הַמְּשׁוֹרֵר מִזְדַּקֵּף לְאִטּוֹ

וְקָרֵב מְעַט לַמִּיקְרוֹפוֹן.

כָּל שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת

הוּא לִקְרֹא מֵהַדַּף הַמֻּדְפָּס

טֶקְסְט מֻכָּר לוֹ בְּקֶצֶב נָתוּן.

הַקָּהָל מוּכָן לְהַאֲזִין

מִסִּבּוֹת כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרוֹת.

אֲבָל הוּא

מְחַיֵּךְ כְּמוֹ אִידְיוֹט, וּמִתְיַשֵּׁב.

            (המשורר, מאיר ויזלטיר, מתוך "מרודים וסונטות")