הבלוג עובד בשביל גינגי

 

הימין עובד בשביל קדימה, טוען היום גינגי פרידמן במדור שלו ב-YNET, ואני תוהה האם הבלוג שלי עובד בשביל מר פרידמן?    כי כזה ציטוט מדויק של הפוסט שלי  מלפני שבועיים בנושא קדימה לא ראיתי מימיי.

 

לדוגמא:  "לתשומת לב ביביהו ושאר חברי מטה הבחירות של הליכוד…  הציבור הישראלי זז שמאלה… כבר אי אפשר להפחיד אותו עם "גבולות 67", אי אפשר לאיים עליו ב"פינוי חד-צדדי"…"  (בפוסט שלי) לעומת "אני מתקשה להבין מה עבר בראשיהם של מי שהציעו את הקמפיין הזה ושל מי שאישרו אותו… הם רואים, שבגדול, רוב הציבור בעד חזרה לקווי 67 ( עם תיקונים קלים), הם יודעים שהרוב דווקא בעד התנתקויות חד צדדיות, ושהדחליל של "חלוקת ירושלים" הפך כבר מזמן, אצל הרוב המכריע, מאיום למציאות, אם לא למשאלה…" (אצל גינגי).

 

או: "לאור הקמפיינים הכושלים so far של העבודה (עוד לא הגיע הזמן להחליף משרד פרסום?) ושל הליכוד (קדימה לספק עוד מנדטים לקדימה), אני הייתי שוקל במפלגת קדימה פשוט להמשיך בקו הנוכחי – למלא את הפה מים ולשתוק. בקצב הזה עד הבחירות הם עוד עשויים להגיע ל-120 מנדטים…" (אצלי) לעומת "לנוכח מה שנעשה עד כה אצל היריבות של "קדימה", מתגבש הרושם שהאסטרטגיה הטובה ביותר עבור "קדימה" היא "שב ואל תעשה". כל עוד עמיר פרץ ימשיך להתקשקש עם "הגיע הזמן" והימין עם קמפיין שמשרת את "קדימה", "קדימה" עצמה לא צריכה לעשות מאומה…" (אצל גינגי).

 

אגב, אני מודע לזה שזה קצת יומרני מצדי לחשוב שמר פרידמן קורא את הבלוג שלי. יכול להיות שיש להעתקה הזו הסבר פשוט יותר – גינגי לא קורא את הבלוג שלי, הוא קרא את זה בפוליטינט. כך או כך, לא מגיע לי קרדיט?

 

 

הבלוג עובד בשביל עצמו

 

ואם כבר דברים שכתבתי, אז בפורום מוסיקה ישראלית ב-YNET פרסמתי ביקורת חדשה על "פארקינג קומפלטו", דיסק חדש ומצויין של דיויד ברוזה. גם אם עוד לא שמעתם (וכדאי לכם), אתם מוזמנים לקרוא את חמש-עשרה האגורות שלי בנושא.

 

 

הבלוג עובד בשבילכם

 

"המוזיקה של שלום גד מתרחשת מולך ובאוזניך, ופתאום, כמו לפי סימן מלמעלה, כמו בתפילה כשאתה ממש מתכוון לכל מילה: אני נזכר בל כמי שאני אוהב אותו, אני נזכר למה אני אוהב. הרגש הלח שמתחיל את הכל, זוגיות,  משפחה, הבן שלי שעוד שבוע יהיה בן חצי שנה ואני מרדים אותו כשאני שר לו בלחש "אתה האביב של חיי"…"

 

המילים הנהדרות האלה אינן שלי (לשם שינוי), אלא של עמי (ברנד), שאני מאוד נהנה לקרוא, הן ב"מקור ראשון" והן בבלוג שלו. עמי כתב השבוע על ההופעה של שלום גד ועל שלום גד בכלל, וזו רשימה שממש אסור לכם לפספס.

יש אלפי אתרים על מוזיקה ברשת, עשרות אתרים בעברית, ובכל-זאת כגולש וחובב מוזיקה מושבע (לאו דווקא בסדר הזה), יש רק שני אתרים אותם אני פוקד על בסיס יומי: השרת העיוור בניהולו של יקיר הבלוג, גיא(חה), ופורום מוזיקה ישראלית של YNET שלאחרונה עבר לידיהם של אבי הר-ערנב בוחבוט ויעל המקורית רגב.

 

לא רק שבשני המקומות המצויינים האלה אפשר לקרוא אינספור דעות, ביקורות, המלצות וחוויות בענייני מוזיקה, אלא ששני האתרים האלה כל-כך אוהבים את הגולשים שהם דואגים לצ'פר אותם באינספור צ'ופרים, החל מפרומואים (שזה אומר שנותנים לך דיסקים ורוצים שתכתוב משהו בתמורה… פראיירים!) וכלה בכרטיסים להופעות. אבל גולת הכותרת היא אוספים נפלאים, שהאחרונים שבהם יצאו ממש בסמוך זה לזה, ועליהם באתי כאן לספר לכם: "פולארויד 03" של השרת ו"אוספורום: צד ב'" של הפורום.

 

בשני המקרים מדובר בקונספט מוזר (במיוחד אם אתה עובד בחברת תקליטים), מעניין (בעיקר אם אתה חוקר תרבות דיגיטלית) ומעולה (אם אתה חובב מוזיקה ישראלית) – אמנים שמחים להקליט, לשתף, לצ'פר, לתת משהו משלהם, וכל זאת ללא תמורה, מתוך תקווה שאם תאהבו את מה שתשמעו, תלכו ותקנו את הדיסק או תבואו להופעה או סתם תפרגנו להם. כמו שכותב גיאחה בהקדמה ל"פולארויד 03" "זה עובד כי כולם נהנים: האמנים נהנים לתת… ואתם נהנים לשמוע, ואף אחד לא מפסיד". יקיר הבלוג או לא יקיר הבלוג?

 

 

 

"פולארויד 03", שערכו החברים המצויינים גיא(חה)ג'ג' ובני אסתרליס (הלא הוא מורפלקסיס) יצא (רשמית… חחחח, יש צ'ופרים בחברות וירטואלית עם אדון חג'ג') בחודש שעבר, והוא שונה במעט משני הרליסים הקודמים בסדרה. הוא טיפה קודר יותר, עם קצת יותר גרוב, הרבה יותר אלקטרוניקה, ופחות שמות מוכרים. למרות זאת, ואולי בזכות זה, מדובר ביופי של אוסף, שיכול ללמד כל חובב מוסיקה, ואפילו יהיה זה המלומד ביותר, איזה מגוון רחב של מוזיקה (ומוזיקה טובה!) עושים כאן בארץ, ורובה כלל לא זוכה לאור יום בגלל האטימות של חברות התקליטים והעורכים המוסיקליים.

 

יאיר קז, Squid, רן יורגנסן, רועי ירקוני ואבי בללי, The Apples, פונץ', דויד פרץ (ד-ו-י-ד פ-ר-ץ!!!), שני קדר ו-Crazy Bone הם רק חלק מהאמנים ששיריהם המצויינים נמצאים באוסף הזה, שכאמור מוצע לכם חינם-אין-כסף באתר "השרת" (למרות ההשבתה הטכנית של האתר).

 

 

 

 

"אוספורום: צד ב'" מוגש לכם באהבה על-ידי הר-ערנב ויעל המקורית מפורום המוזיקה הישראלית של YNET לרגל חגיגות חמש שנים לפעילותו. שמונה-עשרה אמנים "שהינם חלק בלתי נפרד מהפורום" העניקו לאוסף קטע משלהם כמתנה. במקרה של אוספורום מדובר באמנים מוכרים יותר, אבל בקטעים נדירים שלהם – B-Sides, קטעים מהופעות חיות, סקיצות, שירים גנוזים וכדומה.

 

יש פה קטע פשוט בן-זונה של רזי בן-עזר, קטע נהדר של נקמתטור, ביצועים שווים ל"12 השנים" של בלחסן ו"פריז" של עמיר לב, אהוד בנאי עושה את דילן ("זה לא אני, מותק"), שלום גד עושה את מאיר אריאל ("בס בבלון") ודודי לוי מקליק ("אל תדליקו לי נר"), ג'נגו מכסה את עצמו ("כמו פעם") ושי נובלמן משחק אותה כרגיל. בקיצור, הכל מכל וכל.

 

 

אז עשו לעצמכם טובה בסופשבוע הזה (וגם אחריו) – סגרו את הטלוויזיה (במיוחד אם משדרים – שוב – את טקס עמ"י…), כבו את הרדיו, הורידו את האוספים האלה (וטובים השניים מן האחד) ותחברו את המוזיקה הנהדרת שהם מציעים באינפוזיה לאוזניים. ואולי נאמין שיום אחד תהיה פה יופי של תרבות, הן לאמנים והן לצרכנים של מוסיקה ישראלית איכותית ואמיתית.

יש אלפי אתרים על מוזיקה ברשת, עשרות אתרים בעברית, ובכל-זאת כגולש וחובב מוזיקה מושבע (לאו דווקא בסדר הזה), יש רק שני אתרים אותם אני פוקד על בסיס יומי: השרת העיוור בניהולו של יקיר הבלוג, גיא(חה), ופורום מוזיקה ישראלית של YNET שלאחרונה עבר לידיהם של אבי הר-ערנב בוחבוט ויעל המקורית רגב.

 

לא רק שבשני המקומות המצויינים האלה אפשר לקרוא אינספור דעות, ביקורות, המלצות וחוויות בענייני מוזיקה, אלא ששני האתרים האלה כל-כך אוהבים את הגולשים שהם דואגים לצ'פר אותם באינספור צ'ופרים, החל מפרומואים (שזה אומר שנותנים לך דיסקים ורוצים שתכתוב משהו בתמורה… פראיירים!) וכלה בכרטיסים להופעות. אבל גולת הכותרת היא אוספים נפלאים, שהאחרונים שבהם יצאו ממש בסמוך זה לזה, ועליהם באתי כאן לספר לכם: "פולארויד 03" של השרת ו"אוספורום: צד ב'" של הפורום.

 

בשני המקרים מדובר בקונספט מוזר (במיוחד אם אתה עובד בחברת תקליטים), מעניין (בעיקר אם אתה חוקר תרבות דיגיטלית) ומעולה (אם אתה חובב מוזיקה ישראלית) – אמנים שמחים להקליט, לשתף, לצ'פר, לתת משהו משלהם, וכל זאת ללא תמורה, מתוך תקווה שאם תאהבו את מה שתשמעו, תלכו ותקנו את הדיסק או תבואו להופעה או סתם תפרגנו להם. כמו שכותב גיאחה בהקדמה ל"פולארויד 03" "זה עובד כי כולם נהנים: האמנים נהנים לתת… ואתם נהנים לשמוע, ואף אחד לא מפסיד". יקיר הבלוג או לא יקיר הבלוג?

 

 

 

"פולארויד 03", שערכו החברים המצויינים גיא(חה)ג'ג' ובני אסתרליס (הלא הוא מורפלקסיס) יצא (רשמית… חחחח, יש צ'ופרים בחברות וירטואלית עם אדון חג'ג') בחודש שעבר, והוא שונה במעט משני הרליסים הקודמים בסדרה. הוא טיפה קודר יותר, עם קצת יותר גרוב, הרבה יותר אלקטרוניקה, ופחות שמות מוכרים. למרות זאת, ואולי בזכות זה, מדובר ביופי של אוסף, שיכול ללמד כל חובב מוסיקה, ואפילו יהיה זה המלומד ביותר, איזה מגוון רחב של מוזיקה (ומוזיקה טובה!) עושים כאן בארץ, ורובה כלל לא זוכה לאור יום בגלל האטימות של חברות התקליטים והעורכים המוסיקליים.

 

יאיר קז, Squid, רן יורגנסן, רועי ירקוני ואבי בללי, The Apples, פונץ', דויד פרץ (ד-ו-י-ד פ-ר-ץ!!!), שני קדר ו-Crazy Bone הם רק חלק מהאמנים ששיריהם המצויינים נמצאים באוסף הזה, שכאמור מוצע לכם חינם-אין-כסף באתר "השרת" (למרות ההשבתה הטכנית של האתר).

 

 

 

 

"אוספורום: צד ב'" מוגש לכם באהבה על-ידי הר-ערנב ויעל המקורית מפורום המוזיקה הישראלית של YNET לרגל חגיגות חמש שנים לפעילותו. שמונה-עשרה אמנים "שהינם חלק בלתי נפרד מהפורום" העניקו לאוסף קטע משלהם כמתנה. במקרה של אוספורום מדובר באמנים מוכרים יותר, אבל בקטעים נדירים שלהם – B-Sides, קטעים מהופעות חיות, סקיצות, שירים גנוזים וכדומה.

 

יש פה קטע פשוט בן-זונה של רזי בן-עזר, קטע נהדר של נקמתטור, ביצועים שווים ל"12 השנים" של בלחסן ו"פריז" של עמיר לב, אהוד בנאי עושה את דילן ("זה לא אני, מותק"), שלום גד עושה את מאיר אריאל ("בס בבלון") ודודי לוי מקליק ("אל תדליקו לי נר"), ג'נגו מכסה את עצמו ("כמו פעם") ושי נובלמן משחק אותה כרגיל. בקיצור, הכל מכל וכל.

 

 

אז עשו לעצמכם טובה בסופשבוע הזה (וגם אחריו) – סגרו את הטלוויזיה (במיוחד אם משדרים – שוב – את טקס עמ"י…), כבו את הרדיו, הורידו את האוספים האלה (וטובים השניים מן האחד) ותחברו את המוזיקה הנהדרת שהם מציעים באינפוזיה לאוזניים. ואולי נאמין שיום אחד תהיה פה יופי של תרבות, הן לאמנים והן לצרכנים של מוסיקה ישראלית איכותית ואמיתית.

יש אלפי אתרים על מוזיקה ברשת, עשרות אתרים בעברית, ובכל-זאת כגולש וחובב מוזיקה מושבע (לאו דווקא בסדר הזה), יש רק שני אתרים אותם אני פוקד על בסיס יומי: השרת העיוור בניהולו של יקיר הבלוג, גיא(חה), ופורום מוזיקה ישראלית של YNET שלאחרונה עבר לידיהם של אבי הר-ערנב בוחבוט ויעל המקורית רגב.

 

לא רק שבשני המקומות המצויינים האלה אפשר לקרוא אינספור דעות, ביקורות, המלצות וחוויות בענייני מוזיקה, אלא ששני האתרים האלה כל-כך אוהבים את הגולשים שהם דואגים לצ'פר אותם באינספור צ'ופרים, החל מפרומואים (שזה אומר שנותנים לך דיסקים ורוצים שתכתוב משהו בתמורה… פראיירים!) וכלה בכרטיסים להופעות. אבל גולת הכותרת היא אוספים נפלאים, שהאחרונים שבהם יצאו ממש בסמוך זה לזה, ועליהם באתי כאן לספר לכם: "פולארויד 03" של השרת ו"אוספורום: צד ב'" של הפורום.

 

בשני המקרים מדובר בקונספט מוזר (במיוחד אם אתה עובד בחברת תקליטים), מעניין (בעיקר אם אתה חוקר תרבות דיגיטלית) ומעולה (אם אתה חובב מוזיקה ישראלית) – אמנים שמחים להקליט, לשתף, לצ'פר, לתת משהו משלהם, וכל זאת ללא תמורה, מתוך תקווה שאם תאהבו את מה שתשמעו, תלכו ותקנו את הדיסק או תבואו להופעה או סתם תפרגנו להם. כמו שכותב גיאחה בהקדמה ל"פולארויד 03" "זה עובד כי כולם נהנים: האמנים נהנים לתת… ואתם נהנים לשמוע, ואף אחד לא מפסיד". יקיר הבלוג או לא יקיר הבלוג?

 

 

 

"פולארויד 03", שערכו החברים המצויינים גיא(חה)ג'ג' ובני אסתרליס (הלא הוא מורפלקסיס) יצא (רשמית… חחחח, יש צ'ופרים בחברות וירטואלית עם אדון חג'ג') בחודש שעבר, והוא שונה במעט משני הרליסים הקודמים בסדרה. הוא טיפה קודר יותר, עם קצת יותר גרוב, הרבה יותר אלקטרוניקה, ופחות שמות מוכרים. למרות זאת, ואולי בזכות זה, מדובר ביופי של אוסף, שיכול ללמד כל חובב מוסיקה, ואפילו יהיה זה המלומד ביותר, איזה מגוון רחב של מוזיקה (ומוזיקה טובה!) עושים כאן בארץ, ורובה כלל לא זוכה לאור יום בגלל האטימות של חברות התקליטים והעורכים המוסיקליים.

 

יאיר קז, Squid, רן יורגנסן, רועי ירקוני ואבי בללי, The Apples, פונץ', דויד פרץ (ד-ו-י-ד פ-ר-ץ!!!), שני קדר ו-Crazy Bone הם רק חלק מהאמנים ששיריהם המצויינים נמצאים באוסף הזה, שכאמור מוצע לכם חינם-אין-כסף באתר "השרת" (למרות ההשבתה הטכנית של האתר).

 

 

 

 

"אוספורום: צד ב'" מוגש לכם באהבה על-ידי הר-ערנב ויעל המקורית מפורום המוזיקה הישראלית של YNET לרגל חגיגות חמש שנים לפעילותו. שמונה-עשרה אמנים "שהינם חלק בלתי נפרד מהפורום" העניקו לאוסף קטע משלהם כמתנה. במקרה של אוספורום מדובר באמנים מוכרים יותר, אבל בקטעים נדירים שלהם – B-Sides, קטעים מהופעות חיות, סקיצות, שירים גנוזים וכדומה.

 

יש פה קטע פשוט בן-זונה של רזי בן-עזר, קטע נהדר של נקמתטור, ביצועים שווים ל"12 השנים" של בלחסן ו"פריז" של עמיר לב, אהוד בנאי עושה את דילן ("זה לא אני, מותק"), שלום גד עושה את מאיר אריאל ("בס בבלון") ודודי לוי מקליק ("אל תדליקו לי נר"), ג'נגו מכסה את עצמו ("כמו פעם") ושי נובלמן משחק אותה כרגיל. בקיצור, הכל מכל וכל.

 

 

אז עשו לעצמכם טובה בסופשבוע הזה (וגם אחריו) – סגרו את הטלוויזיה (במיוחד אם משדרים – שוב – את טקס עמ"י…), כבו את הרדיו, הורידו את האוספים האלה (וטובים השניים מן האחד) ותחברו את המוזיקה הנהדרת שהם מציעים באינפוזיה לאוזניים. ואולי נאמין שיום אחד תהיה פה יופי של תרבות, הן לאמנים והן לצרכנים של מוסיקה ישראלית איכותית ואמיתית.

 

 

טרם החלטתי מה מפליא/מופלא יותר בסיטואציה הזו – תינוק בן שמונה חודשים שמבין שהכלבה שמסתובבת לו בין הרגליים היא יצור לשחק איתו, מין צעצוע משוכלל, שמצחיק אותו, שמעניין אותו, שמבדר אותו, או כלבה שמבינה שתינוק האדם הזה הוא יצור טוב, מעין גור משוכלל, שצריך לגונן עליו, ללטף אותו, ללקק אותו, לתת לו אהבה?

 

 

 

 

 

אז (באמת) – למה לי פוליטיקה עכשיו?   [מוקדש לגיא… חה!]

 

ושוב תודה למור על הפליקר פרו.

 

 

טרם החלטתי מה מפליא/מופלא יותר בסיטואציה הזו – תינוק בן שמונה חודשים שמבין שהכלבה שמסתובבת לו בין הרגליים היא יצור לשחק איתו, מין צעצוע משוכלל, שמצחיק אותו, שמעניין אותו, שמבדר אותו, או כלבה שמבינה שתינוק האדם הזה הוא יצור טוב, מעין גור משוכלל, שצריך לגונן עליו, ללטף אותו, ללקק אותו, לתת לו אהבה?

 

 

 

 

 

אז (באמת) – למה לי פוליטיקה עכשיו?   [מוקדש לגיא… חה!]

 

ושוב תודה למור על הפליקר פרו.

 

 

טרם החלטתי מה מפליא/מופלא יותר בסיטואציה הזו – תינוק בן שמונה חודשים שמבין שהכלבה שמסתובבת לו בין הרגליים היא יצור לשחק איתו, מין צעצוע משוכלל, שמצחיק אותו, שמעניין אותו, שמבדר אותו, או כלבה שמבינה שתינוק האדם הזה הוא יצור טוב, מעין גור משוכלל, שצריך לגונן עליו, ללטף אותו, ללקק אותו, לתת לו אהבה?

 

 

 

 

 

אז (באמת) – למה לי פוליטיקה עכשיו?   [מוקדש לגיא… חה!]

 

ושוב תודה למור על הפליקר פרו.

 

כמי שקרוב כל חייו למקצוע העיתונות, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה (ולא ארחיב כאן את היריעה לגבי שתי הצורות), אין הרבה דברים שמעצבנים אותי יותר מכתבים לעניינֵי שאין להם מושג קלוש בעניינֵי אותם הם מסקרֵיי. הז'אנר הזה נפוץ מאוד מאז התרחבות מספר ערוצי הטלוויזיה המשדרים חדשות, ובמיוחד בעידן הרייטינגיזציה של מהדורות החדשות אליבא דערוצים המחסריים.

 

הערב (31.1), למשל, שמעתי את הסקופ הסנסציוני של ארז רותם, כתב ערוץ 2, במהדורה המרכזית בנושא פרשת "הסוס הטרויאני". רותם חשף כי למרות שבפרשה נחקרו "בכירי המשק הישראלי", לא יוגשו כתבי אישום נגד איש מהם, וגם הזוג האפרתי, שכתבו את התוכנה, לא ירצו עונש מאסר ארוך (בעקבות עסקת טיעון שמתרקמת לדידו עם הפרקליטות). כתבי אישום יוגשו בסופו של דבר, כך טען רותם, רק נגד החוקרים הפרטיים היו מעורבים בפרשה – שערורייה גדולה, לפחות בעיניו של אדון רותם המלומד.

 

בעוונתיי הרבים איש הייטק אנוכי, ונשוי אני לעורכת-דין, כך שיש לי קצת רקע בנוגע לעניין הנדון. עם קצת קריאה מוקדמת בנושא (אפשר להתחיל כאן) וקצת קומון סנס, אפשר בקלות להגיע לשורש העניין, בלי סנסציות ובלי לעשות רוח – מצד אחד, יש את "בכירי המשק הישראלי", שטענו לכל אורך הדרך כי לא ידעו שהחומר שהגיע לידיהם על-ידי החוקרים הפרטיים הושג בדרכים לא-חוקיות. אין כל דרך להוכיח כי ידעו, ולכן אין כל דרך לגרום להאשמות נגדם להחזיק בבית-משפט. מצד שני, יש את בני הזוג אפרתי, שכתבו את התוכנה ומכרו אותה לחוקרים הפרטיים. עם זאת, אין כל הוכחה כי הם ביצעו עבירה כלשהי (פרט ליצירת התוכנה), כך שאפשר להאשים אותם בעבירות קלות יחסית, ולכן יש הגיון בלחתום איתם על עסקת טיעון שמפלילה אחרים. אם כך נשארנו עם החוקרים הפרטיים – הם ידעו, הם טענו להגנתם שלא ידעו שלפרוץ למחשבים פרטיים ולהוציא חומר אישי ומסווג זה עבירה (?!), הם קיבלו כסף תמורת החומר, הם רכשו את התוכנה. בקיצור, הם עבריינים, ואין כל סיבה לרחם עליהם או להשתתף בצערם.

 

אם הכל כל-כך פשוט, איך אדון רותם המלומד ומערכת "חדשות 2" לא מגיעים לאותה מסקנה בדיוק?   כי המסקנה הזו, בדיוק כמו הסיפור הידוע על הכלב שנשך אדם, לא מביאים רייטינג ואי-אפשר להכתיר אותם כחשיפה "בלעדית", "סנסציונית" או "סקופ". ואת מי מעניין האינטגריטי, העובדות או ההגיון, אם אפשר למשוך עוד כמה צופים לראות את יונית וגדי? 

 

אני, אישית, החלפתי ערוץ בסוף ה"כתבה" הלא-משכנעת ולא מתקבלת-על-הדעת הזו. אני, אישית, לא אוהב שמזלזלים באינטיליגנציה שלי.

 

כפי שאפשר היה בקלות לצפות, אלא אם כן אתה אטום, כסיל או שייך למטה ההסברה של הליכוד (אני מודע לזה שיש כאן חפיפה גדולה בין התחומים), קמפיין הבחירות הנגטיבי של הליכוד – "קדימה לגבולות 67" – הפחיד בעיקר את הסוקרים  והיה נגטיבי אך ורק לליכוד המתפורר ומתפרק.

 

אי לכך ובהתאם לזאת מיהר המנהיג החזק ביביהו לגייס לעזרתו את החמאס ולצאת בקמפיין הפחדה חדש, כאילו הייתה זו 95'.

 

עכשיו נשאלת השאלה מי הראשונה מבין המפלגות שתנכס לעצמה את הסטיקר החדש, עם שינויים קלים כדלקמן, ותהפוך אותו לפופולרי כמעט כמו שרה'לה בכנס מטפלות מוכות:

 

 

 

ואגב, אם אתם כבר שואלים – ביבי מפחיד אותי הרבה יותר מהחמאס. בעיקר כי לביבי אין (אפילו) אלוהים.

 

כפי שאפשר היה בקלות לצפות, אלא אם כן אתה אטום, כסיל או שייך למטה ההסברה של הליכוד (אני מודע לזה שיש כאן חפיפה גדולה בין התחומים), קמפיין הבחירות הנגטיבי של הליכוד – "קדימה לגבולות 67" – הפחיד בעיקר את הסוקרים  והיה נגטיבי אך ורק לליכוד המתפורר ומתפרק.

 

אי לכך ובהתאם לזאת מיהר המנהיג החזק ביביהו לגייס לעזרתו את החמאס ולצאת בקמפיין הפחדה חדש, כאילו הייתה זו 95'.

 

עכשיו נשאלת השאלה מי הראשונה מבין המפלגות שתנכס לעצמה את הסטיקר החדש, עם שינויים קלים כדלקמן, ותהפוך אותו לפופולרי כמעט כמו שרה'לה בכנס מטפלות מוכות:

 

 

 

ואגב, אם אתם כבר שואלים – ביבי מפחיד אותי הרבה יותר מהחמאס. בעיקר כי לביבי אין (אפילו) אלוהים.