באמצע טיימס סקוור מצאתי את עצמי עומד מול המגה-סטור של וירג'ין. שיו, כמה זמן לא הייתי בחנות תקליטים. שיו, כמה יקר עולים היום דיסקים. שיו, איזה מוזר זה לעבור ככה על פלסטיקים בלי לקרוא כמה reviewים טובים עליהם, בלי להוריד קודם. שיו, כמה מפתיע לגלות שאת רוב המוסיקה שאני אוהב עשו כבר לפני כמה שנים טובות, ושאת רוב הדיסקים שאני רוצה שיהיו אצלי בבית כבר יש לי.
ובכל זאת, אי אפשר לצאת בידיים ריקות מחנות דיסקים. ככה ששמחתי מאוד כשעיניי נחו על ה-EP החדש של ביירות, Lon Gisland, שאני מאוד מאוד אוהב, מאז שהורדתי אותו לדיסק הקשיח שלי לפני כמה וכמה שבועות (באדיבות העונג המאה של גיאחה. חפשו לבד…). במחיר צנוע של 8.99 דולרים אמריקאים הפכתי אותו לשלי, ושמח וטוב לב יצאתי בחזרה לשדרה עם אותו האלבום ממש באוזניות (באדיבות נגן המפ3 של אחי הצעיר), שר לי בשמחה עם זאק קונדון "אם הייתי צעיר, הייתי בורח מהעיר הזו / הייתי קובר את החלומות שלי מתחת לקרקע / כמו שעשיתי אני, אנחנו שותים כדי למות / אנחנו שותים הלילה…". שר את Elephant Gun.
קונדון, שמוגדר כאן כניו-יורקי (גר היום בברוקלין), עושה מוזיקה בלקנית, אבל לא מהסוג המלוקק והמתנחמד שתפס כאן את האוזן של כולם לפני שנה. קונדון עושה מוסיקה תיאטרלית, מרשימה ומאוד מעניינת, ומצליח למזג בין מזרח למערב, בין אינדי לפולקה.
האלבום הראשון של ביירות היה טוב. האי.פי. הזה כבר ממש נפלא. ו-"Elephant Gun", הסינגל, הוא לא פחות ממושלם. ואיזה כיף לטייל איתו ברחבי התפוח הגדול. "הרחק מהבית, רובה פילים / בואו ונוריד אותם אחד אחרי השני". מזל שאף-אחד לא הוריד אותי כששמע אותי שר בקולי קולות באמצע השדרה השביעית.
עוד ביירות? הנה…
– החללי שלהם (אל תיבהלו – השגיאה במקור…)
– הורדה חוקית של רובה הפילים (באדיבות פיצ'פורק)
– ולסיום, אותו רובה רק בגרסה שונה וחיה מסן פרנסיסקו – – –
שגיא נאור 
.Almost went to that show at the GAMHMaybe I should have…