…כוס אוחתו כל המילים והמנגינות והדיבורים
רק לקפה יש טעם וסיגריות בוערות וגם זה בקושי בתוך הגיהנום הזה,
אני מפוצץ בכדורים ולא רואה את הסוף של הדבר הארור הזה.
מסתובב כמו בחלום גרוע במיוחד ואין לי מילים בכלל לתאר את התחושה
הכל חמוץ וסמיך ואיך אפשר לתאר סבל נפש כזה הכל מת, מת
הכל שונה אני לא אני אטום ודביק כוס אוחתו על הכל….
(מתוך "עץ אגוז", רצועה 7 מתוך "בשדות" של גבריאל בלחסן)
"…פאק, אני אומר לעצמי, אף אחד לא כותב ככה. פאק, אני עונה לעצמי, אף-אחד כנראה לא מרגיש ככה. אף-אחד פרט לגבריאל."
(מתוך הביקורת שלי על "בשדות" המתפרסמת בפורום ב-YNET)
שגיא נאור 
אכן מצב קשה…..
אבל הכל לטובה בסופו של דבר או שלא אבל טוב להאמין בזה
זה מה שמסתובב אצלי כל השבועיים האחרונים.
דיסק מדהים. מדהים.
ואני נטשתי אותו
אחרי ששלושה שבועות שמעתי אותו ברציפות, לא יכולתי יותר, אני עכשיו בחדש של ערן צור, ופעם ראשונה שאני אוהב דיסק של ערן צור, ועוד מההתחלה ועד הסוף, הישג ענקי לערן צור (:
עדיין, עדיין לא קניתי.
כבר לא יכול לחכות.
זוכר שכתבתי על אלג’יר, שבכל מקום שהם כתבו עליו הייתי וכו’ וכו’, ובכן התכוונתי אז בעיקר ל"בתוך הצינורות".
גבריאל בלחסן הוא אכזר וענק (ולאו דוקא בזה הסדר).
הוא אכזר כי הוא שופך את הקרביים שלו (ובמקרה גם חלק משלי) החוצה, הוא מקיא את הרגשות והתחושות ובו זמנית מקשט הכל בדם.
מי שלא נמצא שם לא מבין.
הוא ענק, כי הוא בודד במקום שבו הוא נמצא, מי שראה פעם שקיעה בים מעונן, כשהשמש מאירה את הים בכתם אור קטן ובוהק, יכול להקשיב לגבריאל ולדמיין אותו שם במרכז כתם האור, קצר שורף, מסנוור בעיניים ואז נעלם ומשאיר אותך נפעם.
פאק גם בערים וגם בהרים