מילא שהיוונים קוראים לקלע המחונן של פנאתנייקוס קָלַעִיטסִיס… אבל לדעתי זה ממש מגעיל, וגם וגזעני לאללה, שקוראים לשחקן כהה-העור של אולימפיאקוס (ראו לעיל) שְחורצֶנִיטִיס.
נסיבות מקלות: בהחלט ייתכן שכל השעות שאני מבלה בבקרים מול "חדשות הספורט" מתחילות לתת את אותותיהן…
כבר המון זמן ש-FW איכותי לא העלה חיוך על שפתיי. ה-FW של ע. מהבוקר עשה לי את זה, אז החלטתי לעשות לכם בחזרה.
כבר המון זמן ש-FW איכותי לא העלה חיוך על שפתיי. ה-FW של ע. מהבוקר עשה לי את זה, אז החלטתי לעשות לכם בחזרה.
כבר המון זמן ש-FW איכותי לא העלה חיוך על שפתיי. ה-FW של ע. מהבוקר עשה לי את זה, אז החלטתי לעשות לכם בחזרה.
יצחק רבין. אריק שרון.
בקיצור, תחשוב פעמיים לפני שאתה מבטיח לשמעון את מספר שתיים.
ואפרופו פרס – – –
הוא התמנה לראש ממשלה אחרי שזה שלפניו הלך לעולמו בנסיבות טרגיות.
זה קרה חודשים מעטים לפני הבחירות.
הוא הוביל באופן משמעותי בסקרים.
הוא לא ראה את זה מגיע.
הוא הפסיד.
לביבי.
נשמע לך מוכר, אהוד?
* ההודעות נובעות, כמובן, לא מאהבת אולמרט כמו מפחד ותיעוב ביביהו.
אני מוצא את עצמי, ברגעים אקראיים באמצע היום, אבל בעיקר כשקשה או כשמעצבן או כשאין כוח, מסיט את המבט ללוח השעם.
ואז אני מתסכל בילד שלי, שמביט אליי מכל אחת מהתמונות ומחייך, וברגע אחד חולפות להן כל הבעיות מהראש כאילו לא היו, פשוט נעלמות, וחיוך גדול ממלא אותי מבפנים ויוצא החוצה דרך השפתיים.
בפעם הבאה שאתם עוברים ליד משרד, ורואים בו גבר שמחייך לעצמו חיוך של ילד, הביטו שמאלה ובדקו. די בטוח שתמצאו שם לוח שעם.
[1]
שגיא נאור 