הדמיון עולה על כל דמיון

 


כששמעתי פעם ראשונה, אני לא זוכר איפה, את שיר הנושא של "מיכאלה", הטלנובלה של ערוץ 3, חשבתי שלבטח מדובר בטעות, מקסימום בקאבר. אבל מסתבר שלא דובים ולא קרדיט, את אף אחד לא מעניין שהפזמון של שיר הנושא הזה, שמושמע ללא הרף בכל פינה, מועתק כמעט בשלמותו מהשיר "Anger Management", הלקוח מהאלבום הנפלא Lovage של דן "דה אוטומייטור" נקאמורה.


אחרי כמה שמיעות חוזרות של שני השירים, מתברר שהדמיון עולה על כל דמיון, ואם פלגיאט היה פשע, אזי הכותבים של שיר הנושא, ובעיקר דני רייכנטל המצהיר כי הוא זה שעל "הלחן", היו ודאי נעצרים ונחקרים ביחידה לחקירות הונאת המאזינים עוד באותו היום שבו שוחרר השיר.


אז הנה, להנאתכם ולעיונכם, שני השירים, זה מול זה: המקור והחיקוי. מומלץ לכוון את שניהם לפזמון (00:40 בערך במקור ו-00:30 בערך בחיקוי) ולהאזין. מותר לחייך. נא לא להתעצבן.


 


נ.ב.


אני כבר יודע מה תהיה התשובה, אם תהיה כזו. לא מדובר בהעתקה. אולי "השפעה" (כמו שמדנס "השפיעו" על משינה), מקסימום "השראה" (כמו שהפיקסיז היו ה"השראה" ל…כן, שוב – משינה).


אני הייתי שמח הרבה יותר, אם בחדוות היצירה המקומית, היו יוצרי טלוויזיה מקדמים קצת יותר מוזיקה ישראלית (כמו שעושים יפה יוצרי "שבתות וחגים") ומעתיקים קצת פחות מוזיקה (גם אם משובחת) מחו"ל.


 

על חשיבות הנגינה בזמנים


הלכתי עם דני ביום חמישי בלילה להופעה של אלג'יר בבארבי.


זאת אומרת, תיכננתי ללכת, אלא שאף-אחד לא טרח להודיע לנו שהבארבי לא שומרים מקומות, גם אם מזמינים אצלהם, משעה מסוימת ואילך.


 


כתבתי על זה כאן, וגיליתי שאני לא היחיד שחושב שהמצב הזה לא הגיוני. יותר משמעניינת התשובה הלא ברורה של הבארבי, מעניינת העובדה שלכולם נמאס מהופעות שמתחילות באיחור. עובדה.


 


קריאה מהנה.

סימנים של שירה


"…יש שתי אסכולות של האזנה למוסיקה, כך אני גורס. אלה המשתייכים לאסכולה הראשונה מאזינים בעיקר למוסיקה. הם יקשיבו לכל אקורד על הגיטרה, יתלהבו מכל נקישת תוף, ירטטו מסולו מיוחד. לפעמים הם ישימו לב למה שר הזמר או מה רוצה הזמרת, אבל יש פעמים שבהם הם ישמעו שיר כמה וכמה פעמים, ועדיין לא יבינו בכלל על מה הוא מדבר. אלה המשתייכים לאסכולה השניה הם חסידי המלה, אוהבי הטקסטים. הם יפתחו דבר ראשון את חוברת המלים, יקשיבו לכל שורה בקשב רב, וכבר ינתחו בראש מה רצה הכותב ומה היתה מטרת השיר. אלה יתעלמו לגמרי מסולו גיטרה שובר קירות, אם המלים לא עמוקות מספיק, אבל יחיו בשלום עם לחן בינוני, כל עוד מדובר בטקסט נפלא.

אני, ואין זה קשה לזהות, משתייך לאסכולה השנייה. לא שאני לא יכול להנות מסתם מוזיקה טובה (ולראיה אוסף לא מבוטל של אלבומי טראנס ששוכנים במעוני), אבל האלבומים שאני באמת אוהב, היצירות שאני מוקיר ומזכיר, יכילו תמיד טקסטים נהדרים, מילים עמוקות וחכמות, שירים שאומרים משהו על החיים ועלינו גם אחרי אינספור השמעות. בעיניי, שיר עם מלים רדודות, שלא לומר טפשיות, לעולם לא יהיה שיר טוב באמת, גם אם הלחן, ההפקה וכל שאר הפרמטרים מצויינים באמת. מצד שני, אני נוטה לגלות סלחנות לשירים שבהם הלחן רחוק מלהיות מושלם, אם כותב השיר ניפק לי טקסט משובח, שהולך איתי הלאה…"



להמשך הדיון, ולביקורת על הפרויקט הנפלא של ורד קלפטר וחברים, "סימנים – משירי מירון ח. איזקסון", הקליקו כאן.