, רצים כולם להצטרף לכנופייה של ביבי – הסקרים. הליכוד הולך לנצח את הבחירות ובגדול, וכל העכברים ממהרים לקפוץ על הסירה לפני שהיא מפליגה לדרכה הנפלאה אל האופק. ואם אפשר לקרוא לסירה הזו "בית" מה טוב.
בני בגין לא הסתיר, במסיבת העיתונאים שקיים עם ביבי, את סלידתו מהליכוד ומביבי. "עושים בחיים פשרות", הוא אמר ולא הוסיף. אי אפשר להתווכח עם בגין, אבל הוא יצטרך למצוא הסבר משכנע יותר כדי שאני אקבל את התזה של לפיד בדבר השפעת הבית הכל-יכולה. גם ברק וביבי, אנשים אינטליגנטיים ללא ספק, נצמדים לאידיאולוגיה המפלגתית בגלל הכוח והשררה שהיא מבטיחה להם, ולא בגלל שהגיעו למסקנה כי שם טמונה הדרך.
ואם אין דרך, ויש רק שררה, אז אולי עדיפה כבר מפלגת ה"לא אינטליגנטים" של לבני ומופז, מפלגת האינטרסנטים-שאינם-מתביישים-בכך, מפלגת אלה שלא מתעקשים לחפש הסברים אלא מתעסקים בלחפש כסאות. בראותי את ברק, לבני וביבי, חברי מפלגותיהם וחברי מפלגותיהם לעתיד, הייתי מנסח מחדש את המסקנה של לפיד: כנראה שלאנשים אינטליגנטיים אין שום חסינות מפני השפעת הפוליטיקה והכוח, הם רק מוצאים להשפעות האלה הסברים משכנעים יותר".
* ניסיתי לחפש את הטור הזה אונליין ולא מצאתי. אם מישהי מוצאת את הלינק, אנא עדכנו. עד אז, עמכם הסליחה.
** הכותרת ע"פ "אינטואיציה" לשלומי שבן
שגיא נאור 