ובכן, אני לא יודע אם אני טועה

כי היא רק ממש עכשיו עזבה

מרים כוס לחיי עוד מערכת יחסים שנחרבה על-ידי זן נפלא של תאי מין חולים

אני בטוח שכשאהיה גדול יותר

אני אדע גם מה זה אומר

בכתה כשהיתה צריכה וצחקה כשהיתה יכולה

מרים כוס לחיי האיש שפניו תקועות ברצפה

ומחזה די קודר עובר עכשיו 

באמצע הבמה על האהוב המאוהב

לאהוב זה מצויין אם יש לך עודף של זמן

על קביים לפסוע בקצה של המוח

לאהוב זה מפוצץ אם הפין שלך עשוי מעץ

והזין שנשאר בפנים בקושי חצי הבין

מה גורם לה לבוא ומה גורם לה להישאר?

מה גורם לחיה לרוץ, לרוץ רחוק, כן

מה גורם לו לעצור, מה גורם לו לעמוד

ומה את הפיל מנער 

ומה עושה את הגבר?

אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא מכיר

לא, אני לא מכיר אותך יותר

אני לא יודע אם אני טועה

כי היא רק ממש עכשיו עזבה

למה לעזאזל היום הזה חולף באטיות כה רבה

הייתי מאהב של זמן ופעם היא היתה כאן

הייתי אכן מאהב לעתים, מכוסה בעשבים שוטים

בכתה כשהיתה צריכה וצחקה כשהיתה יכולה

טוב, לאל מקורב הוא זה שמאוהב

אני יכול אז אני הולך מכאן

יותר מדי אפשרויות יכולות להרוג אדם

לאהוב זה טוב אם אתה לא צריך לחשוב

אבל דפקתי את זה עכשיו יותר מדי אז נעזוב

כן, אבל אני הפרופסור

ואני מרגיש שאני אמור לדעת יותר

מה גורם לה לבוא ומה גורם לה להישאר?

מה גורם לחיה לרוץ, לרוץ רחוק, ו

מה גורם לו לזוז ממקומו, חוץ מהזין שלו,

ואת הצד הבודד יותר של מוט קנאתו.

 אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא מכיר

לעזאזל, אני לא מכיר אותך יותר

ובכן, אני לא יודע אם אני טועה

כי היא רק ממש עכשיו עזבה

מרים כוס לחיי עוד מערכת יחסים שנחרבה על-ידי זן נפלא של תאי מין חולים

אני אקבור אותה עם קצת יין וגבינה צרפתיים נחמדים – – –

בצרפתית:

הנערה רוקדת

כשהיא משחקת עמי

ואני חושב שאני אוהב לעתים

את השקט, לא מעז לומר דבר, לכן

כשאנחנו ביחד

אני משכיב את המלים לשינה קלה…

דמיאן רייס, live at the lobby             

"הפרופסור ו-הנערה רוקדת", קטע אחד שהוא בעצם שילוב של שניים, של דמיאן רייס עדיין לא יצא באופן רשמי. הוא כבר צורף (בגרסה בהופעה חיה) כבי-סייד לאחד הסינגלים של O, מופיע באלבום הבי-סיידז המאוד מומלץ של דמיאן ומככב גם באלבום הבוטלג הכמעט-רשמי, Live at the Lobby.

זו רצועה נפלאה, שמוכיחה ש-O איננו הבלחה חד פעמית של רייס, והשירים הנהדרים שלו – מלאים באהבה, אכזבה, חוכמה, תשוקה ושירה – יוסיפו ללוות אותנו ולהפוך את חיינו למאושרים קצת יותר גם בשנים הבאות. במהרה בימינו בארץ הקודש.

אני ישראלי

ואני יהודי שלא מאמין

באלהים

ולפני כל זה אני

מדבר

עברית

ומשתמש במלה לועזית

כדי לתאר משהו

אידיוטי.

כמו כן אני לא מאמין בכבוש

ולא מתבייש להשתמש בשיר

לצרכים פוליטיים ו/או

ארוטיים.

(באפן אישי אני יושב

בבית חושב בשקט

שהממשלה משחתת

או,

אני יושב בבית

בדממה

וחושב)

                       (מניפסט, ערן בר-גיל, מתוך "אחד חלקי אחד – שירים")

ביקורת על "אחד חלקי אחד", פרוייקט של חבורת "אפס" משיריו של ערן בר-גיל פורסם היום בפורום מוזיקה ישראלית של YNET.

התאריך היום הוא 06.06.06 מה שוודאי גורם לויברציות מוגברות לכל מיני חובבי כת השטן (666), זוגות בדרך לחופה (שיואו, איזה תאריך מגניב…) ועוד פריקי תאריכים כאלה ואחרים.

אח, איזה יום…!!!

התאריך היום הוא 06.06.06 מה שוודאי גורם לויברציות מוגברות לכל מיני חובבי כת השטן (666), זוגות בדרך לחופה (שיואו, איזה תאריך מגניב…) ועוד פריקי תאריכים כאלה ואחרים.

אח, איזה יום…!!!

בחמישה ביוני 1967 בשעה 7:45 בבוקר נפתחה מלחמת ששת הימים במהלומה אווירית ששמה קץ לכמעט עשר שנים של התשה (מאז מבצע סיני). המלחמה, שנחשבת עד היום בפנתיאון הישראלי כמוצלחת ביותר, הסתיימה במהירות, צה"ל כבש מידי הסורים את מרבית רמת הגולן ורכס החרמון, רצועת עזה וחצי האי סיני נכבשו וכך גם הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים והעיר העתיקה). כ-800 חיילים איבדו את חייהם במלחמה וכ-3000 נפצעו בה. 

בששה ביוני 1982 החל צה"ל במבצע שלום הגליל (שהפך ברבות הימים למלחמת לבנון). מטרתו המוצהרת היתה כניסה ללבנון כדי להרחיק את הקטיושות מגבול הצפון, אולם צה"ל הגיע עד ביירות, גירש את אש"ף מלבנון, הקים את צבא דרום לבנון ושקע בבוץ הלבנוני. 670 חיילים נהרגו במבצע עצמו, 1216 חיילים מאז ועד לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000.

מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון לא הסתיימו מעולם. הסכסוכים שהן ניסו לפתור, כמו גם אלו שהן הציתו ביתר שאת, נמשכים עד עצם היום הזה, על אש קטנה יותר או קטנה פחות (תלוי את מי שואלים ומתי). סטינג כתב פעם (לפני שאיבד את שער ראשו, את האנרגיות ואת האינטגריטי…) ש"אין דבר כזה כמו מלחמה הניתנת לניצחון", "winable war". כנראה שהוא צדק.

אני, אישית, מקווה שהילד שלי יפגוש מלחמות רק בספרי ההסטוריה. אולי הגיע הזמן, ממש כמו בשיר של חיים חפר, להבטיח לו, לעצמנו, בשם כל אלה שהלכו לקרבות נוראים, חלקם מבלי לשוב, שדי – אלו היו המלחמות האחרונות ולא תהיה מלחמה נוספת, בלי קשר למי צודק, מי חזק ומי זקוק לכמה קולות באילו בחירות.

לצורף

יש חנות

בקצה השדרה.

בלילה,

במשקפיו הקטנים,

הוא מצחצח מטבעות ישנים.

הוא משתמש ברוק ובאריג ובאפר,

הוא גורם להם לנצנץ בעזרת אפר,

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

המטבעות לרוב מאוד ישנים

כשהם מגיעים אל הצורף.

בידיו ובעזרת האפר

הוא מנסה לעשות כל שיוכל.

הוא יודע שהוא רק יכול לגרום להם לנצנץ,

לא יכול לתקן את השריטות.

הוא יודע שאפילו למטבעות חדשים יש צלקות,

אז הוא פשוט מחייך.

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

בחשכת הלילה

שתי ידיו מלאות ביבלות

פעמים רבות הן נפתחות בכאב

והדם זולג מתוך ידיו.

הוא עובד על מטבעות מכוסים בשחור

מוציא מהם טביעות אצבע בנות אלף דור

הוא מקווה שהוא יוכל לרפא את הצלקות

כשהוא שוכח הוא לפעמים בוכה.

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

                                                    (The Jeweller)

      
                                   הצורף עפ"י The World of Lineage

לפני כמה שבועות קיבלתי את "Filigree & Shadow" של This Mortal Coil בדיסק, אחרי שנים שבהן הייתה לי הקלטת (היה פעם פורמט כזה…) והיה לי חבל לקנות  את אותו האלבום בפורמט דיגיטלי.

לא התענגתי עליו (מחדש) זמן רב, ובועז כתב רשימה נהדרת – שבירה ויפה כהרגלו – על TMC, ששוב החזירה אותי לרצועות הנהדרות של הפרוייקט הנפלא הזה מבית 4AD, שהוא ללא ספק מהסמנים המגדירים והאיכותיים של שנות ה-80 עבורי.

The Jeweller הוא, לטעמי, השיר הנפלא ביותר באלבום, הנפלא ביותר של TMC וכנראה אחד הנפלאים בכלל. אני חייב להודות שבעיקר בגללו הורדתי את Original Versions, אלבום די נדיר הכולל את הגרסאות המקוריות לקאברים של TMC (אם כי הגרסה המקורית של Pearls Before Swine נופלת מזו של TMC).

The Jeweller הוא ללא ספק שיר שתמיד יזכיר לי תקופה מדהימה, הן מוזיקלית והן בכלל, בחיי.

לצורף

יש חנות

בקצה השדרה.

בלילה,

במשקפיו הקטנים,

הוא מצחצח מטבעות ישנים.

הוא משתמש ברוק ובאריג ובאפר,

הוא גורם להם לנצנץ בעזרת אפר,

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

המטבעות לרוב מאוד ישנים

כשהם מגיעים אל הצורף.

בידיו ובעזרת האפר

הוא מנסה לעשות כל שיוכל.

הוא יודע שהוא רק יכול לגרום להם לנצנץ,

לא יכול לתקן את השריטות.

הוא יודע שאפילו למטבעות חדשים יש צלקות,

אז הוא פשוט מחייך.

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

בחשכת הלילה

שתי ידיו מלאות ביבלות

פעמים רבות הן נפתחות בכאב

והדם זולג מתוך ידיו.

הוא עובד על מטבעות מכוסים בשחור

מוציא מהם טביעות אצבע בנות אלף דור

הוא מקווה שהוא יוכל לרפא את הצלקות

כשהוא שוכח הוא לפעמים בוכה.

הוא יודע כיצד להשתמש באפר,

הוא עובד את אלוהים בעזרת האפר.

                                                    (The Jeweller)

      
                                   הצורף עפ"י The World of Lineage

לפני כמה שבועות קיבלתי את "Filigree & Shadow" של This Mortal Coil בדיסק, אחרי שנים שבהן הייתה לי הקלטת (היה פעם פורמט כזה…) והיה לי חבל לקנות  את אותו האלבום בפורמט דיגיטלי.

לא התענגתי עליו (מחדש) זמן רב, ובועז כתב רשימה נהדרת – שבירה ויפה כהרגלו – על TMC, ששוב החזירה אותי לרצועות הנהדרות של הפרוייקט הנפלא הזה מבית 4AD, שהוא ללא ספק מהסמנים המגדירים והאיכותיים של שנות ה-80 עבורי.

The Jeweller הוא, לטעמי, השיר הנפלא ביותר באלבום, הנפלא ביותר של TMC וכנראה אחד הנפלאים בכלל. אני חייב להודות שבעיקר בגללו הורדתי את Original Versions, אלבום די נדיר הכולל את הגרסאות המקוריות לקאברים של TMC (אם כי הגרסה המקורית של Pearls Before Swine נופלת מזו של TMC).

The Jeweller הוא ללא ספק שיר שתמיד יזכיר לי תקופה מדהימה, הן מוזיקלית והן בכלל, בחיי.

בתקשורת הישראלית חלוקים לגבי כמות האנשים שממש התחברו לחבילת המונדיאל (להזכירכם, עדיין במחיר שערורייתי, וזה לא משנה באיזה מבצע התחברתם, זה עדיין יקר!!!).

בין אם אתם קונים את ה"פחות מאלפיים" של "המדגש" או או את ה"עשרות אלפים" של "למה-רשת" (שאגב, יש להם אינטרס בעניין… פרטים מעניינים על כך כאן), זה מעט מאוד אנשים, מה שאומר שאו שנהיינו תרבותיים מאוד (yeah, right!) או שנהיינו עניים מאוד (שזה תמיד נכון) או שפשוט – כרגיל – אנחנו נהייה מדינה של ממיר אחד.

בקיצור, אצל מי אפשר לראות את המונדיאל בשבוע הבא???!!!

נ.ב. אני מקבל ב-FW טונות של מיילים המכילים את "הקוד לפתיחת ערוץ המונדיאל", מה שמוכיח שלא רק שאנחנו מדינה של ממיר אחד, אלא שגם אז כולם מחפשים דרך לתחמן ולמצוא פתרון יותר זול ויותר נגיש.

לטובת כולם, ובמיוחד אלה שיגגלו אותי עכשיו, הנה הוראות לצפייה חינם במונדיאל, גם ב"חם" וגם ב"כן":

הסרט החדש של רוברטו בניני (וזה סרט של רוברטו בניני, כי בניני – כמו בניני – הוא גם הבמאי, גם המפיק , גם התסריטאי וכמובן גם השחקן הראשי…), "הנמר והשלג", הוא ללא ספק הקומדיה הכי עצובה שראיתי בשנים האחרונות (כן, אפילו יותר מ"החיים יפים" של בניני עצמו) או אם תרצו המלודרמה הכי מצחיקה שראיתי בשנים האחרונות. במלים אחרות, סרט שמביא אתכם לדמעות ורגע אחרי זה מפיל אתכם מצחוק, לפעמים אגב שניהם באותו הזמן ממש.

בניני משכלל עד (כמעט) שלמות את ה"קומדיה ד-לה איטליאנה" ב"הנמר והשלג" ומציג את הסרט הטוב ביותר שלו עד היום, הטוב ביותר שראיתי זה זמן רב בקולנוע וטוב מאוד בכל קנה מידה קולנועי. "הנמר והשלג" מצליח לשלב קומדיה שחורה על האיוולות שבמלחמה (מלחמת עיראק השנייה, אם תהיתם…  רובו ככולו של הסרט מתרחש בבגדד) שקצת מזכירה את "החיים יפים" עם סיפור אהבה קיטשי וכמעט דמיוני עם סיפור של מסירות אין-קץ שקצת מזכיר את "דבר אליה" של אלמודובר ומכניס פנימה אפילו די הרבה שירה ותיאוריות ארס-פואטיות (הדמות שמשחק בניני היא של משורר, ששמו אטיליו בהומאז' למשורר אטיליו ברטולוצ'י, האבא של)

כל זאת בסגנון הילדותי, הציורי, הפיזי והמרגש של בניני, וכדי לקנח הוא משלב בסרט גם חבר טוב, אחד טום וייטס, כדי שיספק לו (מיד עם פתיחת הסרט, אגב) שיר נפלא לפסקול ("You Can Never Hold Back Spring"  אגב, בזאת אני פונה לקוראיי ומצהיר – מי שמשיג ליאת השיר, מקבל אות כבוד של הבלוג…) שילווה אותו לכל אורכו. עוד בקאסט גם אשתו בחיים, ניקולטה בראצ'י וז'אן רינו (כן, ההוא מ"ליאון").

ראיתי את הסרט השבוע בטרום-בכורה בקולנוע "לב". בשבילכם אני מקווה שהסרט יזכה לתפוצה ראוייה וגם יגיע למסכים במהרה בימינו (מנסיוני עם סרטים נפלאים כאלה – הוא יוקרן רק ב"לב" ורק עוד שנה… L). בתור מי שכבר המון זמן לא מוצא סרטים ראויים בקולנוע, בטח שלא בין אלה הנעשים בהוליווד, "הנמר והשלג" לא רק שגרם לי עונג, הן רוחני והן אינטלקטואלי, אלא גם החזיר לי את חדוות הצפייה בקולנוע, את האהבה הבוערת למדיום הזה ואת ההנאה הגדולה מאפוס שכזה (שלא לדבר על המסרים הנפלאים שבניני מחביא בין השורות).

עדכון (4.6): שסק שלחה לי את השיר של טום וייטס למייל ועשתה אותי אדם מאושר. אות הכבוד של הבלוג מוענק בזאת לה.

* הכותרת מתוך "דאווין של שיר מחאה" מאת מאיר אריאל

למייל שהגיע על הבוקר והזמין אותי לעשרים דקות של מסג' (על חשבון המעביד, כמובן) יש רק משמעות אחת:

הבועה חוזרת!!!    אפשר לצאת מהמקלטים ולחזור לפקולטות למדעים מדוייקים… 

לידיעת הקורא דודי גולדמן: ככה נראה יום העבודה הקשה של עובד הייטק…