טרם החלטתי מה מפליא/מופלא יותר בסיטואציה הזו – תינוק בן שמונה חודשים שמבין שהכלבה שמסתובבת לו בין הרגליים היא יצור לשחק איתו, מין צעצוע משוכלל, שמצחיק אותו, שמעניין אותו, שמבדר אותו, או כלבה שמבינה שתינוק האדם הזה הוא יצור טוב, מעין גור משוכלל, שצריך לגונן עליו, ללטף אותו, ללקק אותו, לתת לו אהבה?
אז (באמת) – למה לי פוליטיקה עכשיו? [מוקדש לגיא… חה!]
ושוב תודה למור על הפליקר פרו.
טרם החלטתי מה מפליא/מופלא יותר בסיטואציה הזו – תינוק בן שמונה חודשים שמבין שהכלבה שמסתובבת לו בין הרגליים היא יצור לשחק איתו, מין צעצוע משוכלל, שמצחיק אותו, שמעניין אותו, שמבדר אותו, או כלבה שמבינה שתינוק האדם הזה הוא יצור טוב, מעין גור משוכלל, שצריך לגונן עליו, ללטף אותו, ללקק אותו, לתת לו אהבה?
אז (באמת) – למה לי פוליטיקה עכשיו? [מוקדש לגיא… חה!]
ושוב תודה למור על הפליקר פרו.
כמי שקרוב כל חייו למקצוע העיתונות, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה (ולא ארחיב כאן את היריעה לגבי שתי הצורות), אין הרבה דברים שמעצבנים אותי יותר מכתבים לעניינֵי שאין להם מושג קלוש בעניינֵי אותם הם מסקרֵיי. הז'אנר הזה נפוץ מאוד מאז התרחבות מספר ערוצי הטלוויזיה המשדרים חדשות, ובמיוחד בעידן הרייטינגיזציה של מהדורות החדשות אליבא דערוצים המחסריים.
הערב (31.1), למשל, שמעתי את הסקופ הסנסציוני של ארז רותם, כתב ערוץ 2, במהדורה המרכזית בנושא פרשת "הסוס הטרויאני". רותם חשף כי למרות שבפרשה נחקרו "בכירי המשק הישראלי", לא יוגשו כתבי אישום נגד איש מהם, וגם הזוג האפרתי, שכתבו את התוכנה, לא ירצו עונש מאסר ארוך (בעקבות עסקת טיעון שמתרקמת לדידו עם הפרקליטות). כתבי אישום יוגשו בסופו של דבר, כך טען רותם, רק נגד החוקרים הפרטיים היו מעורבים בפרשה – שערורייה גדולה, לפחות בעיניו של אדון רותם המלומד.
בעוונתיי הרבים איש הייטק אנוכי, ונשוי אני לעורכת-דין, כך שיש לי קצת רקע בנוגע לעניין הנדון. עם קצת קריאה מוקדמת בנושא (אפשר להתחיל כאן) וקצת קומון סנס, אפשר בקלות להגיע לשורש העניין, בלי סנסציות ובלי לעשות רוח – מצד אחד, יש את "בכירי המשק הישראלי", שטענו לכל אורך הדרך כי לא ידעו שהחומר שהגיע לידיהם על-ידי החוקרים הפרטיים הושג בדרכים לא-חוקיות. אין כל דרך להוכיח כי ידעו, ולכן אין כל דרך לגרום להאשמות נגדם להחזיק בבית-משפט. מצד שני, יש את בני הזוג אפרתי, שכתבו את התוכנה ומכרו אותה לחוקרים הפרטיים. עם זאת, אין כל הוכחה כי הם ביצעו עבירה כלשהי (פרט ליצירת התוכנה), כך שאפשר להאשים אותם בעבירות קלות יחסית, ולכן יש הגיון בלחתום איתם על עסקת טיעון שמפלילה אחרים. אם כך נשארנו עם החוקרים הפרטיים – הם ידעו, הם טענו להגנתם שלא ידעו שלפרוץ למחשבים פרטיים ולהוציא חומר אישי ומסווג זה עבירה (?!), הם קיבלו כסף תמורת החומר, הם רכשו את התוכנה. בקיצור, הם עבריינים, ואין כל סיבה לרחם עליהם או להשתתף בצערם.
אם הכל כל-כך פשוט, איך אדון רותם המלומד ומערכת "חדשות 2" לא מגיעים לאותה מסקנה בדיוק? כי המסקנה הזו, בדיוק כמו הסיפור הידוע על הכלב שנשך אדם, לא מביאים רייטינג ואי-אפשר להכתיר אותם כחשיפה "בלעדית", "סנסציונית" או "סקופ". ואת מי מעניין האינטגריטי, העובדות או ההגיון, אם אפשר למשוך עוד כמה צופים לראות את יונית וגדי?
אני, אישית, החלפתי ערוץ בסוף ה"כתבה" הלא-משכנעת ולא מתקבלת-על-הדעת הזו. אני, אישית, לא אוהב שמזלזלים באינטיליגנציה שלי.
כפי שאפשר היה בקלות לצפות, אלא אם כן אתה אטום, כסיל או שייך למטה ההסברה של הליכוד (אני מודע לזה שיש כאן חפיפה גדולה בין התחומים), קמפיין הבחירות הנגטיבי של הליכוד – "קדימה לגבולות 67" – הפחיד בעיקר את הסוקרים והיה נגטיבי אך ורק לליכוד המתפורר ומתפרק.
אי לכך ובהתאם לזאת מיהר המנהיג החזק ביביהו לגייס לעזרתו את החמאס ולצאת בקמפיין הפחדה חדש, כאילו הייתה זו 95'.
עכשיו נשאלת השאלה מי הראשונה מבין המפלגות שתנכס לעצמה את הסטיקר החדש, עם שינויים קלים כדלקמן, ותהפוך אותו לפופולרי כמעט כמו שרה'לה בכנס מטפלות מוכות:
ואגב, אם אתם כבר שואלים – ביבי מפחיד אותי הרבה יותר מהחמאס. בעיקר כי לביבי אין (אפילו) אלוהים.
כפי שאפשר היה בקלות לצפות, אלא אם כן אתה אטום, כסיל או שייך למטה ההסברה של הליכוד (אני מודע לזה שיש כאן חפיפה גדולה בין התחומים), קמפיין הבחירות הנגטיבי של הליכוד – "קדימה לגבולות 67" – הפחיד בעיקר את הסוקרים והיה נגטיבי אך ורק לליכוד המתפורר ומתפרק.
אי לכך ובהתאם לזאת מיהר המנהיג החזק ביביהו לגייס לעזרתו את החמאס ולצאת בקמפיין הפחדה חדש, כאילו הייתה זו 95'.
עכשיו נשאלת השאלה מי הראשונה מבין המפלגות שתנכס לעצמה את הסטיקר החדש, עם שינויים קלים כדלקמן, ותהפוך אותו לפופולרי כמעט כמו שרה'לה בכנס מטפלות מוכות:
ואגב, אם אתם כבר שואלים – ביבי מפחיד אותי הרבה יותר מהחמאס. בעיקר כי לביבי אין (אפילו) אלוהים.
כפי שאפשר היה בקלות לצפות, אלא אם כן אתה אטום, כסיל או שייך למטה ההסברה של הליכוד (אני מודע לזה שיש כאן חפיפה גדולה בין התחומים), קמפיין הבחירות הנגטיבי של הליכוד – "קדימה לגבולות 67" – הפחיד בעיקר את הסוקרים והיה נגטיבי אך ורק לליכוד המתפורר ומתפרק.
אי לכך ובהתאם לזאת מיהר המנהיג החזק ביביהו לגייס לעזרתו את החמאס ולצאת בקמפיין הפחדה חדש, כאילו הייתה זו 95'.
עכשיו נשאלת השאלה מי הראשונה מבין המפלגות שתנכס לעצמה את הסטיקר החדש, עם שינויים קלים כדלקמן, ותהפוך אותו לפופולרי כמעט כמו שרה'לה בכנס מטפלות מוכות:
ואגב, אם אתם כבר שואלים – ביבי מפחיד אותי הרבה יותר מהחמאס. בעיקר כי לביבי אין (אפילו) אלוהים.
בזמן האחרון יצא לי קצת לראות טלוויזיה, מה שלא כל-כך הספקתי ולא כל-כך עשיתי בחצי שנה האחרונה.
אז החלטתי לסגור עניין בפוסט מורכז בענייני המסך הקטן. עמכם הסליחה.
אתה עלול לפגוש את האנשים האלה בדרכך למטה
בערוץ 8 (שווה כל רגע, באמת) עלתה לאחרונה הסדרה הדוקומנטרית "בחזרה לתחתית", גרסה ישראלית די מהימנה של "Back to the Floor", להיט גדול של ה-BBC. הרעיון די פשוט: לוקחים מנכ"לים של חברות ענק (בארץ הסתפקו בישראייר, מאפיית אנג'ל, תדיראן-אמפא ועוד), ושולחים אותם במשך שבוע לעבוד כאחרון הפועלים הפשוטים, כמובן במטרה לתת להם נקודת מבט בלתי-אמצעית לחברה אותה הם מנהלים ולגבי מה שטעון שיפור.
אני מודה שמאוד אהבתי את הגרסה הבריטית, וגם את הגרסה האמריקאית של CBS יצא לי כבר לראות. מאוד עניינה אותי נקודת המבט המחודשת שיש למנכ"ל שלרגע רואה את העולם מנקודת המבט של הפועל הפשוט, את המסקנות שהוא מסיק מהשבוע הזה וגם את הפגישה המחודשת עם ההנהלה שלו בסוף השבוע הזה.
אבל, לאכזבתי הגדולה, בישראל כמו בישראל העסק די מחופף. לא מבחינת הסדרה, אלא מבחינת המנהלים. החברים הנכבדים שכיכבו עד כה – לוי קושניר מנכ"ל תדיראן אמפא, ירון אנג'ל מנכ"ל מאפית אנג'ל וסבינה בירן מנכ"לית ישראייר – עשו עליי רושם מאוד גרוע בכל הנוגע למחויבות שלהם לאתגר והסקת המסקנות שלהם ממנו.
אף אחד מהם לא באמת נכנס לתפקיד. הם המשיכו לדבר בסלולרי, להתנהג כמנכ"לים ולחפש איפה אפשר לחפף/לנוח. ההתחככות שלהם בפועלים הפשוטים היתה חלקית ביותר, ולא ירדה באמת לפסים אישיים. כולם שאלו את העובדים לגבי הבעיות הבוערות שלהם, וכולם נענו באותה התשובה – כסף. כולם לא עשו עם העניין הזה כלום, למרות שבכל המקרים מדובר בעובדים שמרוויחים פחות משכר מינימום. כולם גם נשאלו לגבי המשכורת שלהם לשעה, וכולם התחמקו מהעניין בסמי-אלגנטיות (בלטה לטובה סברינה בירן, שענתה "הרבה הרבה הרבה").
גם הסקת המסקנות שלהם מהעניין נראתה מאוד לא רצינית – הדברים טואטאו די מהר מתחת לשטיח, חברי ההנהלה נראו מאוד לא רציניים בנוגע לבעיות שגילו הבוסים (למרות שלפחות במקרה של קושניר ובירן הפועלים איתם הם דיברו היו מאוד כנים וחשפו בעיות בוערות וקשות), והשבוע הסתיים בדיוק כמו שהתחיל בלי שום רווח אמיתי וממשי מכל העניין הזה.
כמי שרואה את עצמו בהווה כמנהל זוטר/מתחיל ובעתיד (אינשאללה) כמנהל בכיר, אני מאחל לעצמי לעולם לא להיות מנותק, מפונק ומחופף כמו המנהלים הישראליים שנחשפו עד כה ב"בחזרה לתחתית". חברה (company) נמדדת בסופו של דבר בפועל הפשוט ולכן יחסה אליו חשוב וקריטי; חברה (society) נמדדת בסופו של דבר באדם הקטן ולכן יחסה אליו חשוב וקריטי. נדמה כי בשני המישורים האלה יש לנו עוד הרבה ללמוד כאן בארץ הקודש.
אני מקווה לא לפגוש את האנשים האלה בכלל / בדיוק כמו בשנה שעברה
למישהו יצא לראות את ערוץ המוסיקה (24) בזמן האחרון? נדמה שבזמן האחרון הוסרו כל הרסנים והערוץ הפך להיות ערוץ העילגים והברברים. כל נסיון שלי להפוך את 24 לשומר המסך שלי נתקל בהתפרצויות מביכות של תוכניות לגיל הרך (5-7?) עם מגישים שמתחרים ביניהם באינפנטיליות, תוכניות שטחיות ומטופשות ופלייליסט שלידו גלגל"צ היא תחנת אינדי.
עלי התאנה הבודדים של הערוץ, כמו רצועות שונות שעורך י' קוטנר, "טיסת לילה" או "אני והשיר", לא מחפים על רצועות לא ברורות ומביכות כמו "הארכיון" (מי נתן לשני הלא-יוצלחים האלה להגיש תוכנית בערוץ?) או צ'וטטות (כאן כבר מוטלת חלק מהאחריות על הנוער הישראלי. אבל אם זה הערוץ שמחנך אותו, אי אפשר לבוא אליהם בטענות…).
בעברי הלא-ממש-רחוק גם אני הייתי נער, ובכל זאת ערוץ 24 גורם לי להרגיש ממש זקן. אני ממש לא יודע לאיזה קהל יעד הוא מכוון (יש לי ניחוש די טוב, אני מניח), אבל חבל שבדרך הוא מפסיד המון קהל שבאמת אוהב מוסיקה ישראלית (ולא רק את מירי מסיקה והראל מויאל השולת!!!111).
ואם כבר ערוץ המוסיקה, רשימת המועמדים הסופיים לפרסי העמ"י שלו נראית די מרשימה, אבל יש לי רושם די סביר שבבוקר שאחרי נתעורר עם רשימת זוכים משעממת וצפויה. אתם יודעים – שיר השנה "רבות הדרכים", אלבום השנה "מירי מסיקה", הרכב השנה "עידן רייכל", תגלית השנה "יהודה סעדו", זינוק השנה "הראל מויאל" (כי מי יכול על השולת!!!!111), מופע השנה "עידן רייכל", זמר השנה "הראל מויאל", זמרת השנה "מירי מסיקה" ויאללה שיעמום! איך אומר קיציס בפרומו – "מה, כמו בשנה שעברה?" הו, כן. בדיוק כמו בשנה שעברה…
ביפ-ביפ, ביפ-ביפ
לקרוא לערוץ "ערוץ הצחוק" זה יומרני, מוגזם ומתכון לכשלון חרוץ. איכשהו ב-HOT הצליחו לעמוד בציפיות, ולטעמי ביפ זה ערוץ האסקפיזם האידיאלי (לצד E! כמובן). אמנם הערוץ מלא בשידורים חוזרים, אבל "סיינפלד" קורע אותי מצחוק כל פעם מחדש, "חברים" ו"משפחת סימפסון" תמיד כיף לראות, "הרצועה" היא יופי של הפקת מקור, ויש גם את "סאות'פארק" ו"פיוצ'רמה" ועוד ועוד.
בקיצור, לחצו 4 על השלט (מנויי HOT, כמובן) והתנתקו מהניתוק.
אני מודה – כשקראתי את הידיעה לעיל (היום, ב"ידיעות") על הבחור החביב מתל-אביב שהחליט להקים מפלגה "חברתית" וכּוּלָה חסרים לו כמה אנשים "ישרים ונאמנים עם לב טוב" כדי לשמש כח"כים מטעם המפלגה הזו, מילא את לבי שילוב אכזרי במיוחד של צחוק וציניות.
אבל כשחשבתי על זה קצת, ואחרי שקראתי בדיוק מה הוא מחפש, הבנתי שאדון שמואל לוי הוא בעצם החכם פה בכל הסיפור. כי רק שמואל לוי הבין (סוף סוף) שאם אתה מחפש אנשים ישרים, נאמנים, עם לב טוב, שישרתו את הציבור בכנסת (ולא את עצמם), התקווה היחידה שלך היא חרשים, אילמים או עיוורים (ורצוי שילוב של כל שלושת התכונות).
כי – בינינו – כבר ניסינו את כל התכונות האחרות (אמיצים, נאים, חכמים, שמנים ועוד) ולא הצלחנו למצוא אפילו ח"כ אחד ישר ונאמן, שלא לדבר על בעל לב טוב.
בקיצור, מצורף פה מספר הטלפון (כנראה) של שמואל. אם בא לכם לייצג את מפלגת "עוצמה ותקווה לשכונות", תנו לו צלצול. אה, כן – ותודיעו גם לי. אני מבטיח לתת לכם את הקול שלי (בעיקר משום שכרגע אני לא מוצא מישהו טוב יותר לתת לו אותו).
אני מודה – כשקראתי את הידיעה לעיל (היום, ב"ידיעות") על הבחור החביב מתל-אביב שהחליט להקים מפלגה "חברתית" וכּוּלָה חסרים לו כמה אנשים "ישרים ונאמנים עם לב טוב" כדי לשמש כח"כים מטעם המפלגה הזו, מילא את לבי שילוב אכזרי במיוחד של צחוק וציניות.
אבל כשחשבתי על זה קצת, ואחרי שקראתי בדיוק מה הוא מחפש, הבנתי שאדון שמואל לוי הוא בעצם החכם פה בכל הסיפור. כי רק שמואל לוי הבין (סוף סוף) שאם אתה מחפש אנשים ישרים, נאמנים, עם לב טוב, שישרתו את הציבור בכנסת (ולא את עצמם), התקווה היחידה שלך היא חרשים, אילמים או עיוורים (ורצוי שילוב של כל שלושת התכונות).
כי – בינינו – כבר ניסינו את כל התכונות האחרות (אמיצים, נאים, חכמים, שמנים ועוד) ולא הצלחנו למצוא אפילו ח"כ אחד ישר ונאמן, שלא לדבר על בעל לב טוב.
בקיצור, מצורף פה מספר הטלפון (כנראה) של שמואל. אם בא לכם לייצג את מפלגת "עוצמה ותקווה לשכונות", תנו לו צלצול. אה, כן – ותודיעו גם לי. אני מבטיח לתת לכם את הקול שלי (בעיקר משום שכרגע אני לא מוצא מישהו טוב יותר לתת לו אותו).
אני מודה – כשקראתי את הידיעה לעיל (היום, ב"ידיעות") על הבחור החביב מתל-אביב שהחליט להקים מפלגה "חברתית" וכּוּלָה חסרים לו כמה אנשים "ישרים ונאמנים עם לב טוב" כדי לשמש כח"כים מטעם המפלגה הזו, מילא את לבי שילוב אכזרי במיוחד של צחוק וציניות.
אבל כשחשבתי על זה קצת, ואחרי שקראתי בדיוק מה הוא מחפש, הבנתי שאדון שמואל לוי הוא בעצם החכם פה בכל הסיפור. כי רק שמואל לוי הבין (סוף סוף) שאם אתה מחפש אנשים ישרים, נאמנים, עם לב טוב, שישרתו את הציבור בכנסת (ולא את עצמם), התקווה היחידה שלך היא חרשים, אילמים או עיוורים (ורצוי שילוב של כל שלושת התכונות).
כי – בינינו – כבר ניסינו את כל התכונות האחרות (אמיצים, נאים, חכמים, שמנים ועוד) ולא הצלחנו למצוא אפילו ח"כ אחד ישר ונאמן, שלא לדבר על בעל לב טוב.
בקיצור, מצורף פה מספר הטלפון (כנראה) של שמואל. אם בא לכם לייצג את מפלגת "עוצמה ותקווה לשכונות", תנו לו צלצול. אה, כן – ותודיעו גם לי. אני מבטיח לתת לכם את הקול שלי (בעיקר משום שכרגע אני לא מוצא מישהו טוב יותר לתת לו אותו).
שגיא נאור 