בזכות "עונג שבת", מריכוזי הלינקים היותר מענגים שאני מכיר (בלי לפגוע בעבודת הקודש של יעל המקורית בפורום של YNET ובקולקטיב של "קונספציה"), הגעתי לעמוד הזה שנותן לך צ'אנס אמיתי לבדוק איך היית נראה בתור דמות מ"פארק דרום".  והתוצאה?   שפטו בעצמכם:

 

  

 

האמת שכל-כך אהבתי את זה, שהאני הסאות'פארקי יפאר את כותרת הבלוג הזה מכאן ועד עולם (או לפחות עד שיימאס לי). סוף סוף יש תמורה בעד הפרו…

זהו. עשיתי את זה. שילמתי 20$ ואני עכשיו מנוי פרו. חדי העין שבכם וודאי הבחינו (חוסר היכולת העיצובית שלי בולט, אה?  מישהו מוכן לעזור??!!!), אבל לכל השאר אני חושף כאן ועכשיו: אני, שגיא, שילמתי לאחד, יריב חבוט, תמורת הזכות לפרסם את הגיגייי בפלטפורמת הבלוגים שלו.

 

אני מודע לזה שישראבלוג היא חינמית בשלב זה, שיש פלטפורמות אחרות (אולי אפילו טובות יותר), שהפיצ'רים של הפרו הם – בינינו, אה? – לא ממש מעניינים (לראות אוסף של כתובות אימייל של ה"מנויים" שלי?   להוסיף תיבת מסרים??   נו, חייתי גם בלי זה). לא בגלל הפרו עצמו שילמתי, אלא בגלל הרעיון.

 

הרעיון – כן, אני יודע: נאצל, אידיאליסט וטפשי – שאם יש משהו שאתה נהנה ממנו, מגיע למפעיל שלו תמורה, אפילו קטנה, ככה בשביל המצב-רוח-טוב. זאת, כמובן, אך ורק כשמדובר במפעיל חינמי, שעושה את עבודתו עבורך (כן, עבורך) ולא מקבל על כך תרומה.

 

לטעמי, ישראבלוג היא יופי של פלטפורמה, למרות הילדודס והבעיות (שיריב נלחם בהם ללא הרף) ונענע הקרציות שמתעלקים עלינו, ומקום שלי כיף מאוד לכתוב בו, ולכן אני לא רואה סיבה שלא לתרום למאמץ המלחמתי 20$, סכום פעוט לכל הדעות.

 

בקיצור, אני פרו, לפחות לשנה. אם אתם עדיין לא, אני ממליץ בחום. זה עושה נעים כזה בלב, וזה טוב לכולנו.

 

 

* מתנצל על הכותרת באנגלית. פשוט בעברית אין תרגום ראוי.

אלבומים

 

Funky Junkie Beats (אוסף אלקטרוני)  > נתפס על-ידי רוזה הגולשת

Ananda – Niko Levy

Freestyle – The Ultimate Skateboarding Experience > נתפס על-ידי יונתן איבצקי

  

סינגלים

 

זיו פולקובסקי – בשבילים

כוכבית הדר – נסיעה

 

 

לפרטים צרו קשר באימייל או בפוסט בפורום. תודה.

 

 

צחי הנגבי עבר ל"קדימה". מה, הפסיקו לקרוא שם סקרים מאז שהכתירו אותם בתור המנצחים הגדולים של הבחירות הקרובות?  צחי הנגבי, האיש שנבחר לח"כ המושחת ביותר בפוליטיקה הישראלית ממש בשבוע שעבר, הוא ה"כוכב" שהם הצליחו לגייס למפלגה שלהם? 

 

לאור הנסיבות, אפשר בהחלט לשקול לקרוא למפלגה על-שם הדיסקוטק המיתולוגי של שנות ה-90: שחיתות. 

 

אגב, מעניין שהנגבי חיכה עם ההודעה עד שהמשטרה החליטה להעמידו לדין. האם ייתכן שתנאי הקבלה של משפחת שרון זה (לפחות) החלטה להעמדה לדין?   

 

 

אגב "קדימה", בדרכי לעבודה אני נתקל כל יום, זה לצד זה, בשני שלטי פרסומת גדולים: האחד מפרסם את המפלגה של אריק והגמדים ("ישראל בוחרת קדימה" או משהו כזה) והשני מכריז "בגלל שאני דואג לעתיד – אני עובר לד"ש" (שזה בית השקעות כזה). רק אותי זה מצחיק?*

*הסבר למאותגרים פוליטית כאן.   

 

 

אפרופו שלטי פרסומת, אבי שקד, המליונר-וסוציאליסט (ומפעיל-אתרי-הימורים-ולא-משלם-מסים), מרח את עצמו על עשרות שלטי חוצות, אך לאחר שנתקל באיזה חוק של מפלגת העבודה נאלץ למחוק את השלטים במה שנראה כמו טיפקס, תוך שהוא מותיר רק את שמה של המפלגה. אם תרצו, סיפורה של מפלגת העבודה מודל 06': רצים מהר לספר לחבר'ה ואז נופלים בחזרה למציאות.  

 

רק שלא יתעוררו ערב הבחירות מחוקים.   

 

 

ואם כבר שלטי פרסומת, הנה משהו לא פוליטי: בזמן האחרון אני נתקל פעם אחר פעם בשלט חוצות שמכריז "הרבי מלובביץ' – מלך משיח ונביא" בצירוף מספר טלפון. אין לי עניין להתווכח על התארים הנכבדים, אבל לא צריך לציין – לטובת הגילוי הנאות – שהוא גם מת?   

 

ואגב, אם אתם משיגים אותו בטלפון, שימסור ד"ש לג'ון, אה?   

 

 

בצעד נדיר של חוכמה וחמלה, אישרה הכנסת חוק שמאפשר המתת חסד לחולים ספוניים. מעניין אם זה צירוף מקרים שבאותו היום ממש צה"ל החזיר את מדיניות הסיכולים הממוקדים.   

 

 

וההפך הגמור ממש (של חוכמה ושל חמלה) – סימנטק (סוג של חברת היטק) הכריזה על קריאת אימיילים כהתמכרות.  האם המשטרה תוסיף את הדוא"ל לפקודת הסמים?  האם תואשמנה חברות כמו כמו יאהו! או גוגל בסחר?    האם תיבת אימייל של 2 ג'יגה יכולה להיחשב כצריכה פרטית?   מתי פרסום הודעות מטופשות בתקשורת ייחשב פשע?

 

 

ובנימה אופטימית ומשועשעת זו, שבת שלום לכולנו!

 

 

מהתמונות הרבות (והמפורסמות) של ג'ון לנון, אני הכי אוהב את זו שמופיעה על עטיפת Legend. היא מראה ג'ון מבוגר יותר, שליו יותר, רציני יותר, זה שזנח מאחוריו את התדמיות וההצגות והסמלים. זה שיכול היה להוביל את עולם המוסיקה לגבהים חדשים, לולא היה מעריץ מטורף בשם מארק צ'פמן יורה בו למוות בשעת לילה מאוחרת, היום לפני 25 שנים.

 

לנון, שבאותה שנה (1980) החליט לחזור מהפרישה שלו, עליה הכריז אחרי הולדת בנו השני, שון (ב-1975), הוציא – יחד עם יוקו אונו – את "Double Fantasy", אלבום קונספט שעסק בעיקר בקשר שביניהם. המשמעות של שירים כמו "(Just Like) Starting Over", "I’m Losing You", “Woman” (משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו אי פעם), "Dear Yoko", “Beautiful Boy” שכתב לבנו שון, ברורה – לנון, הפורע והחתרני, הפך להיות איש משפחה, אבא מסור והביט בצורה מפוכחת יותר בעולם שמסביב, תוך שהוא משיל מעליו את התחפושות והפוזות.

 

כי אפשר לדבר היום (וידברו, תהיו בטוחים) על לנון כאיש הביטלס ("אנחנו מפורסמים יותר מישו"), על לנון כאיש השלום, על לנון הסקנדליסט, לנון האמן, לנון ויוקו, לנון ופול. המון תחפושות, המון פוזות, המון שלבים בקריירה, שבסופו של דבר כולם רק תפאורה למורשת המוסיקלית המדהימה שהשאיר אחריו האיש עם המשקפיים העגולים.

 

יש קטע יפה בסרט התיעודי "Imagine", ששוחרר ב-1988, ומתעד את חייו דרך טונות של סרטים וקטעי דיבור, שבו מעריץ מושבע מטיח בלנון שפעם הוא עשה מוסיקה שאמרה משהו על החיים אבל הימים האלה חלפו. לנון, בתגובה, עונה לו שמאז ומתמיד המוסיקה אמרה משהו רק על החיים הפרטיים שלו, ואף פעם הוא ניסה או רצה להיות קול להמונים. זה אולי קצת ציני, וקצת לא מדויק, ובכל-זאת מכל השירים שלנון כתב, אני נוטה לאהוב ביותר את השיר שאומר פחות או יותר את זה, ונקרא "Watching The Wheels":

 

אנשים אומרים שאני משוגע לעשות את מה שאני עושה

אז הם נותנים לי כל מיני אזהרות להציל אותי מההרס הזה

כשאני אומר שאני בסדר, אז הם מסתכלים עליי בצורה די מוזרה

אתה הרי לא יכול להיות מאושר, כשאתה עכשיו מחוץ למסיבה

 

אנשים אומרים שאני עצלן, שאני סתם חולם לי את חיי

אז הם נותנים לי כל מיני עצות שאמורות להאיר את עיניי

כשאני אומר שאני מסתדר טוב עם להביט בצללים שעל הקיר

אתה לא מתגעגע לחיים היפים, ילדי, אתה כבר לא על הכביש המהיר

 

אני רק יושב כאן, מביט בגלגלים ההולכים סחור-סחור

אני ממש אוהב להביט בסיבוב

כבר לא עולה על הקרוסלה הזו

פשוט הייתי חייב לעזוב

 

אה, אנשים שואלים שאלות, אבודים בבלבול

אז אני אומר להם שאין בעיות, רק פתרונות

אז הם מנענעים את ראשם ומביטים בי כאילו יצאתי מדעתי

אני אומר להם שאין מה להיחפז, אני יושב כאן ומעביר את זמני

 

אני רק יושב כאן, מביט בגלגלים ההולכים סחור-סחור

אני ממש אוהב להביט בסיבוב

כבר לא עולה על הקרוסלה הזו

פשוט הייתי חייב לעזוב

 

 

אז איזו מוסיקה היה יוצר ג'ון לנון, לולא היה מקפח את חייו בנסיבות כל-כך טראגיות, היום לפני 25 שנה?   קשה לנבא, ובכל-זאת ג'ון השלם, הבוגר, המאושר שהתגלה באלבומו האחרון, בניגוד למרירות והקשיים שהשתקפו, למשל, באלבומו הטוב ביותר, The Plastic Ono Band, מלמדים שהשמיים היו יכולים להיות הגבול. ג'ון היה מלא בהשראה, אופטימי, על סף צומת דרכים עם המון דרכים חדשות לחקור. את כל אלה לקח מטורף אחד בשם מארק צ'פמן, בשעה 11 בלילה בערך, ביום ה-8 לדצמבר 1980.

 

 

 

עדכון (12:00): פרסמתי את הפוסט הזה גם ב"פורום מוזיקה אלטרנטיבית" של YNET, והת'רד שהתהווה שם פשוט מקסים ועצוב ומדהים בעיניי. אז שווה לבקר שם (בכלל, כי זה פורום רציני ומעניין, ובפרט בת'רד הזה).

 

"לא תוכל לשלוט בלב עצמאי

לא תוכל להרוס את מי שאתה אוהב

תמיד אתה חושב שלא נוכל לחיות

ולהיות מאושרים עם פחות

כל-כך הרבה עושר, כל-כך הרבה נשמות

כל מה שאנחנו רואים אנחנו רוצים לקנות

 

אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותם…"

                                                (מתוך “If you love somebody set them free” של סטינג)

 

אחד הפרקים היחידים שאני זוכר מ"סקס והעיר", אותה סדרה שהותירה מליוני גברים בשלווה יחסית במשך כמעט שעה, הוא הפרק עם מסיבת האקסים, אותה מסיבה אליה כל אחד מביא אקס שלו, בתקווה שמה שאתה זורק מישהו אחר יאמץ בשמחה. עכשיו תנסו לדמיין "מוזיקה" במקום "סקס", "ארצנו הקטנטונת" במקום "העיר הגדולה" ואת גיאחה במקום קרי ברדשו (!!!) ותקבלו את "הפורום לשחרור הדיסקים".

 

"הפורום לשחרור הדיסקים" שהוקם באתר "השרת העיוור" הוא עוד דוגמה מצויינת לכל מה שיפה, עצמאי, חתרני ושיתופי באינטרנט. נמאס לכם מחלק מהדיסקים שלכם?   הציעו אותם למסירה ו/או החלפה בפורום, ובא לציון גואל. הנה, עבדכם הנאמן, שפלסטיקים רבים מונחים על רצפת חדר העבודה שלו, לחרדתה ההולכת וגוברת של אשתו, הצליח להיפטר כמעט מכולם (טוב, הדיסק של "מה קשור" הוא באמת בעייה) תוך כמה שעות בודדות (ועכשיו רק נשאר ללכת לדואר ולהעיף אותם לדרכם).

 

אין פה בצע כסף, גם לא תנאים או עניינים. כשמנהל הפורום, שי, הגיע אתמול לביתי ולקח בשמחה את "בלוזר" של תומש ו"בלב ובנפש" של פרסקי, ואפילו העניק לי בחדווה איזה "דיסק ג'אז עם עוּד", הרגשתי שיש תקווה לאוהבי המוסיקה, ורוח השיתוף לא תלך מאיתנו, גם אם יסגרו לנו סרבר כזה או סרבר אחר.

 

בקיצור, כולכם מוזמנים ל"מלחמת השחרור" (שם זמני, אני מקווה), הפורום לשחרור הדיסקים, המקום בו תתגשמנה כל התקוות (לפחות אלה של אשתי). אגב, מישהו רוצה בכל-זאת את "תנו לו צ'אנס" של מה קשור?!

קוסם, קוסם,

קח אותי על כנפיך, ואז

נער את העננים ממני ברוך

 

אני מצטער, כל-כך מצטער,

אין לי כישופים

רק מלים שיעזרו לסחוף אותי

מכאן

 

אני רוצה קצת קסם שיסחוף אותי מכאן

אני רוצה קצת קסם שיסחוף אותי מכאן

אני רוצה לספור עד חמש,

להסתובב ולמצוא את עצמי נעלם

הטס אותי דרך הסערה

והער אותי בתוך השלווה

 

שחרר אותי מהגוף הזה

מהעצם הזה שנע לצדי

תן לי לעזוב את הגוף הזה הרחק מאחוריי

 

מאסתי בלהביט בעצמי

אני שונא את הגוף הדואב הזה

שמחלה שחקה לאט לאבק

 

קוסם, קח את רוחי

בִּפְנִים אני צעיר וחיוני

בִּפְנִים אני חי, קח אותי מכאן

 

כל-כך הרבה דברים לעשות, זה מוקדם מדי

לחיי להסתיים

לגוף הזה, פשוט להירקב

 

אני רוצה קצת קסם שישאיר אותי חי

אני רוצה נס, אני לא רוצה למות

אני פוחד שאם אלך לישון לעולם לא אתעורר

לא אתקיים עוד

אני אעצום את עיניי ואיעלם

ואצוף לתוך הערפל

 

מישהו, אנא הקשב לי

היד שלי לא יכולה עוד להחזיק כוס של קפה

האצבעות שלי חלשות, דברים פשוט נופלים מהן

 

בִּפְנִים אני צעיר ויפה

יותר מדי דברים לא גמורים

הנשמה שלי ניתקת ממני

 

רופא, אתה לא קוסם

ואני לא איש מאמין

אני צריך יותר ממה שהאמונה יכולה להציע לי עכשיו

 

אני רוצה להאמין בניסים

לא רק אמונה במספרים

אני צריך קצת קסם שייקח אותי מכאן

 

אני צריך קצת קסם שיסחוף אותי מכאן

אני צריך קצת קסם שיסחוף אותי מכאן

 

בוא אליי הלילה הזה מלא הכוכבים

החלף את הכוכבים, את הירח, את האור, השמש כבר איננה

הטס אותי דרך הסערה הזו

והער אותי בתוך השלווה

 

אני עף ממש דרך הסערה

ואני מתעורר, למעלה, בתוך, השלווה.

 

                                                            (Magician (internally) / Lou Reed)

 

 

השיר הזה לקוח מתוך "קסם ואובדן", אלבום של לו ריד מ-1992, שהוא כולו רקוויאם.

רקוויאם לחברים שהיו ואינם עוד. חלקם מסרטן וחלקם מאיידס.

שתי מחלות נוראיות, שאנשים מתים מהם צעירים מדי.

 

השבוע (עוד) מישהו מסביבי שכל מישהו קרוב בגלל סרטן. היום הוא יום האיידס הבינלאומי.

ואין לנו שום קסמים בשרוול.

  

ככל שאני רואה יותר

אני יודע פחות

לגבי כל הדברים שחשבתי

לנכונים או לשגויים

וחקוקים באבן

 

אז אל תשאלו אותי לגבי

מלחמות, דת או אלוהים

אהבה, מין או מוות

כי…

 

כולם יודעים בדיוק מה לא בסדר בעולם

אבל אני אפילו לא יודע מה קורה עם עצמי

 

אתה חייב למצוא לעצמך גאולה

ללא כל הכנה אנחנו נופלים אל העולם אפיים

זוחלים על הידיים והרגליים

ואנחנו מסתכלים למעלה לכוכבים

ואנחנו שולחים יד ומתפללים

לאלוהים חרש, אילם ועיוור שאף פעם לא מסביר

 

כולם יודעים בדיוק מה לא בסדר בעולם

אבל אני אפילו לא יודע מה קורה עם עצמי

 

אלוהים, אני נמצא כאן כבר די הרבה זמן

אני מרגיש את זה משתלט על כולי

אני בסך-הכל הילוך חוזר של הרגשות*

של מישהו שפעם הייתי

 

(The The / Slow Emotion Replay)

 

 

 

 היום בבוקר שמעתי את השיר הזה ברדיו, וחוץ מזה שהוא מילא אותי עליצות וגעגועים ל-Dusk, אחד האלבומים המושלמים שיצא לי להכיר בחיי הקצרים-יחסית, הוא גם נראה לי פתאום כל-כך רלוונטי, שפשוט הייתי חייב להביא את התרגום שלו כאן (חוץ מזה, Udi עשה לי חשק עם "האנשים הפשוטים" שלו).

 

* תודה לאודי על ההצעה, וגם לאבי.

 

לצערי, או לשמחתי, אני ממש לא מעורב בביצה הבלוגרית ואפילו לא בתת-ביצה הישראבלוגרית (כמאמר גרוצ'ו מארקס, אני לא שש להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי אליו).

 

אבל אחרי שקראתי את הפוסט של עופרניקוס, בחור ששוחה חופשי בביצה (חתירה אפילו), והבנתי את הסיפור דרך הלינקים השונים שהוא נתן (האמת, הלינק לפוסט של יריב הספיק), זלג עצב גדול מהחיים הוירטואליים שלי לחיים המציאותיים.

 

האם המשפחה ידעה שגילי כתבה בלוג?    האם החברים, הסביבה?    לפעמים (לא במקרה שלי, אגב, אבל תכופות) העולם הוירטואלי הזה מאפשר לאנשים לכתוב דברים ולהתנהג בצורות שלא היו מגיעים אליהם בחיים בעולם המציאותי. העולם הוירטואלי והעולם המציאותי יכולים להתקיים במקביל לנצח, ולא להיפגש בחיים. ובכל זאת, מתברר כי כשהם נפגשים, מדובר בנסיבות מצערות, מצערות מאוד.

 

כל העניין הזה הזכיר לי קטע משיר של רוני סומק – "קח מצלמה, היא רצתה לומר לי, וצלם את חייך. / אם פעם תאבד אותם / ישאר לך לפחות / העתק". ואני כתבתי פעם, בהמשך לשיר הזה ולאירועים שקרו בחיי, ב"אוטודידקציה" – "כי אם לא אהיה עוד ביניכם מחר (או בזמן אחר), איך יידעו / מה הייתי ומה לא? / כעת תהיה להם התמונה…  וטמון בלב פחד / כי מה יהיה אם הפילם יישרף? / האם כל מה שהייתי לשווא היה?"

 

לא קראתי את הבלוג האמור, אבל ללא ספק הוא עכשיו זכרון חי, צוואה שתישאר תמיד, העתק. על משקל ג'ים מוריסון, אפשר לשאול עכשיו – האם חייתי חיים מעניינים מספיק, כדי להשאיר אחריי בלוג?

מסתבר שלשמעון פרס יש – חוץ מאמא ערבייה – גם אח, גיגי שמו. זפזפתי בין ערוצי הרדיו היום בבוקר, ושמעתי אותו אומר לרזי ברקאי משפט שהקפיץ אצלי את הדם (ואני בכלל אשכנזי בן אשכנזי) וגרם לי להרכין ראש על שאבות-אבותיי נולדו בפולין: "פרץ גייס פלנגות מצפון אפריקה, שהסתננו למפלגה והשתלטו עליה, ממש כמו הגנרל פרנקו".

 

משפטים כאלה, שאני שומע בזמן האחרון לא רק מצד זקנים שאבד עליהם הכלח (והאחים שלהם) אלא גם מאנשים "נאורים", גורמים לי (כמעט) לאהוד את עמיר פרץ, האיש והשפם. נכון, הוא "יליד מרוקו", הוא לא יודע לדבר אנגלית מי-יודע-כמה, הוא עממי, הוא ערמומי. בקיצור, הוא הישראלי הממוצע. אולי הגיע הזמן שהישראלי הממוצע ינהל פה את העניינים ולא הבן-של והאח-של והאבא-של וההוא מהסיירת?

 

ë

 

סיסמת הבחירות של אריק שרון, אם פספסתם, היא "מנהיג חזק לישראל". לא טעיתם – מנהיג חזק. לא חכם, לא הגון, לא של כ-ו-ל-ם. בישראל של האלף השני עדיין מוכרים לנו מנהיג חזק, כאילו היינו בברית-המועצות באמצע המאה הקודמת. ואני אומר – מנהיגים חזקים אני צריך בנבחרת הג'ודו, מקסימום באגד.

 

ë

 

סיסמת הפריימריז של סילבן שלום, אם פספסתם, היא "רק סילבן יכול", על משקל הסיסמה המיתולוגית של הליכוד "רק הליכוד יכול". ובכן כשם שהליכוד לא יכול היום כלום, פרט לגסיסה איטית תוך פרפורים מלווים בזריית בוץ הדדית, כך גם סילבן לא יכול הרבה. וחוץ מזה, חשבו על זה כך – אם סילבן יהיה ראש הממשלה (נגיד שזה אפשרי), נקבל את ג'ודי ניר-מוזס-שלום-ולא-להתראות בתור אשת ראש הממשלה. מה, לא הספיקו לנו שתי קדנציות של שרה?  

 

ë

 

ולסיום: אני בטוח שהקופירייטרים של הליכוד והעבודה כבר רוקחים את תשדירי הבחירות הקרובים, אבל אם מישהו מהם קורא, הנה טיפ בחינם, ולו רק בשביל הסיכוי לראות את זה על המסך בעוד חודשיים: בהנחה ששמעון פרס אכן מצטרף ל"קדימה", מפלגתו של אריק שרון, חובה לכלול פינה בכל ערב ובה יושבות שתי בובות, אחת של שמעון והאחרת של אריק, ביציע של הכנסת ומריצות קטעים על כל העניינים (ובמיוחד על עצמן), א-לה הזקנים מ"החבובות". זה יהיה יותר טוב מספי ריבלין, אני מבטיח. אפילו יותר טוב מהרב בא-גד.

 

 

 

ë

 

נ.ב. "הירוקים" יתמודדו בבחירות הקרובות?   כי ממש אין לי למי להצביע.