"ישראבלוג איפשר לי ליצור אחת ולתמיד את ה-Scrap Book שתמיד רציתי שיהיה לי". כך, במילים האלה ממש, גנבה לי האחת (רק האחת) את המשפט היחיד שרציתי לכתוב על ישראבלוג.
הגעתי לכאן בעקבות ישי, כפי שכבר העדתי כאן לא פעם. נשארתי כאן כי היה לי המון מה להגיד ולכתוב ולספר. ואני מרגיש שכאן יש לי תמיד במה, ולאף אחד לא נמאס ולפעמים גם אני מקבל יופי של קומפלימנטים.
מפתיע אותי מאוד לראות את ההתמדה שלי. החיים שלי הפכו להיות במידה רבה מושפעים מישרא. אני מוצא את עצמי עוצר רגע וחושב: ואללה, זה אחלה פוסט. אני מתחיל לשמור את הדברים החכמים שיש לי לומר לפוסטים בבלוג.
אני עדיין מתפלא שאנשים קוראים את מה שאני כותב. אני עדיין נהנה לגלות שהם אוהבים את זה. ויש השפעה (קטנה, אבל יש) למה שאני כותב על אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר.
בקיצור, אם לא היה ישראבלוג, וודאי היה צריך להמציא אותו (וחבל שלא אני המצאתי אותו, אבל צריך להוריד את הכובע בפני הטובח בירי).
יום הולדת שמח ועד מאה ועשרים (כתבות על הנפקה/מכירה)!
- תגובה
- פרסם מחדש בבלוג
-
להירשם
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
שגיא נאור 
כן. אנשים שאתה לא מכיר קוראים את מה שאתה כותב. יש בזה איזה קסם מסויים.
זה קטע, כולם (כולנו) מופתעים מזה שאנשים זרים מתעניינים במה שיש לנו לכתוב.
אבל הרי זה גם ההיפך-אנחנו מתעניינים במה שלאנשים זרים יש לומר…
מזל טוב לישרא!!!
אתה בטח מכיר את זה שאחרי כל אפצ’י שלך אתה חושב איך אפשר לשלב את זה בפוסט…
ועדיין
חיית את החיים הרבה יותר לפני הישרא
למה כל משפט חכם לשמור לבלוג?
למה אתה צריך לכתוב על עצמך בשביל לעניין אנשים?
למה זה טוב?
"אני מתחיל לשמור את הדברים החכמים שיש לי לומר לפוסטים בבלוג."
אצלי זה הפוך – אם עולה לי משהו מצחיק או חכם בראש, אני אומר אותו לאנשים סביבי, ואם הם מגיבים "טוב" – אני מעלה את זה לבלוג…