בלי ששמנו לב התינוק הפך לילד. ואני לא מתכוון ליומולדת שלוש שחגגנו לפני כמה שבועות.
הנה, ממש כמו בשיר של יהונתן גפן שהוא כל-כך אוהב, הוא מתלבש לבד ומתפשט לבד ואוכל לבד וצוחק לבד ועושה פיפי כמו גדול בשירותים ומשחק במחשב עם העכבר בלי שעוזרים לו ונוסע על אופניים ומנהל איתי שיחות עמוקות על החיים.
ואני תופס את עצמי, כמו בשיר של יהונתן גפן, חושב על כל מיני דברים שהוא עוד יעשה לבד כשיהיה גדול וזה מדהים כמה שזה מרגש אותי.
אבל בינתיים, כמו בשיר של יהונתן גפן, אני שמח שמדי פעם הוא עוצר, נח קצת, מתפנק כמו תינוק בידיים של אבא שלו, ואז חוזר למרוץ החיים, חוזר לגדול.
היי, אני כבר לא תינוק
אני מתלבש לבד
ומתפשט לבד
ואוכל לבד
וצוחק לבד ובוכה לבד וחולם לבד
על כל מיני דברים שאעשה לבד
כשאהיה גדול
היי, אני כבר לא תינוק
אמא אומרת שאני צריך לאכול הרבה
כי עכשיו אני כל הזמן גדל
אבל זה לא נכון
כשאף אחד לא רואה
אני עוצר
ונח לי קצת
ושוב גדל
היי, אני כבר לא תינוק!
(מתוך "הכבש הששה-עשר", כמובן)
שגיא נאור 