בשל העבודה הרבה על בלוג "חדשות ה-topa" הפסקתי לעדכן כאן על מיקומי בתחרות, מה גם שאני מוסיף לדשדש באיזור המקום ה-100 (כרגע 100 בדיוק)…   עמכם הסליחה!

 

 

 

אגב, ב-YNET, כנראה בגלל עבודה רבה גם כן, נופלות טעויות פרוידיאניות מביכות ומשעשעות כמו זו:

 

לא יפה להגיד איכסה על צ'כיה… 

 

תחילה כשירו על חיילים אני לא אמרתי כלום

כי אני כבר מזמן לא בקטע של מלחמות.

 

אחר-כך כשירו על מתנחלים אני לא אמרתי כלום

כי הם אלה שבחרו שם לחיות.

 

אחר-כך כשירו על שדרות אני לא אמרתי כלום

כי זה נורא רחוק ולא במרכז העניינים.

 

בסוף כשירו עליי

לא היה כבר מי שיאמר דבר.

 

 

 

מצטער, אבל כל העניין הזה עם שדרות כבר ממש נותן את אותותיו (אפילו בי), והעובדה, שעיר שלמה מנסה-מתחננת למשוך תשומת לב וברמת-אביב מישהו כמו שמעון פרס מסוגל להתבטא כפי שהוא מתבטא, פשוט עושה את שלה.

לא יודע למה ומאיפה, אבל השיר הזה הוא האסוציאציה הראשונה שעלתה לי.

מבוסס, כמובן, על השיר של הכומר מרטין נימלר מתקופת השואה.

עוד יום של 12 נקודות לאליאוחנה: זה התחיל גרוע עם אפס (!) נקודות מהמשחק של טוגו ושוייץ (הערה לעצמי: להפסיק לתת קרדיט לסוסים שחורים מאפריקה…), המשיך עם שתי נקודות בלבד במשחק אוקראינה – ערב הסעודית (הערה נוספת לעצמי: גם הערבים האלה לא יודעים לשחק…) אבל הסתיים עם שמונה נקודות גדולות שהביאו לי הספרדים, שבדיוק כפי שניחשתי טחנו את טוניסיה 3:1.

בסופו של דבר, אני מדורג במקום ה-98 (יחסית טוב, אחרי נפילה קצרה וזמנית אל מתחת למאה הראשונים), שזה מייצג כנראה את הידע שלי בכדורגל, פחות או יותר. 🙂

 

ההימור להיום: גרמניה לוקחת את אקוודור, ותיקו בשאר המשחקים (פולין-קוסטה ריקה, אנגליה-שוודיה ופרגוואי-טרינידד).

פניה היו לפתע אלה

שיהיו לה בעוד שנים

והיו גם אלה

שיש לה עכשיו,

כמו איש סובל

המזכיר "מתי יבוא ערב"

ואין לדעת אם מתגעגע הוא לערב שהיה

או מבטל שעות עד ערב שיבוא,

ומזכיר "בוקר" ואינו יודע

אם לבוקר שהיה הוא מסגיר חייו

או שמא מבקש נפשו להסתלק

טרום אור חדש יגלה פניו.

                                    (פניה היו / מירון ח' איזקסון)

 

 

ביקורת שלי על "אדם", אלבום חדש של אלי מגן משיריו של מירון ח' איזקסון, התפרסם בפורום "מוזיקה ישראלית" של YNET.

יום אמש היה טוב יחסית לאליאוחנה. למרות 12 נקודות בלבד, העובדה שהיו כמה הפתעות גרמה לי לעלות בסופו של דבר למקום ה-84. לא משהו, אבל גם לא נפילה יותר מדי רצינית.

קרואטיה אכזבו קשות, והתיקו אפס עם יפן הביא לי אפס נקודות (!), אבל הנצחון (הצפוי) של ברזיל החזיר לי את הסומק ללחיים ורשם 6 נקודות בטופס והתיקו של צרפת (שצפיתי אותו חלקית) הכניס עוד 6 נקודות חשובות.

ההימור להיום: תיקו בין טוגו לשוויץ (או איזה נצחון בשער אחד הפרש), ספרד טוחנת את טוניסיה ותיקו גם בין אוקראינה לערב הסעודית (או שוב נצחון בשער אחד).

 

 

נ.ב. למתעניינים ב-Topa, התחלתי לכתוב את בלוג "חדשות ה-Topa". ערוץ הספורט, מאחוריך!!!

בכל סיבוב השמיים נעשים אדומים

בין בוץ לביצה ללילות העירומים

הלוך וחזור, הלוך וחדור, מתגלגלת השמועה

המוסיקה אילמת, כוכב הרוק מת

לייב אין בית שמש…

 

אינני חסיד גדול של רם אוריון, אני מודה. מאז הימים בהם היה "לא חברה" בנושאי המגבעת המיתולוגיים לא ממש התחברתי לפועלו המוזיקלי, ובכל זאת הסשן החי של רם ולהקתו אצל קוואמי באולפן, במסגרת חגיגות סיום "הקצה" במתכונתו הקודמת (אגב, טרם האזנתי למתכונת החדשה, אבל אל דאגה, מר אליקים, "המסור" עם נעה גראס היא יופי של אלטרנטיבה…), היה תצוגת תכלית מרשימה למדי, כולל "גיבור גיטרה" החביב, "אינסוף" וגולת הכותרת – "לייב אין בית שמש" של נושאי המגבעת, בביצוע משותף עם אוהד פישוף, אחרי ארבע-עשרה שנה (!!!).

 

קיצוני בצעדיי מתקדמים גלגלים

משתלטים על רקע נוסף – זה לא בידי

אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע

הנערה שאני רוצה לאהוב היא גם זו שאני רוצה להרוג

לייב אין בית שמש…

 

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את הקלטת של "נושאי המגבעת". זה היה כמו מכה של רוק'נ'רול ישר ללב, ישר למוח. שום דבר לא הכין אותי לזה. בימים שעוד לא הבנתי מה זה פאנק ומה זה אלטרנטיבה, יכולתי להבין שזה אחר, זה אמיתי, זה כובש, זה מעורר וזה עושה לי דברים גם בבטן וגם בראש. "לייב אין בית-שמש", השיר והקליפ, "ביקור בהר" המדהים, "האלוהים שלי עייף", "קול של אלוהים אחר" – כמה שירים נפלאים באלבום אחד (בהוצאת "האוזן השלישית", אגב) שמהר מאוד אזל והפך לפריט אספנים. האלבום הזה חוגג תיכף עשרים שנה. עשרים שנה – לך תבין.

 

ב-1990 הוחתמה הלהקה ב"הד ארצי". עם שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי הוציאה הלהקה את "מי רצח את אגנתה פלסקוג?" שהכיל שירים חדשים, טובים ומיוחדים, אבל רחוקים מהגאונות המתפרצת של אותה קלטת ראשונה. אחר-כך באו סכסוכים עם כל מי שרק אפשר (כולל פיצוץ הופעה מתוקשר ב"רוקסן" שבו היה לי ה"כבוד" להיות נוכח…), התפרקות, ליווי של צביקה פיק (!) ו…הרבה געגועים מצד המון אנשים לדבר האמיתי.

 

אני כמו הדוקטור שטבע מתחיל הצער לחלחל

טיפול נוסף ימית אותי

בסך הכל החזקתי כל הלילה בידה, עד שהיא בכתה.

אני לא יכול לשלוט בזה

לייב אין בית שמש!!!

 

הגרסה של אוריון את פישוף מודל 2006 מזכירה יותר את זו של ההרכב של 1990 ופחות את זו של הקלטת (שאגב יצאה מאז על דיסק והיא חובה בכל בית), ובכל-זאת לשמוע את פישוף צועק "לייב אין בית שמש" זה כמו לחזור במנהרת זמן חמש-עשרה שנים אחורה, אל ימי ה"רוקXן" העליזים, אל ליוויס וטי-שירט שחור של איזו להקה, אל תמימות, אל רוק ישראלי, אל נעורים שלא רוצים להיגמר.

 

 

 

אגב, מרחק כמה מאות מטרים בלבד מהיכן שאני עובד (וכותב), עמד לו אותו "רוקסן" מיתולוגי. בכל פעם שאני עובר ליד המקום שבו הוא עמד אני מבין שהנעורים אכן נגמרים מתי שהוא, או שפשוט אנחנו מחליפים אותם בנוחות המשכרת של ההי-טק.

 

עדכון: הר-ערנב הקדיש שרשור לחגיגות העשרים לנושאי המגבעת בפורום של YNET. יש שם כמה פוסטים מעניינים מאוד.

סוף שבוע בהחלט לא מוצלח נרשם לאליאוחנה בטופה. ביום חמישי זה נגמר עם 12 נקודות, אחרי שכצפוי אקוודור ניצחה את קוסטה ריקה ואנגליה את טרינידד אבל בהפרשים גדולים יותר ממה שציפיתי ופרווגוואי נכנעה לשוודים. יום שישי התחיל לא רע עם הצלחה יחסית עם ארגנטינה (6:0?  זה אף אחד לא יכול היה לצפות) וניחוש מדויק של הנצחון של הולנד, אבל אז בא התיקו אפס של מכסיקו ואנגולה וקבר את סיכויו של אוחנה להתקדם בדירוג. אתמול היה עוד יום חלש מאוד, אחרי שאירן כנגד ההימור שלי אפילו לא כבשה, הצ'כים נכנעו לגאנה (?!) ואיטליה לא הצליחה לנצח את האמריקאים.

 

סיכום: נפלתי עד המקום ה-89 ואני מרוחק יותר מ-30 נקודות מהצמרת.

 

ההימור להיום: ברזיל תטחן את האוסטרלים (למי קראתם שמן?!), קרואטיה תתפוצץ על היפנים והצרפתים ינצחו את קוריאה (או תיקו… עשיתי קומבינה בהימור).

יובל רק בן שנה

אבל כבר אומר המון מלים:

“אָמ-אָמ" זה אוכל, "האוּ-האוּ" זה כלב

ו"אָנ-אָנ" זה כל דבר שיש לו גלגלים.

"אֶ-זֶה" זה מה שהוא כרגע מצביע עליו,

"אור" זה כל מנורה שנמצאת מעליו,

"בָּה" זה בובה וגם במבה ועוד

ויש עוד המון סתם הברות מצחיקות.

אבל כשהוא אומר "אַבָּא"

פיו עוטה כזה חיוך מתוק

שממיס לי את הלב בכל פעם

ומשאיר אותי חנוק מדמעות

הוא אומר "אַבָּא", ממש,

בלי טעות או חשש

והוא מצביע אליי או שולח ידיים

שאקח אותו לחיבוק או גבוה לשמיים

ואני תמיד עונה לו "כן"

גם אם הוא לא ממש התכוון

(כי יש עוד דברים שהוא קורא להם "אַבָּא"

ויש עוד גברים שהוא קורא לעברם "אַבָּא")

כי חשוב לי שיידע תמיד

שמתי שיקרא, אני אהיה שם

ואבוא אליו, מכל מקום ובכל זמן

(לפחות עד שילמד להגיד

"אִמָּא" גם…)

לשם שינוי, יום אתמול במונדיאל עמד בסימן חיובי – ניחשתי נכונה את תוצאות כל המשחקים, גם אם נרשמו טעויות בהפרשים, מה שהוביל ל-14 נקודות (כאמור, מתוך 30 אפשריות) ולהתקדמות (סוף-סוף התקדמות!!!) של 5 שלבים בדירוג עד למקום ה-38. זאת אומרת, לך תנחש שהספרדים ידפקו רביעייה לאוקראינים, שהדרבי הערבי ייגמר בתיקו 2, ושגרמניה תסתפק רק בשער אחד מול הפולנים…

 

ההימור למחר: אקוואדור לוקחת את קוסטה ריקה בדרבי האמריקאי, אנגליה מנצחת בקטנה את טרינידד ושוודיה ופרגוואי נפרדות בתיקו של מא(ו)כזבות.

עוד יום מאכזב יחסית נרשם בחייו הקצרים של אליאוחנה, מהמר המונדיאל: קוריאה אכן ניצחה את טוגו, אבל 2:1 ולא 1:0 כך שההצלחה היתה מוגבלת. הצרפתים שונאי ישראל לא הצליחו לנצח את השוייצרים הנייטרלים-מדי והותירו אותי במצב קשה. הברזילאים כצפוי ניצחו, אבל המשחק היה דל בשערים וגם כאן נרשמה הצלחה מזערית ותו לא.

 

בסיכומו של דבר: עוד נפילה בדירוג למקום ה-43. אחרי יום השיא (10.6) שבו צברתי 30 נקודות ("כל הקופה"), אמנם הצלחתי לצבור היום 10 נקודות אבל התחרות קשה, החבר'ה משתפרים ויש כבר 16 נקודות ביני לבין המקום הראשון.

 

ההימור למחר: ספרד לוקחת את אוקראינה, טוניס וערב הסעודית חופרות בונקר מדברי וגרמניה עושה "אנשלוס" לפולנים. כיפאק היי!