רועד בפחד פן תפילתי תיענה

 


קשי עורף הם הכבלים, אך לבי כואב כשאני מנסה לשבור אותם


החופש הוא כל מה שאני מבקש, אך התקווה אליו ממלאת אותי בושה


אני בטוח כי טמון בך עושר אינסופי, וכי הנך חברי


הטוב ביותר, אך אין לי הלב כדי לסחוף החוצה את הקישוטים הזולים שממלאים את חדרי


 


התכריכים המכסים אותי הם תכריכי אבק ומוות; אני שונא זאת, אך


מחבק זאת באהבה.


חובותיי ענקיים, כשלונותיים גדולים, בושתי סודית וכבדה; אבל כאשר


אני בא לבקש טוב בשבילי, אני רועד בפחד פן תפילתי תיענה.


                                                                                                                      ~ רבינדרנאת טאגור


 


 


רבינדרנאת טאגור, עבודה של אביבית רושה לתערוכה "פרופיל תל-אביבי".


 


 


רבינדרנאת טאגור, משורר ופילוסוף הודי, כתב בבנגלית (אחת השפות ההודיות) ותרגם חלק מיצירתו גם לאנגלית. ב-1913 הוענק לו פרס נובל לספרות. רבים מספריו תורגמו לעברית.


קטע הפרוזה הזה לקוח מתוך אוסף שירים בשם Geetanjali (שירי מנחה), שפורסם ב-1913 והכיל תרגומים לאנגלית של שירים מקוריים בבנגלית.


 

מחתרת הֶחלב

 


הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק


יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר


מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.


בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל


יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,


יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם


שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.


וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן


אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה


אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.


בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים


יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת


הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף


לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.


 


 


אי אפשר שבוע הספר בלי ספר חדש, וכמה טוב לגלות שרוני סומק (צריך להסביר למישהו שקורא את הבלוג הזה מי זה?) הוציא בימים אלה ספר שירים חדש, תשיעי במספר, בשם "מחתרת החלב". אז רכשתי אותו מיד, אפילו לא טורח לפתוח אותו בחנות, כאילו רוצה לשמור את המלים הראשונות, את השיר הראשון לבית, לספה, לאינטימיות של משורר וקורא.


 


 


 


"בכל ספר שלי אפשר למצוא כמה שירים חברתיים או פוליטיים", הוא כתב ב"אירוח חי" ב-YNET, "אבל ב"מחתרת החלב" יש לשירים האלה ווליום גבוה יותר. לא מכיוון שהשתניתי, אלא כיוון שהחברה שבה אנחנו חיים פועלת על פי עקרון ברית המילה  – לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות…".


 


כזה הוא סומק – מצייר תמונות יפות עם המון אמת מאחוריהן, מתאר בצורה כמעט מושלמת את המציאות שבה אנחנו חיים. "השירה היא חלון הראווה של החיים שלי.", הוא אמר בראיון לנענע תרבות, "הכול מונח שם". בגלל זה אני אוהב אותו כל-כך. בגלל שירים כמו "מחתרת החלב".


 


אם לא שכחתם עדיין את עטיני הפרה שטפטפה אתכם אל העולם, אם אתם מאמינים שבבוקר תזרח השמש וצפורים יבשרו סתיו, עשו לעצמכם טובה והשיגו גם לעצמכם עותק של "מחתרת החלב" (או כל ספר שירה אחר של סומק). ההנאה מובטחת. פרטים מלאים בקרוב.

מחתרת הֶחלב

 


הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק


יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר


מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.


בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל


יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,


יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם


שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.


וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן


אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה


אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.


בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים


יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת


הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף


לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.


 


 


אי אפשר שבוע הספר בלי ספר חדש, וכמה טוב לגלות שרוני סומק (צריך להסביר למישהו שקורא את הבלוג הזה מי זה?) הוציא בימים אלה ספר שירים חדש, תשיעי במספר, בשם "מחתרת החלב". אז רכשתי אותו מיד, אפילו לא טורח לפתוח אותו בחנות, כאילו רוצה לשמור את המלים הראשונות, את השיר הראשון לבית, לספה, לאינטימיות של משורר וקורא.


 


 


 


"בכל ספר שלי אפשר למצוא כמה שירים חברתיים או פוליטיים", הוא כתב ב"אירוח חי" ב-YNET, "אבל ב"מחתרת החלב" יש לשירים האלה ווליום גבוה יותר. לא מכיוון שהשתניתי, אלא כיוון שהחברה שבה אנחנו חיים פועלת על פי עקרון ברית המילה  – לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות…".


 


כזה הוא סומק – מצייר תמונות יפות עם המון אמת מאחוריהן, מתאר בצורה כמעט מושלמת את המציאות שבה אנחנו חיים. "השירה היא חלון הראווה של החיים שלי.", הוא אמר בראיון לנענע תרבות, "הכול מונח שם". בגלל זה אני אוהב אותו כל-כך. בגלל שירים כמו "מחתרת החלב".


 


אם לא שכחתם עדיין את עטיני הפרה שטפטפה אתכם אל העולם, אם אתם מאמינים שבבוקר תזרח השמש וצפורים יבשרו סתיו, עשו לעצמכם טובה והשיגו גם לעצמכם עותק של "מחתרת החלב" (או כל ספר שירה אחר של סומק). ההנאה מובטחת. פרטים מלאים בקרוב.

יפה יפה, כמעט לא אני. (שנה לבלוג)

 


אזהרה: הפוסט הבא הולך להיות קצת נרקסיסטי. לא מומלץ לבעלי לב צר.


 


היום הוא יום הולדתי. זאת אומרת, אם תשאלו את אבא שלי, שיש לו את הסטייה הזו לחגוג לפי התאריך העברי (אני כבר חגגתי, זוכרים?). בערב שבועות בדיוק נולדתי, אבל אני רוצה לנצל את הבמה והיום כדי לציין עוד יום שנה – שנה לבלוג הזה. לא בדיוק, אבל בערך (בים בם בום!).


 


לפני כשנה פרסמתי כאן את הפוסט הראשון, עדיין תמים ומבויש. שנה אחרי זה, עם כמעט 200 פוסטים וכמעט 20000 כניסות מאחוריי, זה דווקא נחמד להביט לאחור ולעשות סיכום ביניים – – –


 


יש בבלוג משהו מאוד נרקסיסטי. עצם המחשבה שמשהו שאתה כותב, שאתה חושב, שאתה עושה, עובר או חולם, בכלל שווה מקום בווב-ספייס, בכלל יעניין מישהו. אתה כותב, שולח את דבריך אל הים הגדול של האינטרנט, למען האמת, בעיקר בשביל עצמך. ובכל זאת, יש תגובות ואימיילים והפניות שממש מחממים את הלב (והאגו).


 


פנו אליי כבר כמה פעמים שאפרסם את הפוסטים שלי, בצורה אחרת כמובן, במקום אחר. עד עכשיו עמדתי בפיתוי בכבוד (מה גם שלא הציעו לי משכורת או משהו דומה). אני נהנה להיות אדון לעצמי, לטפח את הפינה הקטנה שלי בבלוגוספירה ולפזול לצדדים – כרגע – רק לטובת במות באמת טובות יותר (פרטים מצד שמאל למטה).


 


בסך הכל הבלוג הזה משקף די נאמנה את החיים שלי. תחת האנונימיות (היחסית) של הפסבדונים שלי אני מרשה לעצמי להיחשף די הרבה, יותר ממה שהייתי מתאר לעצמי, בכל הנושאים. אני נהנה לשחרר קיטור או להשוויץ בילד, להמליץ על סרט או לספר על הופעה, כמעט ואפילו יותר מבחיים האמיתיים.


 


מה שמוביל אותי לנקודה האחרונה – אל תאמינו לגמרי לבלוג הזה. שמתי לב שהוא מצייר תמונה די טובה, מחמיאה שלי. יפה יפה, כמעט לא אני. *  אני לא באמת כזה, אתם מבינים. באותה מידה שהגעתי לכאן, אני עלול גם להיעלם או להשתנות או לעבור דירה או למכור עצמי ביוקר לתאגיד רב ממון.


 


בקיצור, אני אני מציין שנה הערב. ראו ברשימה הזו לא הספד ולא סיכום, רק תמונת מצב מפוכחת, שנה אחרי.


 


 


* מתוך "ערב לזכרי", מלים: שלומי שבן – – –


 


"ערב לזכרי, שנה למותי.


את לא בוכה, אולי קצת חיוורת.


בקונסרבטוריון הישראלי,


תזמורת בשחור לבן מייד תנגן.


אני נראה נחמד בשני ציורי שמן.


עשו אותי יפה יפה,


כמעט לא אני.


זה ערב לזכרי, זה ערב לזכרי…"

מרבה ביקורות – מרבה אהבה

 


בזמן האחרון התפרסמו המון ביקורות שלי, הן בפורום המוזיקה העברית של YNET והן ב"השרת העיוור", וקצת עייפתי מלדווח עליהן כאן בזמן אמת.


 


אז הנה טיפ: את כל הרשימות שלי מחוץ לבלוג אפשר למצוא בצד שמאל למטה, תחת הכותרת "יש חיים מחוץ לבלוג". כדאי להתעדכן (הערה לעצמי: כדאי לעדכן… J).


 


בין היתר ניתן למצוא שם כעת את הביקורות שלי על "מציאות אחרת" של אייל גולן, "צועקים על אהבה" של סינרגיה, "זה לא אותו דבר" של עברי לידר, "בעירום" של מיקי שביב, סינגלים בסבבה ועוד.


 


אז תקראו, תגיבו, תקשיבו, תרכשו מוסיקה ישראלית ותעשו חיים.


 


חג שמח!

בקר טוב ונצחי, המשורר.


בקר טוב ונצחי, המשורר. במשכן קברך נח השקט.


הליל נאסף בלי מכאוב- הן בזרוע השחר הומת.


אך איזו תולעת חיה עתה ללבך מנשקת


ולך, המשורר, לא איכפת?


 


עלו עשבים ירֻקִים – כתונת האביב – מן הרגב.


בודדה גויתך התמה בחָרפָּה, בקיצה וסתוה,


וגדולה שלותך הסולחת חטאת הרִמָה החוגגת,


גדולה ואינה מְקַוָה.


 


בקר טוב ונצחי, המשורר. לא יתמות בנפשי האלמת,


ולא פחד את גל עצמותי בשניו הקהות יכרסם.


מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד


את כל אבלי החיים לנחם.


  


                                              (על קבר בודלר / אברהם חלפי)


 


 



 


ב-8 ביוני 1980 נפטר אברהם חלפי. 25 שנה חלפו מאז, והוא עדיין נחשב לאחד מגדולי המשוררים בשפה העברית.


 


חלפי היה אהוב על המשוררים בני תקופתו (שלונסקי, פן, אלתרמן, גולדברג), אבל התגלה לציבור הרחב רק לאחר מותו, בעיקר בזכות שיריו שהולחנו על ידי יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד – "צער לך", "שיר על תוכי יוסי" ובעיקר "עטור מצחך", אולי השיר היפה ביותר בזמר העברי, ועוד.


 


חלפי עלה לישראל מפולין ב-1924, והצטרף לתיאטרון "אוהל". ב-1954 הוא עבר לתיאטרון הקאמרי, והפך לשחקן מבוקש. הוא נפטר, בגיל 76, לאחר שהתמוטט על במת הקאמרי, בעודו משחק את עוץ-לי גוץ-לי, אותו גילם ראשון בגרסה המוסיקלית של שלונסקי.


 


חלפי הוא מהמשוררים האהובים עליי ביותר. בחתונתי הקדשתי לאשתי שיר שלו, ואני חוזר לספר השירים של חלפי פעמים רבות, ומוצא שם שוב ושוב מלים היקרות וקרובות ללבי.


 


אז בקר טוב ונצחי, המשורר. מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד את כל אבלי החיים לנחם.

בקר טוב ונצחי, המשורר.


בקר טוב ונצחי, המשורר. במשכן קברך נח השקט.


הליל נאסף בלי מכאוב- הן בזרוע השחר הומת.


אך איזו תולעת חיה עתה ללבך מנשקת


ולך, המשורר, לא איכפת?


 


עלו עשבים ירֻקִים – כתונת האביב – מן הרגב.


בודדה גויתך התמה בחָרפָּה, בקיצה וסתוה,


וגדולה שלותך הסולחת חטאת הרִמָה החוגגת,


גדולה ואינה מְקַוָה.


 


בקר טוב ונצחי, המשורר. לא יתמות בנפשי האלמת,


ולא פחד את גל עצמותי בשניו הקהות יכרסם.


מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד


את כל אבלי החיים לנחם.


  


                                              (על קבר בודלר / אברהם חלפי)


 


 



 


ב-8 ביוני 1980 נפטר אברהם חלפי. 25 שנה חלפו מאז, והוא עדיין נחשב לאחד מגדולי המשוררים בשפה העברית.


 


חלפי היה אהוב על המשוררים בני תקופתו (שלונסקי, פן, אלתרמן, גולדברג), אבל התגלה לציבור הרחב רק לאחר מותו, בעיקר בזכות שיריו שהולחנו על ידי יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד – "צער לך", "שיר על תוכי יוסי" ובעיקר "עטור מצחך", אולי השיר היפה ביותר בזמר העברי, ועוד.


 


חלפי עלה לישראל מפולין ב-1924, והצטרף לתיאטרון "אוהל". ב-1954 הוא עבר לתיאטרון הקאמרי, והפך לשחקן מבוקש. הוא נפטר, בגיל 76, לאחר שהתמוטט על במת הקאמרי, בעודו משחק את עוץ-לי גוץ-לי, אותו גילם ראשון בגרסה המוסיקלית של שלונסקי.


 


חלפי הוא מהמשוררים האהובים עליי ביותר. בחתונתי הקדשתי לאשתי שיר שלו, ואני חוזר לספר השירים של חלפי פעמים רבות, ומוצא שם שוב ושוב מלים היקרות וקרובות ללבי.


 


אז בקר טוב ונצחי, המשורר. מאדמת קברך עוד ישובו פרחי המזמור והחמד את כל אבלי החיים לנחם.

הוא תמיד במחשבתו של מישהו


היא לא היתה מושלמת,


היו לה כמה טריפים משלה.


הוא לא היה מודאג,


לפחות הוא לא היה לבד.


מאוחר מדי.


הוא ישן עם מלאכים


מוקדם מדי.


הוא תמיד במחשבתו של מישהו.


 


היא היתה מלכת הכיתה.


היא ראתה את הצד האפל של החיים.


היא גרמה לדברים לקרות,


אבל כשהוא עשה את זה באותו הלילה,


היא עברה על חשבונות טלפונים,


היא שוטטה מעיר לעיר.


מאוחר מדי.


הוא ישן עם מלאכים


מוקדם מדי.


הוא תמיד במחשבתו של מישהו.


 


הוא ישן עם מלאכים,


הוא ישן עם מלאכים.


                                                ( Sleeps with Angels, מילים: ניל יאנג)


 


 



 


במכתב ההתאבדות שלו, רגע לפני שירה בראשו, ציטט קורט קוביין, האיש שמאחורי "נירוונה" ושהביא לעולם (עם כמה חברים טובים) את ה"רוק של סיאטל" (או בשמו הרשמי: גראנג'),  שורה משיר של ניל יאנג, "My My Hey Hey"*: "עדיף להישרף מאשר להתפייד" ("It's better to burn out than to fade away").


 


השימוש שעשה קוביין במלים של יאנג השפיעו בצורה עמוקה וקשה עליו, ובאותה שנה (1994) הוא הוציא את האלבום Sleeps With Angels, שהוקדש לזכרו של קוביין. שנה אחרי-כן, ב-1995, בטקס שבו יאנג נבחר ל"Rock & Roll Hall of Fame", הוא סיים את נאומו בתודה לקוביין על "כל ההשראה". באחת הביוגרפיות שלו, "Shakey", יאנג מספר: "מה שההתאבדות [שלו] עשתה [לי] זה להחזיר אותי לשורשים שלי. היא גרמה לי לחזור חזרה ולחקור מאיפה התחלתי. מאיפה באתי. למה אני כאן ולמה הוא לא כאן. האם המוסיקה שלי סובלת בגלל שאני שרדתי…"


 



 


והערה אישית: אני לא חושב שעדיף להישרף. מה שבטוח זה שזה קל יותר. בטח קל יותר מלהתמודד עם כל הקשיים והבעיות והבלאגן של העולם הזה. בטח קל יותר מאשר להתפייד, לאט אבל בטוח. בעיניי קוביין הוא לא גיבור, לפחות לא בגלל הצורה שבה הוא סיים את חייו. גיבור הוא מי שמתמודד, שמביט למוות בלבן של העיניים ומחייך, שלא מתייאש, ששורד.


 


הרשימה הזו מוקדשת לגיבור כזה.


 


 


* לשיר המדהים הזה כבר נדרשתי כאן בבלוג, אבל בהקשר אחר לגמרי…

הוא תמיד במחשבתו של מישהו


היא לא היתה מושלמת,


היו לה כמה טריפים משלה.


הוא לא היה מודאג,


לפחות הוא לא היה לבד.


מאוחר מדי.


הוא ישן עם מלאכים


מוקדם מדי.


הוא תמיד במחשבתו של מישהו.


 


היא היתה מלכת הכיתה.


היא ראתה את הצד האפל של החיים.


היא גרמה לדברים לקרות,


אבל כשהוא עשה את זה באותו הלילה,


היא עברה על חשבונות טלפונים,


היא שוטטה מעיר לעיר.


מאוחר מדי.


הוא ישן עם מלאכים


מוקדם מדי.


הוא תמיד במחשבתו של מישהו.


 


הוא ישן עם מלאכים,


הוא ישן עם מלאכים.


                                                ( Sleeps with Angels, מילים: ניל יאנג)


 


 



 


במכתב ההתאבדות שלו, רגע לפני שירה בראשו, ציטט קורט קוביין, האיש שמאחורי "נירוונה" ושהביא לעולם (עם כמה חברים טובים) את ה"רוק של סיאטל" (או בשמו הרשמי: גראנג'),  שורה משיר של ניל יאנג, "My My Hey Hey"*: "עדיף להישרף מאשר להתפייד" ("It's better to burn out than to fade away").


 


השימוש שעשה קוביין במלים של יאנג השפיעו בצורה עמוקה וקשה עליו, ובאותה שנה (1994) הוא הוציא את האלבום Sleeps With Angels, שהוקדש לזכרו של קוביין. שנה אחרי-כן, ב-1995, בטקס שבו יאנג נבחר ל"Rock & Roll Hall of Fame", הוא סיים את נאומו בתודה לקוביין על "כל ההשראה". באחת הביוגרפיות שלו, "Shakey", יאנג מספר: "מה שההתאבדות [שלו] עשתה [לי] זה להחזיר אותי לשורשים שלי. היא גרמה לי לחזור חזרה ולחקור מאיפה התחלתי. מאיפה באתי. למה אני כאן ולמה הוא לא כאן. האם המוסיקה שלי סובלת בגלל שאני שרדתי…"


 



 


והערה אישית: אני לא חושב שעדיף להישרף. מה שבטוח זה שזה קל יותר. בטח קל יותר מלהתמודד עם כל הקשיים והבעיות והבלאגן של העולם הזה. בטח קל יותר מאשר להתפייד, לאט אבל בטוח. בעיניי קוביין הוא לא גיבור, לפחות לא בגלל הצורה שבה הוא סיים את חייו. גיבור הוא מי שמתמודד, שמביט למוות בלבן של העיניים ומחייך, שלא מתייאש, ששורד.


 


הרשימה הזו מוקדשת לגיבור כזה.


 


 


* לשיר המדהים הזה כבר נדרשתי כאן בבלוג, אבל בהקשר אחר לגמרי…

הדור הבא ישן בחדר הסמוך (הצדעה לאהוד מנור ז"ל)

 


היום, תחת הכותרת "מילים – אהוד מנור", יתקיים בגני יהושע אירוע הצדעה ענק לאחד היוצרים הענקיים ביותר במוסיקה הישראלית, אהוד מנור ז"ל.


 


בארוע, שיחל בשעה 20:30, ישתתפו מיטב אמני ישראל, שישירו משיריו של מנור, וביניהם מתי כספי, שושנה דמארי, בועז שרעבי, גידי גוב, יהודית רביץ ועוד.


מעל לעשרת אלפים כסאות יוצבו בפארק לנוחיות הקהל, והכניסה תהיה בחינם.


 


לאמן גדול כל-כך מגיע לא פחות ממופע גדול כל-כך, ואני בטוח שמי שיגיע גם יהנה וגם יצביע ברגליים לטובת יצירה אמיתית, ישראלית, איכותית ויפהפיה.


 


 



 


 


אני, לצערי הרב, לא אהיה שם בפארק. ילדי הקט-עד-מאוד עדיין לא בשל להופעות רוק, ובטח שלא בפארק הירקון (עוד שבוע-שבועיים… just you wait!).


עם זאת, בכל פעם שאני ניגש לעריסתו ומביט בו ישן, מתנגן בתוכי אחד השירים היפים ביותר של אהוד מנור (וחנן יובל), "דור".


אז הערב אני אשיר לבני את המלים הכל-כך יפות של אהוד מנור, במקום להדליק נר בפארק:


 


הדור הבא ישן בחדר הסמוך.
אני שומע את נשימתו.
הדור הבא חולם בחדר הסמוך
וממלמל פחדים מתוך שנתו.
אני רוצה אליו לגשת
ולחבק אותו חזק,
אך מחשבה שניה עוצרת –
אני טעיתי, הוא יצדק.

דור, דור, אל תשבור את חלומך, כמוני.
דור, דור, אל תמכור את עולמך.
עיניים פקח, אך אל תשכח
כל מה שאתה רוצה עכשיו.
ידיים שלח, אך אל תבטח
באלה הקוראים לשווא.
אל תשתוק – עמוד מולי.
אל תסמוך על הדור שלי.