האהבה איננה עיוורת. אני רואה בעין בודדה

את כיעורך, ונשים אחרות בחינניותן.

את אי-השלמות שבפנייך אני מכירה מזמן,

העיניים רחוקות מדי זו מזו, הגבות בנקודה מדי גבוהה

עבור היופי. מנוסה מגיל ינקות

ברזי החן, אינני יכולה לכן למחוק

את האותיות מזכרוני, כך שאוכל לגלות

בך שלמות, אני חייבת לאהוב עד שאמות.

עדינה יותר היא מלכות האהבה:

כך שאני שבויה וכשאומר "זה לא הוגן,"

הרי זה כאילו שאומר "לא אצלי—לא אצלהם

לא מתעוררת—לא רושמת אותיות.". ובכן, אני יודעת כך

זהו היופי אותו מלמלמלים גברים על שפתותיהם;

אני תוהה רק מדוע מוקירים הם אותו כל-כך.

"עיין ערך שירה" הוא מגזין מקוון לענייני שירה שעורכת שרית כץ במסגרת "החוג לשוחרי שירה". במגזין הראשון (דצמבר 2006) הזמינה שרית את הקוראים/כותבים לתרגם את שירה של עדנה סנט וינסנט מיליי "Love Is Not Blind" כאתגר.

למרות ששרית לא התרגשה מהתרגום שלי, אני דווקא אהבתי מאוד את התוצאה ולכן היא מובאת לפניכם.

לשם השוואה ולמען השלמות, אני מצרף גם תרגום שדווקא כן התפרסם במגזין השני (ינואר 2007), של דן זמיר, שאותו אהבתי מאוד:

הָאַהֲבָה אֵינָהּ עִוֶרֶת וְעֵינַי גַּם לֹא טָחוּ

מִלִּרְאוֹת אֶת יָפְיֵךְ הֶחָסֵר, כִּעוּרֵךְ הַנָּשִׁי,

מוּל דְּמוּתֵךְ הַנִּשְׁקֶפֶת תָּמִיד תּוּכַל נַפְשִׁי

לִבְחוֹן אֶת רוֹאוֹתַיִךְ הַלֹּא שָׁווֹת, גַּבּוֹתַיִךְ שֶׁשָּׁחוּ.

מִשַּׁחַר נְעוּרַי יָדַעְתִּי מַהוּ יֹפִי, מַהוּ חֵן,

מַמָּשׁ עַד יוֹם מוֹתִי, הַלֹּא כָּל כָּךְ רָחוֹק,

אָתוּר אוֹתָם, אִם כָּל זֶה יִתָּכֵן.

כֹּה עֲדִינָה הִיא רִבּוֹנוּת הָאַהֲבָה

אָז אִם אֹמַר "אֵינֵךְ בִּכְלָל יָפָה",

כְּאִלּוּ וְאָמַרְתִּי: "הִנָּךְ בּוּעָה שְׁקוּפָה,

נוֹבֶלֶת וּקְמֵלָה, הַכֹּל סְבִיבֵךְ קָרַס".

יָדַעְתִּי מָה מַצִּית גְּבָרִים בַּלֶּהָבָה

נִשְׁגָּב רַק מִמֶּנִּי הוּא גָּבְהוֹ שֶׁל הַפְּרָס.