ביקור בהר: בין זכרון לעצמאות

ערב יום הזכרון תמיד מחזיר אליי את "ביקור בהר".

ביקור בהר

ביקור אצל ההר

ביום אפור אתה רואה אנשים בוכים על קברים ריקים

מבכים את יומם הקרב.

ביום בהיר אתה לא רואה כלום.

אני יודע שיש שירים אחרים, מצוינים, שנטחנים דק-דק ברדיו ברגעים אלה ממש, אבל בעשרים וארבע השעות המאוד מבלבלות שבין ערב יום הזכרון לתחילת חגיגות העצמאות, אני עם אוהד פישוף, מבקר בהר.

התחושה הזו, אל מול ההר, אל מול הקברים, אל מול האנשים שתיכף יתפוצצו עם זיקוקים וקריאות "מזל טוב", עם האורות והדגלים, היא תחושה מנערת, מבלבלת, משתקת.

 

בדיון באולם הקיא, שואל בבהלה, אומר:

"קח לך כבשה ובנה לה בית!"

בדיון באולם חייך ושתק: "בשבילי אין יותר בתים".

 

לכל אחד יש את טקסי האבל הקטנים שלו. בשבילי זה "ביקור אצל ההר".

אוהד פישוף כתב את "ביקור בהר" לזכר חברו, אמיר זידנר ז"ל, שנהרג בדרום לבנון ב-1988. אותו אמיר זידנר שכתב את הטקסטים הנפלאים של "האלוהים שלי עייף" ו"יומולדת" לאלבום הראשון של "נושאי המגבעת".

 

ביקור בהר

ביקור אצל ההר

אתה יכול לבוא פעם בשבוע

אתה בא יותר.

 

כבר כתבתי כאן פעם על השיר הזה, אחרי שצפיתי ב"בופור". כן, בזמן האחרון אני חוזר לשיר הזה יותר ויותר. אז כתבתי "בופור כונה 'הר הקללה'. כל הארץ הזו מקוללת. מיטב בנינו מקיזים את דמם עבורה, ובאופק אין כלום. שום שינוי, שום עתיד, שום הבטחה. אני מביט בילדי הקטן ותוהה אם גם הוא ייאלץ להיכנס ללבנון, לעזה. אם גם אני אדרש לדבר על קורבן".

"האדמה מקוללת" שר אוהד פישוף ב"קסטה" של נושאי המגבעת, "האדמה מקוללת".

235 מחשבות על “ביקור בהר: בין זכרון לעצמאות”

כתיבת תגובה