מחר עולים לקבר של מאיר ז"ל.
בית קברות הוא מקום מאוד מוזר עבור אדם לא מאמין. שהרי אם אדם פשוט מפסיק להתקיים – ללא עולם הבא, גלגולי נשמות ושאר פנטזיות שנוח לנו לאמץ – אז בית קברות הוא פשוט גן גדול של שיש ותו לא.
תמיד אני מוצא את עצמי עומד מול הקבר, ותוהה באיזו קלות נגמרים חיים, והאם צדק ג'ון לנון כשאמר ש"החיים הם בעצם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות".
תמיד אני נזכר בשיר של פנחס שדה, שקראתי פעם, בערך בתקופה שסבא שלי נפטר, ונשאר איתי מאז. מלים יפות של משורר זקן וחכם:
אָכַלְתִי לֶחֶם מְעַט.
אָהַבְתִי נָשִׁים אֲחָדוֹת.
קָרָאתִי סְפָרִים אֲחָדִים בַּלַיְלָה, לְאוֹר הַמְנוֹרָה.
אֵינֶנִי יוֹדֵעַ היַוֹם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִי.
עֵירֹם אֵצֵא מִן הָעוֹלָם, כְּפִי שֶׁעֵירֹם אֵלָיו בָּאתִי.
