כדי לא לבזבז פוסטים רבים על תלונות, מרירות ושחרור קיטור, הרי לכם מדור חדש: סיכום שבוע מרוכז, ובו מיטב הקיטורים, החצים המושחזים, הכעס והבוז. להנאת כולנו.
מסע הטיפשות והשנור
מי שקורא את הבלוג הזה כבר הבין שציבור המתנחלים אינו האוכלוסייה האהובה עליי ביותר בעולם.
עם זאת, עד היום עוד נתתי להם ליהנות מאיזשהוא חסד, היות שחלקם באמת מסכנים, תינוקות שנשבו, שנשלחו לשטחים על-ידי ממשלות חסרות חזון ונתקעו שם על לא עוול בכפם. נתתי – עד אתמול.
אתמול החליטו ראשי המתנחלים שהציבור איננו שונא אותם מספיק. הם החליטו לעשות "מסע" משא-נור שבצפון לגן-אור שבגוש קטיף, ובדרך חסמו את כביש אשדוד-ת"א בנהיגה איטית ומעצבנת. וכל זאת למה? כדי לגייס תמיכה ולעורר את הציבור.
אפשר להבין אותם – הם בהיסטריה. אחרוני המעוזים של האהדה אליהם נכבשים בידי קול ההיגיון, והאביר שלהם על החמור הלבן, שרון (האביר, לא החמור…), הוא הוא שעומד לפנות אותם מבתיהם. ההחלטה של ועידת הליכוד אתמול סוגרת עליהם, למעשה, את הגולל.
ובכל-זאת, כשנתקעתי אתמול בפקק בגלל המכוניות עם הדגל הכתום, תמהתי אם המתנחלים כל-כך מטומטמים. כלומר, אם נותרו במדינה עוד כמה אנשים שעדיין מסמפטים אותם – שלא נשלחו למילואים כדי לשמור על החוצפנים האלה, שלא ליוו אותם בסיור רק כדי לשמוע את הטענות והדרישות המוגזמות שלהם, שלא הבינו שעם המיליונים שמתבזבזים עליהם אפשר היה לעשות גדולות ונצורות לטובת כולנו – אז הם נתקעו אתמול בפקק בכביש 4, קיללו נמרצות את תושבי גוש קטיף ואמהותיהם, וסיננו מתחת לשפמם שהלוואי שיפנו כבר את כולם כמה שיותר מהר.
המתנחלים קראו למסע שלהם "מסע הנחישות והאור". אני חושב ש"מסע הטיפשות והשנור" היה הרבה יותר מתאים. ההיתקעות (אתמול בפקק) תקדם את ההתנתקות, אינשאללה.
סנוב, בגנים-כדים כבר היית?
בדיונים במועצה לבטחון לאומי, מדווח וואינט, נבחנה האפשרות להפחית פיצויים למי שייפגע באירוע טרור ביעד שהיו אזהרות לגביו. זו הצעה מצוינת, ואני ממליץ (במיוחד לאור המתואר לעיל) להתחיל מיד ביישומה.
ואיזה יעד טוב יותר לפתוח איתו מאשר יישובי השומרון? אתם יודעים – גנים, כדים, חרמש וכו'. מי שלא ראה יישובים שיושבים מאות מטרים (!!!) מג'נין, מעסיקים גדוד שלם של חי"ר בהגנתו, תושביהם נוסעים בהנאה מזוכיסטית בכבישים ללא הגנה וללא מורא, מעמיסים את ילדיהם הרכים לג'יפ צבאי בדרך אל ומהבית, לא ראה הפקרות ביטחונית מימיו. זלזול בהוראות הביטחון מתבצע שם דרך קבע, זילות חיי אדם זה פילוסופיית חיים שם, ורק אלוהים יודע למה אנחנו ממשיכים לפצות אותם, לפני שהם נפגעים ואחרי כן.
אז מישהו הולך להפחית את הפיצויים למי שייפגע באירוע טרור בשטחים, אזור מסוכן הרבה יותר מאשר סיני או תאילנד, שאותם הוסיף משרד הביטחון לרשימת היעדים המסוכנים לישראלים? כנראה שלא. נו, טוב. ברשותכם, אני אמשיך לנסוע לקוסומוי ופוקט, ולהדיר רגליי (כל עוד צה"ל לא מכריח אותי) מגנים-כדים.
גועל נפש, בעזרת השם
ביום רביעי ביקש מני מזוז מועדת הכנסת להסיר את חסינותו של יאיר פרץ, חבר בכנסת ישראל מטעם מפלגת ש"ס (שנוררים ספרדיים?). פרץ חשוד שניסה להשיג תעודת תואר מזויפת תמורת 10000 ₪, זייף את כל (!!) העבודות שהגיש, ולבסוף השיג תואר במרמה מאוניברסיטה פיקטיבית ללא תשלום.
יאיר פרץ הוא לא רק חבר-כנסת, מה שאומר שהוא אמור לשמש דוגמה ומופת לכולנו – יאיר פרץ הוא גם אדם חובש כיפה. פעם חשבתי לתומי שאנשים ששמים כיפה לראשם הם אנשים מוסריים יותר, שהרי הפחד מהאל כופה עליהם חובות מוסריות עקרוניות, שאנו החילוניים פטורים מהן. ובכן, אותו פרץ לקח עבודות מספריית האוניברסיטה, העתיק אותן במלואן, לא טרח אפילו להעביר אותן מלשון נקבה (בהן היו כתובות) ללשון זכר, אלא רק "החליף את דף הכותרת" ולא שכח כמובן להוסיף בס"ד בראש הדף.
בס"ד, בסייעתא דשמייא, כלומר בעזרת השם. זה מה שמר פרץ כתב על כל דף ודף בעבודה המזויפת והגנובה שהגיש. כלומר, לא רק שמר פרץ גנב, שקרן ומושחת, אלא הוא גורר גם את האלוהים שלו פנימה: בעזרת השם אף אחד לא יבחין בזיוף, בעזרת השם אני אקבל תעודת תואר בלי לעשות כלום, בעזרת השם אני אשקר ואגנוב.
כשאני רואה דברים כאלה, אני שמח שאין לי דבר וחצי דבר עם השם של פרץ. לגן העדן שאליו הולכים (כך הם חושבים) פרץ, דרעי ושאר צדיקים חובשי כיפות, שגונבים, אונסים, מתעללים ומרמים, אינני רוצה להגיע. אם אתם מחפשים הוכחה לאי-קיומו של האל, הנה היא לפניכם: אם היה אלוהים קיים, היה ודאי מכה בברק את ידו של יאיר פרץ, הרושם בס"ד על העבודה המזויפת שלו. אם היה אלוהים קיים, היה מעיף מעל ראשו של פרץ את הכיפה, כאשר הוא מחייך בזחיחות אל מול האישומים החריפים. אם היה אלוהים קיים, היה ודאי יודע שהגיע הזמן לעשות חושבים – – – נביא פה אולי איזה מבולצ'יק???
"די עם הבולשיט
די עם הבלוף
אני מוריד פה מבולצ'יק
הכל הוא ישטוף.
עשיתי את זה פעם
אני עושה את זה בסוף
אז די עם הבולשיט
די עם הבלוף…"
("די עם הבולשיט", מלים: עלי מוהר)
אגב, אם תהיתם, ועדת הכנסת כנראה תחליט לא להסיר את חסינותו של יאיר פרץ. לא משנה שהוא עבר את העבירות המיוחסות שלו לפני שהפך לחבר כנסת, לא משנה שהבן-אדם רמאי ושקרן – חברי הכנסת דואגים לעצמם, דואגים לעתיד.
כי בעתיד, יודעים חברי הכנסת, גם הם יגיעו לשם, לועדה, לדיון בהסרת החסינות. מי שהצביע נגד הסרת החסינות, בעצם אומר לכולנו: "גם אני עושה דברים כאלה, גם יומי בוועדה יגיע, גם אני רוצה חסינות".
שימו לב טוב להצבעה, שתתקיים בעוד שבועיים – כל מי שיצביע נגד הסרת החסינות הוא עבריין. אפשר כבר להגיש כתבי אישום. הפרטים יתבררו עם הזמן.
שינוי לרעה
שינוי פרשה מהממשלה. הסיבה: לא רוצה לשבת עם החרדים. לא הכלכלה המתמוטטת, לא החינוך הכושל, לא הפלונטר המדיני – השחור של החרדים עצבן את השור הלפידי, ושינוי תקעה את החנית בגבו של שרון ועזבה.
דמיון מוזר יש בין שינוי למפלגות החרדיות – כמוהם היא עוסקת רק בנושא אחד, בממד אחד, מוזנת משנאה ומיצר הישרדות, מוכנה לוותר על כל העקרונות תמורת אידיאל אחד. המלחמה בין המפלגות החרדיות לשינוי היא מלחמה מטופשת ומסוכנת – את אלה וגם את אלה המדינה שלנו בעצם לא מעניינת.
איזה שינוי הביאה "שינוי" למדינת ישראל? שום שינוי של ממש. החרדים עדיין משתמטים מהצבא, חופש מדת עדיין רחוק שנות אור, אין נישואים אזרחיים, אין אוטובוסים בשבת, אין סיבה להצביע שינוי.
נראה שהשינוי היחיד לגבי "שינוי" יהיה בכמות המנדטים. וזה הולך להיות שינוי לרעה.
למה לשבת כשאפשר לקנות?
בעלי החנויות בדיוטי פרי החדש בנתב"ג 2000-2004 לא מרוצים. ל"ידיעות" נודע שהם ביקשו מהנהלת רשות שדות התעופה להפחית את מספר הכסאות באולם הנוסעים, שכן הישיבה בכסאות גורמת לנוסעים "לשבת במקומם במקום להסתובב בחנויות".
השלב הבא כבר ברור: בעלי החנויות ייפנו להנהלת הרשות בדרישה להפחית את מספר הטיסות היוצאות מהטרמינל (או לבטלן בכלל), שכן ברור שהעלייה למטוס גורמת לנוסעים "לעזוב את המדינה בכלל ואת הדיוטי פרי בפרט במקום להמשיך ולהסתובב בחנויות".
לסיים עם חיוך
חשוב לחייך בסופשבוע, אז הנה שניים קצרים שמסתובבים ברשת (באנגלית, כמובן, אבל זה מצחיק גם בעברית). סופשבוע טוב שיהיה לכולנו.
– מה ההבדל בין וייטנאם לעיראק?
– ג'ורג' בוש ידע איך לברוח מוייטנאם.
– מה משותף לנסיכה דיאנה וליאסר ערפאת?
– שניהם דפקו ערבים ומתו בפאריז.
שגיא נאור 